בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה את רוב מרכיביה של תביעה שהגיש אב לשניים, שדרש לבטל את החיוב שלו במזונות לגרושתו על רקע שינוי נסיבות מהותי שבא לידי ביטוי בין השאר בכך שבנם הבכור עבר לחזקתו הבלעדית. השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קיבלה את טענת האם, שלפיה שהנתק שלה מבנה נגרם על רקע הסתה של האב.
בני הזוג, שהתגרשו לפני כשבע שנים, הם הורים לבן בגיר ולנערה. בהסכם הגירושים שלהם, שקיבל תוקף של פסק דין, נקבע שהילדים יהיו במשמורת משותפת עם חלוקת זמני שהות שווה, ושהאב ישלם לאם מזונות בסך 2,150 שקל בחודש. כעבור כמה חודשים עבר הבן לגור בבית האב ומאז אינו בקשר עם אמו. ממועד זה סיכל האב כל הליך טיפולי בעניין ומנע כל אפשרות לחידוש הקשר ביניהם. החלטות מרובות ניתנו בעניין הניכור אך האב הפר אותן והקשר לא חודש.
את התביעה לביטול המזונות הגיש האב ב-2018. הוא טען כי חרף הסכם הגירושין, בפועל הוא ההורה הבלעדי והיחיד שמספק לילדים את מלוא צורכיהם. הוא הדגיש שהבן בחזקתו המלאה והבת שוהה עמו חצי מהזמן. לדבריו, העברת משמורת הבן אליו הגדילה משמעותית את הוצאותיו, וזאת לצד ירידה ביכולותיו הכלכליות עקב אירוע מוחי שעבר, ומדובר בשינוי נסיבות מהותי. משכך הוא תבע לבטל את חיובו במזונות, להחזיר לו מזונות בסך 21,500 שקל ששילם לאם עבור הבן מאז שעבר אליו, ולחייב אותה במזונות הילדים.
האם טענה מנגד כי ניתוק הקשר בינה לבין בנה נעוץ באב בלבד, שאובחן על ידי מומחה מטעם בית המשפט כהורה מנכר. היא ציינה שאף שהיום הבן עבר את גיל 18 "ל הוא עדיין נתון תחת הסתה מצד האב ופיתח שנאה יוקדת כלפיה. לדבריה לא חל שינוי בזמני השהות עם הבת, המחלקת את זמנה בין שני ההורים בחלקים שווים. עוד היא טענה שהאב לא הוכיח שינוי נסיבות במצבו הרפואי והכלכלי, והאירוע המוחי התרחש עוד לפני הסכם הגירושין.
ואכן, השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קבעה שהאב לא הוכיח שינוי נסיבות מהותי בכל הנוגע להכנסותיו, הכנסות האם ומצבו הרפואי. היא הדגישה כי הלכת בע"מ 919/15 כשלעצמה אינה מהווה שינוי בנסיבות לצורך בחינה מחודשת של חלוקת הוצאות ילדים בין ההורים.
היא קיבלה במלואה את טענת האם לניכור הורי של הבן כלפיה על ידי האב, וקבעה שעליו לשאת במלוא צרכיו של הבן. היא לא מצאה לנכון להורות על השבת הסכומים שהועברו בעבר לאם וכבר "נאכלו".
ביחס לבת נקבע כי מאחר שאחיה היה בחזקתו הבלעדית של האב, והוא נשא ונושא במלוא ההוצאות עליו, הכנסתו הפנויה דומה להכנסתה הפנויה של האם. במכלול השיקולים שינתה השופטת את חיוב המזונות של הבת וקבעה ששכל צד יישא במלוא הוצאותיה כשהיא עמו. האב חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האב: עו"ד שולמית אלדן
• ב"כ האם: עו"ד יהונתן סורפין
• עו"ד מנאר דראושה עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
