דנית (השם המלא שמור במערכת), כיום בת 28, אובחנה כילדה כמחוננת, אבל גם כבעלת הפרעת קשב משמעותית. היא סיימה 12 שנות לימוד בשן ועין, בכיתת מב"ר (מסלול בגרות רגיל) וללא בגרות מלאה. דנית הוגדרה כילדה עם קשיי למידה וחשבה שנים רבות שהיא פשוט טיפשה. "למרות שהתכוננתי שעות למבחנים - תמיד נכשלתי. אפילו באנגלית, שזאת שפת האם שלי. בהתחלה הלכתי יום בשבוע לתוכנית מחוננים, אולם מהר מאוד הפסקתי, כי התקשיתי להשלים את הפער שצברתי בבית הספר. זה היה מתסכל מאוד".
דנית לא לבד. הפרעת קשב (ADHD) היא תופעה כלל־עולמית מוכרת ושכיחה. על־פי הערכות של אנשי מקצוע, סובלים ממנה בין 7% ל־10% מהילדים ובני הנוער עד גיל 18. מה עושים ואיך מתמודדים? שאלנו את שלי לוין ־מגבר, מנהלת תוכנית קשב באקדמיה בקריה האקדמית אונו, המעניקה ליווי אישי ותמיכה רב־מערכתית לסטודנטים עם הפרעות קשב.
ילדים עם הפרעות קשב הם ילדים טיפשים, כפי שדנית סברה?
"חלילה! הפרעת קשב ופעלתנות יתר איננה פגיעה באינטליגנציה. לעיתים ההיפך הוא הנכון. לרבים מהם אינטליגנציה אף מעל הממוצע, והם לרוב ניחנים ביצירתיות, ביכולות אומנותיות גבוהות, בכישורי מנהיגות ובכריזמה. למעשה, רבים מהם מבלבלים את סביבתם. הם כובשים באישיותם, מרשימים ביכולותיהם, ומופנות כלפיהם ציפיות רבות. הבעיה היא שפעמים רבות הם נכשלים בבואם לממש את 'הפוטנציאל' - בעיקר הלימודי".
מה ההסבר לכך?
"מתברר שלמרות ריבוי היכולות שבהם התברכו, משהו מתפספס להם בדרך. ניתן לשמוע אותם אומרים: 'הגעתי למבחן, ידעתי את החומר, אבל הראש קפץ למקומות אחרים, הזמן נגמר לי ושוב לא הצלחתי'. זה נובע מכך שהילדים האלו שומעים לא מעט את המשפט האומלל על הפוטנציאל הלא ממומש שלהם. הם מרגישים את האכזבה הגדולה מצד מוריהם והמשפחה, חשים תסכול ומפתחים ערך עצמי נמוך. גם ילדים המאובחנים בו בזמן כמחוננים ובעלי הפרעת קשב, לרוב תופסים עצמם כבעלי קשיים לימודיים או כליצני הכיתה: 'איך יכולתי להרגיש מחוננת, אם לא הצלחתי לקבל ציונים טובים?'. התסכול מול המערכת, הקושי לעמוד בציפיות והקשיים הרגשיים הנלווים, מלבד ההיפראקטיביות והאימפולסיביות שמאפיינות רבים מהם, יכולים לגרום לבעיות התנהגות רבות, לחרדה ולדיכאון, להתנהגויות סיכוניות ולנשירה מוקדמת".
גם דנית מעידה, כי מצד אחד היא הייתה מקובלת והליצן של הכיתה, ומאידך התקשתה בלימודים והייתה מתוסכלת מכך. "כילדה וכמתבגרת הפרעתי מלא ועשיתי צחוקים. כל יום נשלחתי למנהלים, והיו קוראים להורים. הושעיתי מלא. זו כנראה הייתה הדרך שלי להתמודד עם התסכול. זה עיכב אותי מאוד בחיים. התחלתי תואר רק בגיל 27, בשל הפחד להיכשל ולוותר לעצמי. נמנעתי מלהעז. כולם סביבי התחילו ללמוד לתארים, ואני רק חשבתי מה לעשות כדי להתחמק מלימודים ולהצליח בחיים בלעדיהם. גם עכשיו, כשאני לומדת, אני לחוצה מזה מאוד ומנסה להשקיע כמה שיותר. בגלל הפרעת הקשב, אני מוסחת מאוד. אני מתעסקת בכל דבר, מלבד במטלת הלמידה – אני מסדרת את החדר, נכנסת לטלפון בלי סוף, לא מצליחה להתנתק ממנו. כשאני לומדת ולוקחת כדור, הטלפון נמצא בחדר אחר".
פעלתנות יתר
אז מהי בדיוק הפרעת הקשב, את מי היא תוקפת, והאם וכיצד היא ניתנת לטיפול? "הפרעת קשב (ADHD) מאופיינת בלקות של תפקודי קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות, והיא אחת מהלקויות הנוירו־התפתחותיות הנפוצות ביותר כיום בקרב ילדים וילדות", מסבירה שלי לוין מגבר.
מי מוסמך לאבחן הפרעת קשב בילד?
"בתקנון משרד הבריאות נקבע, כי רק נוירולוגים, פסיכיאטרים או רופאי משפחה שמומחים לנושא, הם היחידים שיכולים לאבחן הפרעת קשב ופעלתנות יתר".
איך מאבחנים הפרעת קשב?
"ההפרעה מתחילה כבר בילדות המוקדמת ונמשכת עד לבגרות. ילדים ומתבגרים המאובחנים עם ADHD, לרוב מתקשים לשמר קשב לאורך זמן, מוסחים יתר על המידה, חלקם מרגישים צורך לתנועה בלתי פוסקת, מדברים הרבה, מתקשים לדחות סיפוקים, להמתין בתור או לספור עד 10 כשמשהו 'בוער בהם'.
"רבים סובלים גם מקשיים בתפקודים הניהוליים, למשל, בהתארגנות, בתכנון ובניהול זמן או בתעדוף משימות, והם מתקשים בוויסות הרגשי. אלו הילדים שהוריהם גוערים בהם: 'למה תמיד הכול ברגע האחרון?', 'כמה פעמים אמרתי לך לסדר ילקוט בזמן?'. הם כמו רכבת הרים, כשהם שמחים, כל הבית שמח, וכשהם כועסים - זה לא נעים בכלל".
מהן ההשלכות של התופעה?
"ההפרעה בילדים ובני נוער עלולה לפגוע להם ביחסים החברתיים, ביחסים במשפחה ובתפקוד בלימודים. מתבגרים עם ADHD הם בסיכון גבוה לנשירה מלימודים ולהתנהגויות בסיכון, כמו שימוש בסמים ואלכוהול ולעיתים גם לקשיים רגשיים. פעמים רבות ילדים עם הפרעת קשב ומחוננות נופלים בין הכיסאות. עובדת היותם מחוננים עלולה לכסות על הקשיים שיוצרת הפרעת הקשב, ולהיפך: הפרעת הקשב מקשה על מיצוי היכולות הלימודיות.
"ישנן גם תכונות שמועצמות, ולא ברור מה מהאבחנות גרמה לכך. כך, למשל, אנשים עם פעלתנות יתר (היפראקטיביות), מתקשים לשמור על קשב לאורך זמן, במיוחד כשניצבת מולם מטלה משעממת. על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים עם מחוננות והפרעת קשב, כשהתפיסה מהירה מאוד, והם משתעממים מהר. האינטליגנציה הגדולה,היצירתיות והכריזמה, שלרוב מאפיינת ילדים אלו, יכולה להיות מתורגמת להתנהגות מניפולטיבית וכזו שנתפסת כבעייתית. וזאת משום התסכול המתמשך בשל היעדר ההצלחה במפגש עם מערכת שהם לא מצליחים בה.
"ילדים אלו, בבואם לגיל הבגרות, מגיעים לרוב עם תחושת מסוגלות נמוכה. רבים מהם לא מעזים אפילו לחלום על לימודים אקדמיים, ואלו שמעזים לקפוץ למים, לרוב רק לאחר שחוו הצלחה בצבא או בתחום התעסוקתי, מגיעים מלאי חרדות וחששות וזקוקים לעזרה".
