ב־9 בינואר בשעה עשר וחצי בלילה מצאה עצמה מנכ"לית משרד הרווחה לשעבר, סיגל מורן, עומדת מחוץ למשרד בירושלים, נושאת את ארגז החפצים שלה. מבחינתה, הפיטורים שלה היו הפתעה, בעיקר הדרך שבה נעשו. בלשכתו של שר הרווחה והביטחון החברתי, יעקב מרגי, מסרו כי מדובר בהחלטה אישית של השר, אבל לא היה ספק שזו הייתה החלטה של יו"ר ש"ס, אריה דרעי. "ביום ראשון, שבוע אחרי טקס החלפת השרים, מרגי קרא לי על הבוקר", היא מספרת. "הוא אמר לי שהוא מצטער אבל הוא לא הצליח לשכנע שזה נכון שאשאר. אמרתי לו שאני לגמרי מבינה, אלה כללי המשחק, ואני פה עד שיביאו מחליף או מחליפה, וכל זמן שאני נמצאת, אני במאתיים אחוז לויאלית. היו לנו פגישות אחרי זה ביום שני בבוקר באגף התקציבים, והטלפון שהגיע ביום שני אחר הצהריים תפס אותי לא מוכנה. חבריי מאשימים אותי בעודף נאיביות, ותמיד התשובה שלי היא שאני מאחלת לעצמי עד יום מותי להיות נאיבית. אבל אין ספק שהנאיביות שלי חטפה סטירת לחי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
באותה שיחה של אחר הצהריים הודיע לה מרגי שהיא מסיימת את תפקידה "לאלתר", ולא כשיימצא לה מחליף כפי שסוכם. הדרך הדורסנית שבה התבצעו הפיטורים פורסמה לראשונה על ידי הדר גיל־עד, כתבת הרווחה של "ידיעות אחרונות" ו־ynet - ועוררה סערה. "לא אשכח את הניסוח הזה, לאלתר", אומרת מורן. "מרגי היה מאוד נרעש, היה לו מאוד לא נעים, הוא באמת אדם טוב. בעולם אחר היינו יכולים לעבוד ממש טוב ביחד. למרות הכחשותיו אחר כך, הוא אמר לי שהוא אמר 'לאלתר'. את ההוא (הכוונה לדרעי - א"ק) הבנתי. את הלאלתר לא. מה זה לאלתר? זה משרד רווחה, זה לא צחוק. לא העליתי על דעתי שככה אני אסיים. והדבר המדהים זה שמאותו רגע ועד עכשיו, בשום שלב לא הייתי במקום של עלבון. אבל היה הרבה עצב".
היום תוכלו למצוא את מורן בכל מוצאי שבת בהפגנות המחאה בבאר־שבע. במקביל היא עובדת עם ארגונים פילנתרופיים על פרויקט בחברה הערבית. אבל מבחינתה, היא הייתה חוזרת מחר למשרד הרווחה. הרי יש עוד כל כך הרבה מה לעשות. "רציתי להישאר", היא מודה. "הייתה שנה וחצי מטורפות. זה כמעט גובל במזוכיזם, כי זה תפקיד קשוח מאוד־מאוד. הדבר הכי מתסכל הוא שהצלחנו להתחיל להזיז את הספינה הזו, מה שאומר שזה אפשרי. וזה משרד מאוד חשוב ומאוד מרגש. הצטערתי שזה נגמר. מרגי הוא הרי מהדרום, שכן שלי, מושב ליד (היא גרה בקיבוץ בית קמה, הוא בשדה צבי – א"ק). אנחנו מכירים הרבה שנים מהנגב. הייתי מוכנה לתת צ'אנס לעבוד איתו. וגם הוא רצה. הוא אמר לי מפורשות, והודה לי שלא שמתי מכתב התפטרות ביום הראשון, למרות שהמכתב היה לי מוכן. בדיעבד, לא הייתי שורדת שם דקה. זה ברור לי. כי אי־אפשר לעבוד באווירה הזאת".
