מודעות לתכנון ובנייה הן חלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי, ודאי בערים הגדולות. מדובר באותם שלטים לבנים שנתלים על גדרות, עמודי חשמל ועוד כל מיני מיקומים ארעיים ובהם הודעה על כך שהוגשה בקשה לאישור תוכנית בנייה חדשה במקום, או להקלות לתוכנית בנייה, והציבור הרחב רשאי להתנגד. החוק בישראל מחייב את פרסום המודעות הללו בקרבת מקום לפרויקט המתוכנן, וגם בעיתונים יומיים.
בעוד פרסום המודעות חשוב לאינטרס הציבורי, יש בעיה קטנה - בדרך כלל אתם חולפים על פניהן במבט מצועף ולא יודעים כלל שמדובר במודעה חשובה. אבל גם אם התעכבתם, השלטים הללו בלתי ניתנים לפענוח. מי שאינו בקיא בעולם הנדל"ן, במונחים ובמושגים השונים, מתקשה להבין מה נכתב בהם, מה עתיד להיבנות, ולמה בכלל אפשר להתנגד. גם גורמים הפועלים בענף הנדל"ן מתקשים לא פעם להבין את השפה התכנונית המקצועית. וכמו תמיד יש גם מי שמנצל זאת.
החדשות הטובות הן שלאחרונה יש כוונה במשרד הפנים, האחראי על פרסום המודעות, לשפר ולהפוך אותן לנגישות ומובנות יותר. החדשות הרעות הן שזה ככל הנראה עוד ייקח לא מעט זמן.
למי עדיף שלא נדע
נתחיל במה שקובע החוק. עו"ד צבי שוב, מומחה לתכנון ובנייה, מסביר: "כיום ככלל, למעט חריגים, הודעה על הפקדת תוכנית בנייה תפורסם ברשומות ובעיתונים, בלוחות המודעות בשכונות הנוגעות בדבר ובאתר הרשות המקומית. ואולם החוק לא קבע חובת הודעה אישית לבעלים הספציפיים של הנכסים הסמוכים לפרויקט העתיד להיבנות, שכנים ובעלי נכסים שגובלים בתוכנית, גם אם היא עלולה להיות פוגענית ביותר כלפיהם. זכות הקניין עלולה להיפגע אנושות, כי בנקל ניתן לפספס עניין כה חשוב, מאחר ששלט שנתלה בסמוך לבניין כמובן אינו מספק, וגם יכול שלא להישאר תלוי".
על פי עו"ד שוב, יש מי שנהנה מהמצב הקיים: "הדבר מיטיב לעיתים עם הרשויות. אם למשל העירייה לא רוצה שבעלי הנכסים הסמוכים יגישו התנגדויות לתוכנית, מה שיוביל לדיונים ממושכים ואולי לפיצויים בהמשך, היא עשויה לצמצם לעצמה כך את 'הנזק'. המחוקק צריך לקחת את העניין לידיו ולקבוע חובת מתן הודעה אישית. כיום אפשר לאתר כתובות ואנשים בקלות, ולא ניתן להשתמש בתירוצים. כאשר הרשויות רוצות לפנות לאדם הן יודעות איך להגיע אליו, אז כך גם הפוך - כשעלול להיגרם נזק לבעל קרקע, מן הראוי שייתנו לו הודעה אישית, שתאפשר לו לשקול את צעדיו ולטעון טענות נגד התוכנית".
עו"ד צבי שובצילום: ליאת מנדלהאדריכל אמיר אלכופר, עמית במשרד מליס אדריכלות ובינוי ערים, מוסיף שלא רק שהשכנים עלולים שלא לראות את השלט, אלא שגם אם יראו לא יבינו: "מטרת השלט היא ליידע את הציבור לגבי תוכניות בנייה ושינויים בשכונה שלהם, כדי שתהיה להם הזכות להתנגד. אבל גם דרך הפרסום וגם הצורה של המודעה לא מזמינים, בלשון המעטה. המודעה כתובה בשפה מאוד תכנונית-משפטית, היא מאוד עמוסה, אין שום ביטוי גרפי לתוכנית הבנייה, ומודעה על תוספת מעלית נראית בדיוק כמו מודעה על הקמת מגדל. המודעות נתלות על כמה עמודים סביב הפרויקט, ואנשים לא תמיד פנויים כדי לעצור ולקרוא את האותיות הקטנות. בעבר תליית מודעות או פרסומן במדור תכנון ובנייה בעיתונות היו האפשרויות היחידות, ולכן לשון החוק חייבה את הרשויות לפרסם בדרכים האלו. היום יש דרכים יצירתיות יותר להביא את המידע לציבור, אלא שהן לא מחויבות בחוק".
אמיר אלכופר, אדריכל: "גם דרך הפרסום וגם צורת המודעה לא מזמינים, בלשון המעטה. השפה מאוד תכנונית־משפטית, עמוסה, אין שום ביטוי גרפי, ומודעה על תוספת מעלית נראית בדיוק כמו מודעה על הקמת מגדל"
לדברי אלכופר, יש חברות שמוצאות פתרונות איך ליידע את הציבור באופן יעיל: "חברת תשתיות כמו נת"ע שולחת מסרונים לניידים של התושבים כשהיא מתכננת חסימה של כביש או צומת במהלך העבודות של הרכבת הקלה. חברת החשמל מדביקה מודעות בכניסות לבניינים כשהיא מבצעת הפסקות חשמל יזומות. בקנדה המודעות על פרויקטים של בנייה מפורסמות בגודל של 2X1.2 מטרים, כך שאי אפשר לפספס אותן, והן כוללות תרשים או הדמיה צבעונית של התוכנית - שזו הדרך הטובה ביותר להסביר לאדם הסביר מה הולך להיבנות לו ליד הבית".