התמודדות וטיפול
הבורות בקרב בציבור הרחב באשר להפרעת הקשב, על אף המודעות הגוברת והיותה אחת מההפרעות הנפוצות ביותר, היא עדיין רבה - קובלת שלי לוין מגבר, ומסבירה מדוע: "מדובר בהפרעה שקופה ומתעתעת. האיתור והאבחון שלה לוקים בחסר. לצד התחושה שכמעט כל ילד שני מאובחן היום עם הפרעת קשב, ילדים רבים עדיין נופלים בין הכיסאות. מערכת החינוך מתקשה לתת מענה הולם, והורים רבים מוצאים עצמם חסרי אונים, ומלאי רגשות אשם ובושה.
"רק היום, אחרי שנים של התמודדות עם הפחד מלמידה ותחושות הנחיתות, ובעזרת טיפול פסיכולוגי, אני מעזה ללמוד", מספרת לנו דנית. "רק בשנים האחרונות, אני מבינה שיש לי הרבה מאוד חוכמה, יש לי קליטה והבנה מהירה, זיכרון מעולה, אני יכולה לעזור לאנשים, יש לי אינטליגנציה רגשית – אבל הקשיים האלה פגעו לי בלימודים, בקריאה, בכתיבה, במבחנים".
שלי לוי מגבר, איך אפשר לסייע לילדים האלה?
"על ידי סיוע רב מערכתי וכוללני (כזה שמתחשב בקשיים הלימודיים, במיוחד כאשר להפרעת הקשב נלוות גם לקויות למידה) בקשיים הרגשיים ובתפקודים הניהוליים. הפרעת הקשב יכולה לבוא לידי ביטוי באופן שונה אצל ילדים שונים. לכן יש לבדוק באופן פרטני את אופייה הייחודי של הלקות, כפי שבאה לידי ביטוי אצל כל אחד ואחת, ולבנות תוכנית ליווי ותמיכה שכוללת את ההיבטים השונים. רצוי שסל הליווי יכיל עזרה לימודית והנגשה קוגניטיבית, אסטרטגיות ללמידה, להתארגנות לניהול זמן ומשימות, עזרה סביב מינהלות, ליווי רגשי וסיוע תרופתי".
הורים רבים מתנגדים למתן טיפול תרופתי לילדיהם.
"ישנם כיום אנשי מקצוע רבים ושיטות טיפול מתחומים שונים, שעובדים עם ילדים ומתבגרים עם הפרעות קשב, כמו מאמנים אישיים, פסיכולוגים ומטפלים רגשיים, טיפולים באמצעות אומנות ובעלי חיים, מרפאים בעיסוק שעובדים על אסטרטגיות למידה, מורים ללקויות למידה שנותנים הוראה מתקנת, טיפול באמצעות שיטת Cog-Fun (גישת הטיפול מתמקדת במתן מענה לקשיים ביכולת הניהול העצמית והתפקוד היומיומי. הטיפול הוא קוגניטיבי־תפקודי, כלומר עבודה על חיזוק התפקודים הניהוליים, מערכות ממוחשבות לאימון קשבי, ביו־פידבק או רפואה אלטרנטיבית".
זה מתאים לכל אחד?
"לא ממש. להפרעת הקשב יש פנים רבות, והיא מתבטאת באופן שונה אצל כל אחד מהילדים. עוצמת הסימפטומים משתנה מאחד לאחר ולא ניתן לאפיין סימפטום אחד בולט שמאפיין. יש הסובלים מקשיים בקשב מתמשך, אחרים מתקשים בהפניה של קשב, חלקם היפראקטיביים ואימפולסיביים, אחרים גם וגם. אצל חלקם יש קשיים רגשיים נלווים, ואחרים מתקשים עם תפקודים ניהוליים כמו זיכרון עבודה, הנעה ועוד. עבור חלקם הטיפול התרופתי יעיל, ועבור אחרים - פחות".
אז מה הפתרון?