מורן (57), חברת מפלגת יש עתיד שהייתה מינוי פוליטי של שר הרווחה הקודם מאיר כהן, היא לא המנכ"לית היחידה שמפוטרת או עוזבת את תפקידה זמן קצר לאחר כניסתו של שר מש"ס לתפקיד בשנים האחרונות. הרשימה ארוכה וזה כבר מזמן לא צירוף מקרים - שרים מש"ס לא עובדים באופן עקבי עם מנכ"ליות אפילו אם הן ממוצא מזרחי, גדלו בפריפריה ותומכות בקווים כלליים באג'נדות החברתיות של המפלגה. עכשיו גם מנכ"לית משרד העבודה, תאיר איפרגן, עומדת לפני פיטורים על ידי השר יואב בן צור מש"ס. איפרגן, מנוי מקצועי, אישה שצמחה בתוך המשרד ונחשבת למנהלת מוצלחת ומוכשרת, הייתה האחרונה ששרדה בתפקיד מנכ"לית משרד ממשלתי עד השבוע, כשאושרה אישה נוספת, ד"ר גלי סמבירא, לתפקיד מנכ"לית משרד ההסברה.
"תאיר איפרגן מנכ"לית מדהימה והצטערתי לשמוע על הפיטורים שלה, היא לא משויכת פוליטית וחשבתי שאולי תשרוד תחת שר מש"ס. בדיעבד, אני לא הייתי שורדת שם דקה. אי–אפשר לעבוד באווירה הזאת"
"תאיר היא מדהימה והצטערתי לשמוע על זה", אומרת מורן. "היא אישה מקצועית, והיא לא נבחרה כמשרת אמון אלא במכרז. זה שהמשרה הפכה אחר כך למשרת אמון, זה דבר אחר. היא רצינית מאוד וראויה. היא לא משויכת פוליטית. חשבתי שאולי היא תשרוד. כשזה פורסם גם השם שלי חובר לזה. אני מודה שלא חשבתי שזה שאני אישה הוא מרכיב, וזה בהחלט מעורר מחדש את השאלה. כי המשנה למנכ"ל משרד הרווחה נשאר בתפקידו, והוא המינוי הכי פוליטי (אבי בן זיקרי, מינוי של השר לשעבר מאיר כהן – א"ק). יש פה שאלות".
איפרגן, לפחות ראתה את זה בא, היו דיבורים. אצלך לא.
"זה היה יום אחרי שסיכמנו שאני מסיימת. ניסחנו ביחד הודעה. אני ניסחתי והוא אישר אותה לתקשורת. הכול היה בטוב. אז למה ככה? למה מגיע לאזרחים שזה יהיה ככה? והמשרד, שהיה בתוך טירוף עשייה ואנרגיה, כאילו עצר מלכת. רק עכשיו, כמעט ארבעה חודשים אחרי, מרגי החליט למנות את ינון אהרוני, סמנכ"ל הון אנושי, ששימש כממלא מקום שלי, למנכ"ל קבוע. בינתיים האוכלוסיות שהכי צריכות אותנו נפגעות. שנה וחצי זה לא זמן מספיק לייצר שינוי בר קיימה. גם אם תהיה לי הזדמנות לחזור למשרד - ואני מתה להזדמנות כזו - צריך יהיה לשקם מחדש".
עד כדי כך?
"לשמחתי הם לא עשו שם שינויי בינתיים בכוח האדם. אני מאוד מקווה שלא יעשו. אחד הדברים שעבדתי עליהם הוא הנהלה למשרד, צוות שעובד. לא הייתה אפילו קבוצת ווטסאפ משותפת לכל הסמנכ"לים. השקענו בזה לא מעט. אדם יכול להיות עם מוגבלות, בגיל השלישי ועם בעיית התמכרויות – זה מחייב עבודה משותפת. מהיום שהלכתי צוות ההנהלה לא כונס. זו רק דוגמה. אין בי שמחה לאיד או רצון שייכשלו. להפך".
מהם הדברים שהכי חשוב כרגע שמשרד הרווחה יטפל בהם?
