בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שאישה הסובלת ממחלה חשוכת מרפא הפסידה חלק משמעותי מתגמולי ביטוח אובדן כושר עבודה עקב התיישנות. אף שחברת "כלל" הזמינה את האישה להגיש את תביעתה לתגמולים, היא התמהמה ופנתה לבית הדין רק בחלוף יותר משנתיים. בנסיבות אלה קבע השופט דורון יפת התיישנות לגבי התקופה שקדמה ביותר משלוש שנים לתביעה, ועל התקופה שלא התיישנה היא תקבל כ-180 אלף שקל.
התובעת בוטחה בפוליסה הכוללת כיסוי מפני אובדן כושר עבודה עד לדצמבר 2019. בשלב מסוים היא לקתה במחלה קשה, באופן שהותיר אותה החל מ-2014 באובדן כושר עבודה מוחלט.
1 צפייה בגלריה
אשה עצובה עם הראש על הידאשה עצובה עם הראש על היד
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
במהלך יוני 2018 פנתה עורכת דינה לחברת "כלל" באמצעות דואר אלקטרוני בבקשה לאשר ללקוחתה ארכה להתיישנות התביעה לתגמולי ביטוח שהיא עתידה להגיש, זאת בהתחשב בכך שהחוק מגביל תביעות ביטוח לשלוש שנים בלבד. במסגרת ההודעה ציינה עורכת הדין ש"מסמכי התביעה בהכנה ויוגשו לכם בהקדם".
למחרת שלחה "כלל" הודעה לעורכת הדין, שבה סירבה להארכה המבוקשת מאחר שלא נמסר מידע כלשהו מטעם האישה או באת-כוחה על האירוע הביטוחי הנטען. נציגת החברה הוסיפה בהודעתה שאם ימסרו פרטים "ויעלה כי התביעה טרם התיישנה – נשוב ונבחן את הבקשה. נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או הבהרה".
התובעת ועורכת דינה לא השיבו על ההודעה ולא מסרו פרטים נוספים. רק באוקטובר 2020 – יותר משנתיים אחרי התכתובת במייל – פנתה האישה בתביעתה לבית הדין. לטענתה "כלל" מנועה מלהעלות טענת התיישנות שכן נודע לה על המקרה הביטוחי כבר בהודעת הדוא"ל מ-2018, ומשכך עליה לשלם לה תגמולים בסך כ-400 אלף שקל.
מנגד טענה "כלל" שתביעת התובעת בכל הנוגע לתקופה שקדמה ביותר משלוש שנים להגשת התביעה לבית הדין, התיישנה.
עו"ד מוסא דקהעו"ד מוסא דקה
השופט יפת הבהיר כי על מנת שחברת ביטוח תהיה מחויבת לברר תביעה, יש להגיש לה גם הודעה על מקרה הביטוח וגם תביעה בכתב לתשלום תגמולי ביטוח. בעוד שהודעה על המקרה אכן הוגשה במייל, תביעה מעולם לא הונחה על שולחנה של "כלל" כך שלמעשה מרוץ ההתיישנות בשום שלב לא נפסק.
"הודעת הדוא"ל אינה מפרטת דבר למעט הטענה כי מדובר בתביעת אובדן כושר עבודה בשל מחלה כלשהי, תוך צירוף ייפוי כוח, כאשר נכתב במסגרתה 'מסמכי התביעה בהכנה ויוגשו לכם בהקדם'. במילים אחרות, מדובר בהודעה לאקונית נטולת מידע מהותי, מסמכים רפואיים וטפסים, אשר עניינה ותכליתה הודעה על תביעה עתידית שתוגש", כתב.
התובעת תירצה את מחדלה לנקוט מהירות בהליכים למיצוי זכויותיה, בין היתר בכך שחשה ייאוש וקושי מהתיוג שלה כאישה נכה, אלא שלדברי השופט "עם כל ההבנה למצבה ולתהליך אותו עברה – אין בכך כדי להאריך את מועד ההתיישנות. התרשמנו כי התובעת בחרה בחירה מושכלת, בזמן אמת, שלא להגיש תביעה".
לפיכך הוא קבע ש"כלל" מחויבת לשלם לה תגמולים רק עבור התקופה שלאחר אוקטובר 2017, בסך 158,580 שקל. עוד חויבה חברת הביטוח לשלם לאישה שכר טרחת עו"ד בסך כ-22 אלף שקל וכן הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעת: עו"ד רות עינת • ב"כ הנתבעת: עו"ד אלון ביתן ועו"ד איילה פוקס • עו"ד מוסא דקה עוסק בתביעות ביטוח ונזקי רכוש • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין