בעוד שבשבוע הקרוב מסתיים הרבעון הראשון שבו עולה גיל הפרישה לנשים, שיגיע בהדרגה תוך 11 שנים ל-65 לעומת 62 עד לשנה האחרונה, החל בימים אלה מהלך לבחינת השפעות ביטול חובת הפרישה מהעבודה בגיל 67.
השרה לשוויון חברתי, מירב כהן (יש עתיד), הודיעה הבוקר (ד') על הקמת צוות בינמשרדי משותף עם משרד האוצר, שיבחן את השלכות חובת המעסיק לפטר את עובדיו רק מפאת גילם. מטרת המהלך: הגדלת שיעור השתתפות של מבוגרים בשוק העבודה והשארת מבוגרים בריאים וחיוניים בשוק העבודה, תוך תרומה הדדית לעובד, למעסיק ולמשק הישראלי כולו. יצוין כי בעת תחילת משבר הקורונה נשלחו הביתה לחופשות ללא תשלום אלפי עובדים בני 67 ומעלה ללא שום פיצוי תחילה ורק לאחר שהתקשורת דיווחה על מצבם ההולך ומתדרדר כלכלית של חלק מהעובדים המבוגרים גובשה תוכנית לסייע להם בכ-4,000 שקל בחודש, אף שלא היו זכאים לדמי אבטלה בשל גילם מעבר לגיל העבודה הנהוג בישראל (עד 62 לנשים ועד 67 לגברים).
בין חברי הצוות החדש יהיו נציג המשרד לשוויון חברתי, נציג משרד האוצר, נציג משרד הכלכלה, נציג זרוע העבודה, נציג הממונה על השכר ונציג נציבות שירות המדינה.
במהלך עבודתו יבחן הצוות את המשמעויות הכלכליות של גיל פרישת חובה על כלל המשק, את המשמעויות הנלוות לגיל פרישת חובה וגם את החלופות להסדר גיל פרישת חובה, לרבות אופן היישום בחלוקה לסקטורים וכן במציאת תמריצים לתעסוקת אזרחים מבוגרים.
הרקע למהלך הוא ההתפתחות הדמוגרפית שחלה במדינות רבות בעולם ובכללן בישראל, תוך שימת דגש על תהליך הזדקנות האוכלוסייה. בהתאם לתחזיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור אוכלוסיית בני הגיל השלישי צפוי להגיע לכ-15% מסך האוכלוסייה בשנת 2050, ושיעור האוכלוסייה של אלו בני 85 ומעלה צפוי להגיע עד לכ-8.4%. בנוסף, תוחלת החיים הממוצעת בישראל, כ-83 שנים (84 וחצי לנשים וכמעט 81 לגברים), היא מהגבוהות במערב ונמצאת בעלייה מתמדת. תוחלת החיים לאישה בישראל היא באמצע העשירייה הראשונה בעולם מיד אחרי יפן ומדינות סקנדינביה.
על פי מחקרים שונים, לתעסוקה בגילאים מבוגרים השפעה חיובית הן על הפרט הבודד והן על המשק - החל מהיבטי בריאות ותחושת המשמעות של המבוגר, דרך שיפור מצבו הכלכלי של משק הבית, וכלה בתרומה להגדלת התוצר ובהשפעה משקית ניכרת על ההוצאה התקציבית על זקנה, בריאות וסיעוד.
לכן החליטה השרה לשוויון חברתי בשיתוף עם משרד האוצר להוביל מהלכי היערכות למגמת הזדקנות האוכלוסייה ולבחון צעדים לשינוי דפוסי העבודה בגילים המבוגרים. במסגרת זאת, לאחרונה אושרה בכנסת העלאת גיל הפרישה לנשים מגיל 62 לגיל 65, וזאת במטרה להגדיל את שיעור ההשתתפות של נשים מבוגרות בשוק העבודה, לשפר את מצבן הכלכלי עם פרישתן לגמלאות, לתרום לצמיחת התוצר ולחזק את יציבותו הפיננסית של המוסד לביטוח לאומי. במקביל, על הממשלה לבחון את ההצדקות והצורך בהסדר הנורמטיבי בדבר גיל פרישת חובה.
החוק הנוכחי לגיל פרישה משנת 2004, מאפשר למעסיק לחייב עובד או עובדת לפרוש לגמלאות אך ורק בשל גילם, עם הגיעם לגיל 67, ובכך מגדיר למעשה "גיל פרישת חובה". עם זאת, גיל פרישת חובה נעוץ בהסדרים חברתיים שאפיינו את מדינות אירופה במחצית השנייה של המאה ה-19 ונולד בתקופה שבה תוחלת החיים הממוצעת עמדה על 65 שנים בלבד. מאז ועד היום התרחשו שינויים חברתיים וכלכליים מפליגים: תוחלת החיים עלתה בעשרות שנים והאוכלוסייה המבוגרת והבריאה בגילאי 70 או 80 ומעלה גדלה באופן ניכר. במבט קדימה, אוכלוסייה המבוגרים צפויה להמשיך לגדול, ולחיות שנים רבות יותר ובמצב בריאותי תפקודי טוב יותר ועל כן יש להתאים את המענים אליה בהיבטי תעסוקה.
יצוין שבמדינות אחדות בעולם כבר בוטל גיל הפרישה. בפינלנד למשל יכול כל עובד להמשיך לעבוד לפחות בחצי משרה ללא הגבלה כל זמן שמצב בריאותו מאפשר זאת. המעסיק יכול לפטר רק אם יוכיח שאין לו תעסוקה המתאימה לאדם בגיל מתקדם.
לדברי השרה כהן, "המצב הקיים הוא ממש בגדר אפליה: אנחנו מפטרים אנשים רק מפאת גילם, ללא קשר לתפקודם. בנוסף, מאז הקמת המדינה תוחלת החיים עלתה בכ-18 שנים ועומדת על 82 כלומר, אנשים בני 67 הם עוד צעירים ובמובנים רבים נמצאים בשיא שלהם. אנחנו צריכים לבחון את שינוי כללי המשחק ולשמר את המבוגרים שלנו בשוק התעסוקה במקום להכריח אותם לשבת בבית באפס מעש. בדרך הזו גם המשק ירוויח עובדים מצוינים וגם נפחית בצורה משמעותית את תופעת הבדידות, העוני והחולי בקרב הזקנים שלנו. מדובר באתגר לאומי ואני מקווה שמסקנות הוועדה יעשו סוף לעוול הקיים".