"יש תוכנית מקיפה במשרד לטיפול באלימות נגד נשים, שכוללת גם טיפול בגברים. יש כמה פיילוטים של טיפול בגברים. אבל אחד הדברים שמאיר (כהן – א"ק) ואני שמנו כיעד מרכזי הוא התפיסה שמשרד הרווחה צריך לעסוק גם במניעה. התפיסה הרווחת היא שלקוחות המשרד הם מי שיש להם תיק ברווחה. האסטרטגיה שהובלנו הוא שהמשרד צריך לעסוק במניעה ובמוביליות. ילד שגדל בבית אלים, יש מחקרים מוכחים שהסיכויים שלו להפוך להיות גבר אלים גדלים בעשרות אחוזים. צריך לטפל בילד. יש תוכניות שלא מחוברות ביניהן. רשות חסות הנוער במשרד, שאליה מגיעים הנערים והנערות שנמצאים בקצה, עבדה כיחידה עצמאית. צריך גם תוכניות המשך - מה קורה אחרי? איך פועלים כדי לעזור להם לצאת מהמעגל? אותו הדבר גם בהקשר של משפחות בעוני. יש את התפיסה של דרעי - מיליארד שקל לביטחון התזונתי. אבל אפשר לגשת לזה בתפיסה שלפיה זה כלי אחד ממכלול של כלים שאת נותנת למשפחה כדי לצאת ממעגל העוני. דגים וגם חכות. יש אוכלוסיות שצריך לעזור להן שיהיה אוכל על השולחן. הסיכוי שלהן להיחלץ מהמצב הוא קטן. אבל יש משפחות שאם נעזור להן בתחום התעסוקה, הסדרי חובות ועוד, הן יוכלו לעמוד לבד על הרגליים ולא להיות כל החיים תלויות במערכות הרווחה.
מה עם ניצולי השואה?
"בתקשורת מביאים סיפורים שהדעת לא סובלת, ובטח לא הלב, ולפעמים עומדים מאחורי זה סיפורים הרבה יותר מורכבים. היה סיפור על ניצול שואה שחי בתוך הרים של פסולת. הלכתי מיד לבדוק את זה. זה היה סיפור מורכב של מישהו שלא באמת היה מוכן לקבל עזרה. מרבית ניצולי השואה, מאוחר מדי אמנם, מקבלים מענה.
"הדבר הכי חשוב הוא המשבר המאוד־מאוד קשה בעבודה הסוציאלית. בשביל לתת את כל השירותים האלה צריך עובדות ועובדים סוציאליים מעולים. לעו"סים, בעיקר עו"סיות, אין כוח פוליטי. כשהן שובתות, לאוכלוסייה שנפגעת אין כוח להשמיע את קולה. יש משבר מאוד גדול ותת איוש בתקנים. החוסרים הכי גדולים הם דווקא במקומות שצריך. עשינו תהליכים, אבל זו שחיקה של שנים. זה משבר מאוד גדול שלא מדובר מספיק. העו"סיות לא זוכות להוקרה ולהכרה שהן ראויות להן. אטרקטיביות של מקצוע זה לא רק התגמול הכספי, אלא גם המעמד והיוקרה. ואצלנו זה הפוך. צריך לשפר את מעמד המורים, ולא רק את השכר, ואותו הדבר לגבי עובדים סוציאליים. מרגישים את המחיר של זה. אין מחסור של סטודנטים בעבודה סוציאלית, אלא שמרביתם לא בוחרים להגיע לשירות הציבורי. גם הבת שלי הלכה ללמוד עבודה סוציאלית. היא אמרה לי, אמא אסור שיידעו שאני הבת שלך".
לפני שהובאה על ידי השר כהן לתפקיד מנכ"לית המשרד, כיהנה מורן במשך עשור כראש המועצה האזורית בני שמעון, שם הכירו השניים, כשכהן היה ראש עיריית דימונה. היא נחשבת לאחת מראשי המועצות המוצלחים בנגב, ונודעה בשיתופי הפעולה שלה גם עם רהט השכנה. בין היתר דחפה להקמת פארק התעשייה עידן הנגב סמוך לרהט, ואף ויתרה על שטחי המועצה שלה למען המקום, המשותף לרשות הבדואית ולבני שמעון. אחרי התפקיד הזה כיהנה במשך שנתיים כמנכ"לית רשת החינוך "ברנקו וייס". ב־2017 הצטרפה למפלגת יש עתיד ואפילו סומנה על ידי יאיר לפיד כמועמדת לכנסת, אך ויתרה.
"כראש מועצה אזורית שבין קטנה לבינונית, בנגב, מרחב הפעולה שלי ויכולת ההחלטה שלי היו פי מאה יותר ממה שהיה לי כמנכ"לית משרד", היא אומרת. "זו רמת הבירוקרטיה. מדברים בימים אלה על משילות, אני רוצה לומר משפט קשה: אם יש משהו שלמדתי - ובאמת למדתי, כי לא ראיתי את זה קודם - זה ששירות המדינה חולה. חולה קשה. היועמ"שים של המשרדים, שנמצאים היום על המזבח — יש מה לשפר שם, אבל הם לא היחידים. כמנכ"לית משרד, יש לך מלא בוסים".