"ההמלצה שלנו היא להעריך את הפרופיל האישי של הפרעת הקשב עבור כל אחד מהילדים ולתת מענה הוליסטי ורחב, שמשלב סיוע בתחומים שונים. לא כל אחד או אחת זקוקים לכל סוגי התמיכה. סוג הסיוע יכול להשתנות בתקופות שונות בהתאם למצב, אולם ההתבוננות צריכה להיות הוליסטית רחבה, וכזו שכוללת אנשי מקצוע מתחומים שונים לצד הצוות החינוכי שמלווה את הילד, וכמובן, גם את ההורים".
תמיכה למורים ולהורים
מלבד הטיפול בילדים ובבני נוער הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, שלי לוין מגבר טוענת, כי יש לספק תמיכה הדרכה והכוונה הן למוסד החינוכי בו הילדים לומדים והן לבני משפחותיהם.
תסבירי בבקשה.
"המורים וההורים זקוקים להדרכה בהנגשה של חומרי הלמידה, בתיווך של התנהגות הילד ובהדרכה לגבי אופני ההתמודדות והתגובה לקשיים שהילדים מביאים. מדובר בהתנהגויות בעייתיות, מצבי רוח והתפרצויות זעם שעלולים לפרוץ. ההתייחסות להורים צריכה להיות מכבדת ומשתפת. השיח צריך להיות כזה שיש בו הבנה, הכלה אמיתית ושיתוף פעולה".
מישהו אמור בסוף לממן את זה.
"נכון. אומנם סיוע כזה מצריך משאבים רבים, אולם הפניית המשאבים בגילאים צעירים עשויה לסייע במניעת בעיות רבות וחמורות בהרבה המוכרות בספרות המקצועית ומיוחסות לבוגרים עם ADHD.
"רק סיוע מקיף והולם בגילאי בית הספר יכול להפחית את אחוז הנושרים, להפחית את השימוש בחומרים ממכרים ומסוכנים, למנוע התנהגויות מסכנות לאותם אנשים או לסביבתם, להפחית בעיות רגשיות ולשפר את הבריאות הנפשית של אותם ילדים שהופכים לבוגרים.
"השקעה בגילאי הילדות תוכל גם לשפר את האקלים הבית ספרי ואת האווירה הלימודית והכיתתית. היא תקל על הצוותים החינוכיים, ותסייע בעתיד להעלאת שיעורי הלומדים באקדמיה והמשתלבים במעגל העבודה והחברה.
"גם אם נתמקד בילדים עם לקות קלה יחסית, הבנת הפרופיל האישי של הלקות ומתן מענה הולם יסייעו בהגברת תחושת המסוגלות והביטחון האישי שלהם. ילד, או ילדה שנאמר להם כל החיים שהם חכמים ויכולים, אבל הם לא מבינים כיצד עליהם למלא את הציפייה - עלולים לגדול להיות מבוגרים חרדים, נמנעים מהתמודדויות ומתוסכלים.לעומתם, ילדים או ילדות, שנבין את צורכיהם, נצליח להתאים להם את הליווי המתאים, נגמיש ציפיות לא הגיוניות עבורם, ונסייע להם להתנהל בחברה ואף לחוש הצלחה - סביר שיגדלו עם תחושת רווחה נפשית גבוהה יותר, ויהפכו למבוגרים יותר מתפקדים בכל תחומי החיים.
"בשורה התחתונה", מסכמת לוין מגבר, "חשוב לזכור כי ילדים ובני נוער עם ADHD, אינם אנשים עצלים. אינם מופרעים ובטח שאינם רעים. נהפוך הוא! לרוב מדובר בילדים ואנשים בעלי רגישות יתרה. על החברה בכללה ועל מערכת החינוך בפרט מוטלת החובה המוסרית, להיות קשובות ורגישות לצרכים הייחודיים של אותם ילדים 'מבלבלים', בעלי הלקות השקופה. עלינו להסתכל לא רק בקנקן, אלא במה שיש בתוכו, ולנסות למצוא את הדרך ההולמת והמתאימה למלא אותו".
