איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת טולדנו, גבעת שמואל.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום (מימין): ארי (12), תיירי (50), סולל (20), וירנה (48). מחוץ לתמונה: לאה (18) - חיילת.
הבית? קוטג' 3 קומות. נקנה ב-2.3 מיליון שקל. תיירי: "גרנו בפריז ולפני שש שנים עלינו לארץ. בפריז גרנו תמיד בשכירות. מחירי שכירות במקומות טובים בפריז זה כמו בתל אביב".
גבעת שמואל? תיירי: "זו הייתה עלייה עם עוד 40 משפחות מצרפת ונהיינו חברים. הקבוצה בדקה כמה אפשרויות בישראל אבל לא רצינו מקומות שיש בהם כבר הרבה צרפתים. רצינו להשתלב ולא לראות סביבנו רק צרפתים כמו באילת או בנתניה. כשאמרו שיש עיר לא רחוק מתל אביב הסכמנו, והיא מתאימה לנו מאוד. יש פה הרבה אנשים בסגנון ממלכתי דתי כמו שאנחנו. יש בתי כנסת, זו עיר יפה וכל החברים שעלו איתנו פה". וירנה: "לא יכולתי לדמיין עיר יותר טובה עבורנו. ותל אביב שאנחנו אוהבים קרובה".
עלייה? תיירי: "אנחנו דתיים וציונים וכולם בקהילה דיברו כל הזמן על עלייה לישראל. אישתי תמיד לחצה אבל אני פחדתי מאוד. לא ידעתי אם נתרגל לישראל ולעבודה חדשה".
וירנה: "זה תמיד היה החלום שלי. כל יום הייתי מדברת עם תיירי על זה. אני אוהבת את פריז אבל יש דברים שאי אפשר להסביר והרגשתי תמיד שהמקום שלי כאן. אני אוהבת את המדינה ואת האנשים".
מה עושים? תיירי: "בפריז וירנה עבדה במשרד הבריאות הצרפתי ולי היה בית מרקחת פרטי. למדתי רוקחות באוניברסיטה של פריז ושם גם הכרנו.
"רציתי להיות גם פה עצמאי, אבל הבנתי שזה ממש קשה ובכלל לא אותו הדבר כמו בצרפת. פה עם כל הסופר-פארם והקופות - יש להם 90% מהשוק של התרופות, ומה שלא תרופות, אצלם יותר זול ואי אפשר להתחרות בהם. בצרפת הרוב זה בתי מרקחת פרטיים ולא כל אחד יכול לפתוח בית מרקחת. שם אם אתה עצמאי, אתה מרוויח. אתה עובד קשה, אבל זה משתלם.
"במשך שנתיים חיפשתי עסק טוב לקנות בארץ ולא מצאתי ובסוף החלטנו שאי אפשר לחכות יותר, מכרנו את בית המרקחת ועלינו. עכשיו אני עובד כרוקח במכבי". וירנה: "גם אני למדתי רוקחות ואני עובדת בחברת טבע. היה לי מזל".
פריז? תיירי: "גרנו ברובע ה-14 על יד מוֹנְפַּרְנָאס. זה אזור טוב. לא עזבנו בגלל אנטישמיות. אומנם לא הסתובבנו עם כיפה, כי עדיף שלא. אתה קצת מחביא את הזהות שלך וזה קשה, אבל זו לא היתה הסיבה לעלייה". סולל: "לא חווינו פגיעה אבל עדיין זה מפחיד ויש מקומות שאי-אפשר להסתובב עם הכיפה".
תיירי: "אני זוכר שבעסק היו כמה שנכנסו ולא רצו תרופה של טבע. אז נתתי להם תרופה מקבילה של רציו פארם, הם רק לא ידעו שזו חברה שטבע קנתה. אני מתגעגע למשפחה שנשארה שם אבל הרבה יותר נוח לנו כאן ומבחינת ביטחון אישי אין מה להשוות. יש ילדים בני עשר שמסתובבים בלילה לבד, זה לא נורמלי".
וירנה: "אני מתגעגעת לתרבות בפריז. למוזיאונים, תיאטרון, אופרה, הייתי הולכת לקורסים על מוזיקה או היסטוריה של האמנות, ופה יותר קשה בגלל השפה. אבל זה יגיע".
רמת חיים? תיירי: "השכר שלנו פה ירד מאוד והחיים יקרים פה הרבה יותר ואין מה לדבר על החופשים. שבוע בצימר או באילת זה מטורף. זה היה הפחד שלי - אם הכסף יספיק לנו לחיות. קניתי את הדירה מהכסף של בית המרקחת שמכרתי ולוירנה יש עבודה טובה, אז אנחנו בסדר".
מינוס? תיירי: "בהתחלה היה מינוס אבל כבר לא. אבל לא מבזבזים כמו בצרפת".
שכיר או עצמאי? תיירי: "אני לא מתגעגע להיות עצמאי. זה בלגן עם הספקים, העובדים, הבנקים, ואתה כל הזמן סביב זה. היום אני מגיע ב-8 בבוקר וכשאני חוזר הביתה אני לא חושב על העבודה. פתאום אני יכול לראות את הבן הקטן שלי, לקחת אותו לבית הספר ולשחק כדורגל".
כדורגל? תיירי: "אנחנו אוהדים שרופים של פריז סן ז'רמן והיינו הולכים למשחקים בפארק דה פראנס, המגרש שלהם. זה לא דומה לכדורגל שיש פה, זה עולם אחר. פה אנחנו חלק מקבוצת האוהדים וכל פעם שיש משחק חשוב נפגשים כולם עם התלבושת של הקבוצה, דגלים, צפצפות, רואים יחד ומעודדים. השנה עשו לנו הפתעה ענקית ופריז סן ז'רמן, מחזיקת הגביע בצרפת, וליל, האלופה, מגיעות ביום ראשון לשחק בתל אביב על 'הסופר קאפ הצרפתי'. זה לא סתם ידידות, זה משחק אמיתי עם כל הכוכבים. איך שהודיעו קנינו ארבעה כרטיסים ונלך כל המשפחה".
קבוצה בארץ? סולל: "אני פחות מתחבר לכדורגל ישראלי". תיירי: "ניסיתי אבל אני לא מצליח. אני רואה את הליגה הצרפתית. אי אפשר להחליף קבוצה שאתה אוהב".
חופשה אחרונה? תיירי: "היינו ארבעה ימים באילת. החופשים בישראל זה כמה ימים כי אני מרגיש פחות צורך, פחות נחנקים מהשגרה, וגם בגלל הכסף. בצרפת היינו לוקחים שלושה שבועות בקיץ כל שנה, ונוסעים גם לכל מיני מקומות באירופה".