"לא אשכח את הניסוח הזה - לאלתר. למרגי היה לא נעים, הוא אדם טוב. בעולם אחר היינו יכולים לעבוד ביחד. למרות הכחשותיו אחר כך, מרגי אמר לי ש'הוא אמר לו לאלתר'. את ההוא (אריה דרעי) הבנתי. את הלאלתר לא"
נשמע שהשינוי שהממשלה הנוכחית מתכננת דווקא מדבר אלייך.
"אני לא חושבת שיועמ"ש צריך להיות משרת אמון, בשום פנים ואופן. בחמש השנים האחרונות כל הזמן מתחלף שלטון, אז כל שנה וחצי נחליף יועמ"ש? אבל אני כן חושבת שצריך להגדיר בצורה אחרת את גבול הסמכות שלהם. כי הם הרבה פעמים מרחיבים את עמדתם לתחומים שלא אמורים להיות שלהם, בהיבטים של התכנים המקצועיים. יועמ"שית משרד הרווחה היא ותיקה, והצלחתי להגיע איתה למערכת יחסים מאוד בריאה".
אנחנו מחליפים מנכ"לים כל שנה וחצי.
"נכון. גם זה דבר מאוד־מאוד קשה בעיניי, אבל על אחת כמה וכמה אלה שמתחת למנכ"לים. בסוף, מי שמחזיק את שירות המדינה זו הפקידות. לטוב ולרע. כשהפקידות לא רוצה שיקרה משהו, זה לא קורה. ותאמיני לי, זה לא פשוט. אני לא רוצה חלילה לפגוע באנשים ספציפיים. אבל אני אגיד שכשיש לך עובדות או עובדים שנמצאים 20־30 שנה בתפקיד שלהם, נוצרים אזורי עיוורון, ואני אגיד משהו מאוד קשה אבל אעמוד מאחוריו - נוצרת קהות חושים. ראיתי את זה על עצמי. דברים שבתחילה הסעירו אותי, כשזה קורה כל הזמן את שמה את זה בפרופורציות אחרות. אז כשזה 30-20 שנה ככה... בממשלה אין תפיסה של פיתוח הון אנושי, אלא רק של ניהול כוח אדם כמו פעם. אין תוכניות העצמה לעובדים. בתפיסה שלי חלק משמעותי ממצוינות ארגונית הוא ניהול נכון של ההון האנושי. וזה כאילו לא באג'נדה".
מה עוד היית משנה?
"בתהליך בניית תקציב המדינה יש משא ומתן בין המשרד לבין נציגי אגף התקציבים. המו"מ הוא לא על היקף התקציב, אלא ממש על התכנים. הם מגדירים לך איזה תכנים חשוב שתעסקי בהם. באחת הפעמים אמרתי לרכזת משרד הרווחה באוצר, באירוניה כמובן: אני מציעה שתעשי פגישת עבודה עם הסמנכ"לים שלי, כי ממילא את בטוחה שאת מנהלת את המשרד. ונוסיף על זה את החשב הכללי, דבר שלא קיים בשלטון המקומי. שלא לדבר על תקופה כמו עכשיו כשאין תקציב, המדינה משותקת לגמרי כי כל דבר עובר דרך החשבים. החשב יכול להגיד: 'אז מה אם יש לך תקציב, זה לא נראה לי'. ותוסיפי את המחלה הכי קשה של שירות המדינה - הקביעות, שמייצרת מצב של הרבה מאוד מסמרים בלי ראש (עובדים שקשה לפטר – א"ק), וכדי לנהל במציאות כזאת צריך להיות וירטואוז".
אז יש הרבה נקודות השקה בין עמדותייך לאלה של שמחה רוטמן?
