"החלטה לבצע שינוי בחיים מגיעה, ברוב המקרים, מתוך משבר, על אף ששינוי ניתן, ואפילו רצוי, לבצע גם באופן יזום. בעבודתי לאורך השנים וגם בחיי האישיים עברתי משברים, שהביאו אותי להחליט על שינויים", אומר ליאור אקרמן, לשעבר בכיר בשב"כ, היום סופר, מרצה ופרשן לענייני טרור, מודיעין וערבים. "כמי שסולד משגרה ומהישארות באיזור הנוחות, שאגב, הוא לרוב האזור הכי פחות נוח, היו גם שינויים שיזמתי ללא משברים, רובם לאחר שפרשתי מהשירות".
אקרמן, בן 57, גרוש ואב לשלושה, נאה דורש ונאה מקיים. מאז פרש מהשב"כ לפני כעשור הוא ממשיך לשנות ולהמציא את עצמו מחדש בעולם התעסוקה ובחייו האישיים, לא נותן לדבר לעצור אותו, לא לגיל ולא למוסכמות. במסגרת האג'נדה שלו, שמתורגמת למעשה, השאיר מאחור דברים שבזמן מסוים כבר לא היו נוחים לו ובעיקר, כפי שהוא נוהג להסביר, לא הסבו לו סיפוק ואושר. "משברים הם המנוע של כל תהליך שינוי, צמיחה והתפתחות אישית, ולכן שינויים הם דבר מבורך, שמגלמים בתוכם פוטנציאל להתפתחות אינסופית. אין מה לחשוש מהם ואין להיכנע לשגרה ולהרגלים", הוא חורץ. "לא אחת זעזוע או משבר לא מותירים ברירה מלבד ביצוע שינוי, או ההבנה שלנו עם עצמנו לגבי הדרך הנכונה לנו לחיות כמו שאנחנו רוצים, ולא כפי שמצפים מאיתנו. לאורך כל שנותיי המצאתי את עצמי מחדש, בכל כמה שנים בתחום אחר שעניין אותי".
הוא נולד בפתח תקווה, סיים לימודים בישיבת בני עקיבא נחלים, ובהמשך סיים תואר ראשון בתקשורת ומדעי המדינה ותואר שני במשפטים. הוא פרש משירות שירות הקבע שלו כקצין בשנת 1987, ואז החל את שירותו בשב"כ, ממנו פרש ב־2011 כסגן ראש אגף. מאז הספיק להקים ולנהל חברה, להיות פעיל בתחום השלטון והשינוי החברתי, נכנס לעולם ההרצאות והסדנאות וכתב ספרים. באחרון שבהם, "אינטואיטיVי", הוא מציג מודל המבוסס על שיטת החשיבה האינטואיטיבית כאמצעי לאימון עצמי של כל אדם, ומכוון למצוא את האיזון הנכון בין האינטואיציות והאינסטינקטים הראשוניים שלנו לתהליכי החשיבה המעמיקים, המתבססים על ניסיון, ידע ונתונים.
לא חששת, כשעברת מהשב"כ, מקום עבודה בטוח ומגן, לשוק האזרחי התחרותי?
"ודאי שכן. באופן טבעי, היו לי חששות מהמעבר מתפקיד בכיר מאוד בארגון, שבו צברתי מעמד וניסיון מקצועי, לעולם חיצוני חדש, שבו אינני מוכר או בעל ניסיון. החשש הזה גרם לי בתחילה להמשיך ברציפות ובאופן טבעי בתפקידי ניהול בכירים, שבהם התנסיתי בשב"כ. אלא שכעבור כשלוש שנים מפרישתי, ועל־אף שהצלחתי, הרגשתי חוסר סיפוק והנאה. אז ביצעתי עם עצמי את התהליך שעליו אני נוהג לדבר. התחברתי לעצמי ולמה שנכון עבורי, והחלטתי על שינוי מוחלט באורח חיי. ויתרתי על שכר גבוה כמנכ"ל, והתמקדתי בעשייה שגרמה לי אושר, כגון כתיבת ספרים, טורי עמדה, פרשנות באמצעי התקשורת והרצאות לציבור הרחב בנושא התמודדות עם קשיים, לצד עשיית שימוש נכון בזמן הפנוי גם להנאות".