"עם שמחה רוטמן לא, אבל הייתה לי הזכות להיות שותפה בכירה לחקיקת חוק, ולא סתם חוק - חוק הרווחה לאנשים עם מוגבלויות (שבמסגרתו אלפים שמתגוררים במעונות ובהוסטלים יועברו למגורים עצמאיים בקהילה, ויקבלו תקציב סיוע. מורן מזכירה את החוק בגלל הדרך שבה הצליחו להעביר אותו, תוך שיתוף עם הארגונים והעמותות שעוסקים בנושא – א"ק). למה אני מזכירה את זה? כי גם בסיפור הרפורמה יש לא מעט מהאיך, לא רק המה. הדרך שבה רוטמן מנהל את הדיונים, היהירות הזו שלו ושל יריב לוין, שכרון הכוח והמחשבה שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים - אם הם היו באים עם כוונות טובות, ובאמת היו מתקיימים דיונים ומאפשרים לאופוזיציה לדבר, והיו עושים תהליך, אני לא חושבת שבסוף הפערים היו גדולים. צפיתי בחלק מהדיונים של ועדת חוקה חוק ומשפט. זה היה נורא ואיום. זו קואליציה שלא שמה על אף אחד. יש דברים בתוך הרפורמה שהם לגמרי נכונים, אבל אני חושבת שאסור בשום פנים ואופן להתפשר על פסקת ההתגברות. בעיניי זה הדבר הכי משמעותי באירוע. דווקא לא הוועדה לבחירת שופטים. משמעות פסקת ההתגברות היא שיש לנו רשות אחת במדינת ישראל".
באמת אפשר היה להגיע לדעתך להסכמות? את מאמינה בהידברות בבית הנשיא?
"היה אפשר להגיע להבנות. אין כמעט מי שלא מסכים שצריך לגוון את בית המשפט, אבל אסור שפוליטיקאים ישלטו עליו. בתי המשפט תפקידם להיות מול הממשלה, ולא בידי הממשלה. התפקיד שלהם הוא להגן על האזרחים מפני השלטון, ולא הפוך. לגבי השיחות בבית הנשיא, אני מאוד אמביוולנטית, כי הסיפור הוא הרבה יותר גרוע מההפיכה עצמה: החודשים האחרונים חשפו ופרמו את הקשרים העדינים שקראו להם סטטוס קוו, שהחזיקו איכשהו את החברה הישראלית במשך 75 שנה. כל השדים יצאו מהבקבוק. נגיד שיגיעו בבית הנשיא להסכמה איך צריכה להיראות הוועדה לבחירת שופטים, ואולי אפילו להסכמה על פסקת התגברות ברוב של 70. אבל הנה אנחנו באירוע חוק הגיוס, ועכשיו באים ועושים לך דווקא. די, יש גבול. אני בחרתי לשלוח את הילד שלי ליחידת עילית? היה לי ברור שהוא יתגייס! זה היה אחד הימים הנוראיים בחיי. גם הבת שלי הייתה ביחידה קרבית. ועכשיו ההצעה של בן גביר וחבר מרעיו על כך שהחלטות ממשלה יהיו ברוח היהדות והציונות. הם שוחטים כל פרה קדושה. המהומה שמתחוללת בחברה הישראלית היא על האופי של המדינה".
4 צפייה בגלריה
''מנכ"לית משרד הרווחה זה תפקיד קשוח שגובל במזוכיזם''. סיגל מורן
(צילום: אלכס קולומויסקי)
את חושבת שאלה מהלכים מתוכננים ומחושבים? הרי הם בטח צפו את תגובת הנגד.
"אני חושבת שהם נמצאים היום בנקודה בה הם חושבים: קיבלנו הזדמנות חד־פעמית לנסות להגשים את הפנטזיות הכי פרועות שלא חשבנו שאי פעם נוכל. הם זה החרדים מצד אחד והציונות הדתית מצד שני. וצריך להיזהר כשאומרים ציונות דתית, כי זו לא הציונות הדתית, אלה מי שגנבו את הציונות הדתית. לציונות הדתית השפויה לא היה למי להצביע בבחירות האלה. הם מנסים להשיג כמה שיותר בתקופה הזו, ומעבר לזה שזה מופרז, זה מטומטם: אני משוכנעת שהממשלה לא תחזיק מעמד. למזלנו הם פועלים בצורה שבה הם פועלים. כי אם הם היו פועלים בצורה יותר עדינה, יותר שקטה ואיטית, יכול להיות שהם היו מצליחים. במקום לאט־לאט לחמם את המים, הם פשוט הדליקו את האש לאלף מעלות בבת אחת והצפרדע קפצה מהסיר. הבשורה הטובה היא שהם הצליחו לגרום למחנה המתון - זה לא שמאל וימין, זה המחנה המתון שהוא הרבה יותר רחב ממה שהם מעלים על דעתם - להתעורר. והוא לא יירדם".
חשבתי שרצית לומר שהבשורה הטובה היא שהקרע הזה הוא בר־תיקון.
"אני באמת לא יודעת. אני מקווה שכן. בבני שמעון קלטנו בקיבוץ שומריה את קהילת עצמונה מגוש קטיף (שומריה, קיבוץ של השומר הצעיר, התפנה מרצון תמורת פיצויים לטובת קליטת מפוני עצמונה - א"ק). הקיבוץ השכן שלהם הוא להב. בני שמעון הייתה פעם המעוז של השומר הצעיר, וכשקלטנו אותם הייתה מהומה גדולה. הם יכבשו לנו את המועצה, יסגרו כבישים. החלטנו להפוך את המשבר הזה להזדמנות. והמדהים הוא שהצלחנו. קהילת עצמונה בשומריה היא חרד"לית לגמרי, הם מקפידים על הפרדה בין גברים לנשים, רובם לא יגיעו לאירוע מעורב. קיבלתי החלטה שחלק מהחילונים לא אהבו אותה: כל אירוע שמתקיים במועצה יהיה ללא הפרדה, אבל המועצה תעשה אירועים מיוחדים בשומריה שיהיו בהפרדה. וככה זה קורה. חלק מחבריי הטובים לא מוכנים לקבל את זה. איך את משתפת עם זה פעולה? אני מכבדת אותם בדרכם, כל עוד הם מכבדים אותי בדרכי. מעולם לא הגעתי לשומריה בחצאית. וכשהגעתי לישיבות מזכירות, אז בלי לעשות עניין, הסתכלתי איפה הגברים יושבים ודאגתי לשבת בצד. אפשר לעשות את הדברים האלה".
בימים אלה היא מסתובבת ברשויות הערביות בישראל, מטעם הקרנות הפילנתרופיות יד הנדיב, שוסטרמן וראסל ברי, שחברו יחד ופנו אליה. מורן: "זו הייתה פנייה מתוך תסכול. הרבה מאוד משאבים מושקעים בחברה הערבית לא מעט שנים. תקפו את הממשלה הקודמת על הכסף שנותנים לעבאס, זה בולשיט. בתוך זה היה את התוכנית למאבק בפשיעה, ואני אומרת את זה לזכותו של ביבי, שתוכניות החומש לחברה הערבית החלו בתקופתו. הרבה מיליארדים מושקעים בחברה הערבית, גם של ממשלה וגם של פילנתרופיה, ולא רואים את המחט זזה. יש דברים טובים בשטח, אבל אין קפיצה. המשימה שלי היא לנסות להבין למה זה לא קורה. והתשובה מורכבת. גייסתי עוד שתי נשים, אחת ערבייה נוצרייה, ואנחנו עוברות מסע מאוד מעניין. יש את התשובות הטריוויאליות כמו התרבות הערבית, החמולתיות, והכול נכון. השאלה היא האם נצליח להביא זווית אחרת. אני לא רוצה לומר שזה לא בר־שינוי, אולי זה תהליכים יותר ארוכים. בדרום כל עוד מדינת ישראל לא תיכנס בצורה אמיתית ואמיצה להסדרה, כל מה שנעשה הוא רק טיפה בים. אגיש את מסקנותיי בעוד שלושה חודשים".
האלימות בחברה הערבית לא מפסיקה, אבל גם האלימות נגד נשים. חוק האיזוק האלקטרוני הוא נקודה כואבת.
"אני לא מצליחה להבין את הראש שלו (של השר איתמר בן גביר – א"ק). איזוק רק אחרי הרשעה? כמה שנים לוקח במדינת ישראל להגיע להרשעה? המון. אני פגשתי את הנשים במקלטים. היום אישה שמאוימת על ידי בעלה מקבלת צו הרחקה, וכשהוא מפר את הצו, לפעמים זה נגמר בזה שקוראים למשטרה, אבל לפעמים זה נגמר בזה שהיא נרצחת. האזרחים לא מבינים את המחיר שכל אחד ואחת מאיתנו משלמים על מה שקורה במשרדי הממשלה ביומיום. ברוב רובם של המשרדים יש מדיניות, ואני שומעת את זה גם מהמנכ"לית והמנכ"ליות האקסים, של - למחוק את כל מה שהממשלה הקודמת עשתה. הייתה תקופה ארוכה מאוד של הקפאת מכרזים. בחלק מהדברים יש תחושה של קיפאון ובמקומות אחרים יש תחושה ש'חייבים לשנות מה שהיה'. והאזרחים משלמים את המחיר. האווירה היא לא עבודה למען האזרח".