אקרמן מתייחס לצמתים השונים בחיים, שמזמנים משברים או רצון לשינוי. "צומת ההחלטה הקריטי הראשון הוא לאחר השחרור מהצבא ותחילת הלימודים. לאחר מכן מגיעים ענייני חתונה, הקמת משפחה ובחירת מקום עבודה, העדפות מגורים ועוד. בגיל מבוגר יותר אנחנו מתמודדים עם קשיים והחלטות אחרים. לתפיסתי, צומתי החלטה ומשברים בחיים הם הזדמנות לשינוי מבורך. בשונה מהתהליכים הפיזיים המתרחשים בגופנו, המוח שלנו אינו מזדקן מבחינת מחשבותיו, רצונותיו, שאיפותיו וחלומותיו. כשפרשתי מהשב"כ בדרגה בכירה מאוד לאחר 25 שנות שירות, עמדתי בצומת דרכים כזה - הצורך לקבל החלטה לגבי הכיוון שבו אלך, העיסוק שאבחר לעצמי, האופן שבו איישם את השינוי, החשש הטבעי מפני שינוי ושבירת השגרה וכד'. אז גייסתי לעזרתי מגוון רחב של כלים, שבהם עשיתי שימוש לאורך כל חיי, ובניתי בעזרתם מודל פשוט, שמוצג ב'אינטואיטיVי'".
2 צפייה בגלריה
"כמי שסולד משגרה ומהישארות באזור שינויים שיזמתי ללא הנוחות, היו גם משברים". ליאור אקרמן
(צילום: פלג אלקעלי)
מה כולל המודל?
"ראשית את ההבנה, שבכל גיל יש לנו אפשרות להמציא את עצמנו מחדש, לבחור עיסוק חדש ותפקיד חדש, למצוא תחביבים ותחומי עניין חדשים ואף להתבלט בהם. שנית לזכור, שאם אנחנו חפצים להתחיל שלב חדש בחיים, חשוב שנדע מה אנחנו באמת רוצים לעשות ויהיה הכי נכון לנו, וכיצד אפשר להשיג את המטרה שסימנו לעצמנו. זה המקום שבו עלינו להתחבר היטב לאינטואיציות שלנו וללמוד את הכלים הבסיסיים, שבעזרתם נוכל להשיג כל מטרה שנציב לנו. בין הכלים האלו נמצאת, למשל, השליטה הנכונה ברזי שפת הגוף והתקשורת הבלתי מילולית, כי אז ניטיב לזהות מצבים חברתיים, נשפר את יכולותינו לצלוח ריאיונות תעסוקה ולקבל תפקידים נחשקים, נצליח לשכנע את בני שיחנו בעמדותינו ובדעותינו, נשפיע על הסביבה הקרובה לנו ואף נזהה בקלות יחסית מלכודות אפשריות או מצבי חוסר אמינות. נקודה נוספת וחשובה היא לזכור, שניהול זמן נכון הוא מפתח לכול. אנחנו נוטים לעסוק בדחוף במקום בחשוב. אנחנו נכנעים לפיתויים יומיומיים, שגוזלים מאיתנו שעות רבות, כמו שיטוט ברשתות חברתיות, צפייה בסדרות והתמכרות לאפליקציות שונות. אם נדע לנטרל את כל אלו, נרוויח שעות רבות ביממה, ונוכל להקדיש אותן לעשייה של דברים שיעשו לנו טוב".
מתי, להערכתך, אדם צריך להרגיש שזהו, שהוא מיצה את עצמו במקום העבודה שלו או בחייו האישיים, וצריך לעבור לתחום או למקום אחר, תוך כדי שהוא "חותך" את המקום הקיים?
"זו הנקודה שבה רבים נתקעים בחיים, בעבודה, בזוגיות או בכל שגרת עשייה אחרת. אנשים חוששים משינוי. כשאנחנו באמת מרשים לעצמנו להתנתק מצורכי הסביבה, מציפיותיה או ממסורות והרגלים, אנחנו מצליחים להרגיש יותר טוב מה נכון עבורנו, מה גורם לנו אושר, ואיפה באמת טוב או רע לנו. בתהליך פשוט וקצר אפשר להגיע לשורש הבעיה, שממנה נובע מצבנו הנוכחי, ולטפל בה ישירות. אז כבר קל יותר למצוא פתרונות ואפשרויות חדשות לשינוי, שמהם נבחר את הנכון ביותר עבורנו".
"ברגע שנבין מה העיסוק הנכון והמתאים לנו, נוכל ליישמו במיידי"
אקרמן גם נדרש לשאלה, האם יש הבדל בין נשים וגברים, כשמגיע הרגע שבו מרגישים את הצורך בשינוי. "לנשים, לרוב, יש נטייה להיות רגישות ואינטואיטיביות יותר, וגברים יהיו לרוב מעשיים ועובדתיים יותר, אבל תהליך החשיבה האינטואיטיבי משותף לשני המינים. הוא זה שמביא לאיזון נכון בין הרגש לשכל, ומשלב היטב בין הידע, הניסיון והעובדות ובין הרגש והאינטואיציה".
השינויים שעליהם אתה מדבר, קשורים לא אחת בגורמים פנימיים כדוגמת מבנה אישיות וגם בגורמים חיצוניים ובמוסכמות חברתיות. אם נתמקד בתחום התעסוקה - עד כמה אנשים בני 50 ומעלה יכולים להחליט על שינוי קריירה ולהתחיל עבודה חדשה, ומה נדרש מהם לצורך כך?
"עובדתית ניתן לשנות הרגלים ותפיסות בכל גיל. ליכולת שלנו להתמודד עם משברים ומצבים חדשים, ליכולת לקרוא נכון את המציאות ולזהות מה נכון עבורנו אין קשר לגיל. מחקרים מוכיחים, שהמוח שלנו, בכל גיל, מסתגל לכל שינוי של הרגל בתוך כשלושה שבועות, ושוכח לחלוטין את ההרגל הישן בתוך כשלושה חודשים. ברגע שנבצע עם עצמנו תהליך של ניתוח מצב עצמי, ונבין מה העיסוק הכי נכון ומתאים לנו, נוכל לקבל החלטה ברורה על ביצוע שינוי, ליישמו במיידי, ולשכוח משגרת העבר בתוך שבועות ספורים של התמדה".
אילו "טיפים" אתה יכול לתת להתנהלות נכונה בריאיון עבודה, כמו שפת גוף או בחירת מילים?
"ריאיון עבודה הוא סיטואציה ייחודית בעולם התקשורת הבינאישית. לרוב אנחנו מגיעים אליו לאחר שעברנו סינון ראשוני ונמצאנו מתאימים בכישורינו לתפקיד. לכן המטרה עכשיו, מבחינת המרואיין, איננה להפגין שוב כישורים מקצועיים, אלא יחסי אנוש, מוטיבציה ומשמעת עבודה".
הטיפים של ליאור אקרמן:
כך תרשימו בריאיון עבודה
1. לנהוג בצניעות, אך בביטחון. למשל, כשנכנסים לחדר, ניזום תמיד לחיצת יד בטוחה ונעימה עם המראיין בליווי חיוך, זו פתיחה מוחצת לכל מפגש אנושי.
2. לבקש רשות לשבת ולשבת באופן מכבד, בלי להישען לאחור או להפגין חוסר כבוד למראיין.
3. להישיר מבט אל עיני המראיין ולהביע עניין וקשב לדבריו.
4. להקפיד על שימוש נכון בידיים. לא לשלב ידיים ולא לסגור ידיים מול הגוף, אלא לקיים שפת גוף פתוחה, שבה אומנם הידיים לא מונפות למעלה, אך משתתפות בשיחה ונפתחות כלפי המראיין.
5. להקפיד על מנח הראש. חשוב שהראש שלנו יהיה מעט מורכן כלפי מטה בשיחה ולא מורם כלפי מעלה. זו עמדה, שמציגה צניעות וקבלה במקום התנשאות וריחוק.