גם האדריכל גיל שנהב סבור שבשנת 2021 ניתן למצוא דרך טובה יותר לפרסם מודעות כאלה, דרך שאפילו במחוז נידח בסין עלו עליה: "הייתי במחוז יונאן בסין, מקום שנחשב לעולם שלישי. זו לא בייג'ינג, זה ממש סוף העולם. אני לא יודע כמה אנשים יודעים בכלל לקרוא ולכתוב שם. ונתקלתי שם במודעה על פרויקט מתוכנן, שהייתה ברורה וגדולה, עם הדמיה ועם כל הפרטים", הוא מספר.
שנהב מוסיף, כי "בעולם כבר הבינו שלעשות תוכניות בנייה על הראש של האנשים ולהעמיד אותם בפני עובדה קיימת זה לא הוגן, וזה עלול להתפוצץ לך בפנים. יש גם מקומות שממש בונים מודלים של הפרויקט העתידי, שוכרים חנות ברחוב סמוך, מניחים שם את המודל - ומזמינים אנשים לראות איך ייראה הפרויקט. תפקידן של המודעות הללו הוא ליידע. אולי כדאי שיהיה להן קוד שאפשר לסרוק וממנו להגיע לכל המידע, או למצגת של העירייה על הפרויקט המתוכנן. זה אפשרי. אבל יש תמיד מי שלא רוצה שזה יהיה. מי שלא רוצה שיתמקדו בפרויקט או שיתנגדו. אני באופן אישי חושב שההפך הוא הנכון - כשדוחים דברים לסוף זה מתפוצץ. ככל שתשתף את התושבים והשכנים בשלב מוקדם, תגיע לפחות עימותים בשלב מאוחר יותר".
עושים את המינימום
עידן שירין, מומחה להשקעות ויזמות נדל"ן, ומי שנתקל בהודעות כאלה מדי יום, סבור שחלק ניכר מהציבור אינו יודע מהן ההודעות הללו ומה חשיבותן, ואין לו יכולת להבין את תוכנן. "רוב האנשים לא יודעים בכלל מה זה הודעות של תכנון ובנייה", הוא אומר. "בנוסף, השפה חייבת להשתנות. כמה אנשים יודעים מה זה 'תכסית קומה'? מה זה 'קו בניין'? מה זה 'הקלת שבס'? מי זה בכלל 'שבס'? צריך לשאוף למודעה כמו שרואים בחו"ל. כשביקרתי במיורקה בספרד ראיתי מודעה: היא כללה הדמיה של הפרויקט העתידי, הסבר מה ניתן לבנות, ומה היזם דורש. הייתי מוסיף גם תמונה של המבנה הקיים, אם יש כזה, ואולי אפילו מפה שתראה מה המיקום של הפרויקט".
שירין מעלה עוד כמה נקודות חשובות: "דייר או בעל זכות בקרקע צריך לדעתי לא רק להיות חשוף כראוי לאפשרות להתנגד, אלא גם להבין ולדעת מה בסופו של דבר אושר בהמשך על ידי הוועדה המקומית. והיום קשה להגיע למידע הזה. לעומת המודעות לתכנון ובנייה, ההחלטות עצמן דווקא ברורות יחסית, אבל הבעיה היא הנגישות אליהן. לדייר או לבעל זכויות חשוב לקבל את התמונה המלאה - אילו בקשות להקלות היזם יכול להגיש, האם מה שהיזם אומר הוא באמת נכון. נקודה נוספת קשורה להיבט של איכות הסביבה: מי אחראי לקחת את המודעות והשלטים האלה ולזרוק אותם לפח, כי זה הופך למפגע סביבתי".
עו"ד ענת בירן צילום: נדב יהונתן כהן למה המודעות מנוסחות בצורה כל כך לא ברורה? עו"ד ענת בירן, מומחית לתכנון ובנייה ומי שעוסקת לא מעט בייצוג מתנגדים לתוכניות: "הסיבה היא שכולם עושים את המינימום שהחוק מחייב, וזהו. עוד סיבה היא שפשוט לא רוצים שיבינו. אנשים שמפרסמים את התוכנית להתנגדות מעדיפים הרבה פעמים שהפרסום יהיה כמה שפחות ברור, וגם שכמה שפחות אנשים יראו אותו, ויהיו כמה שפחות התנגדויות. זו הסיבה שאין דברים בסיסיים כמו הדמיה, או משהו ויזואלי, למשל. לא פעם ראיתי בתל אביב מודעות שנוסף להן ברקוד, ולפעמים הדמיה. אז זה אומר שאפשר גם אחרת, אבל זה חריג. במודל הנוכחי לא מבינים שום דבר. במקרה של רכבת או מטרו זה אפילו יותר גרוע, ממש לא מבינים שום דבר. גם כשנכנסים לאינטרנט, לכאורה הכל שם, אלא שבמקרה הטוב יש שם עשרה מסמכים, ובמקרה הגרוע מאות מסמכים. לאדם הפשוט אין מושג מאיפה להתחיל. לא מוצאים את הרגליים והידיים".
במינהל התכנון במשרד הפנים, שאמון על הנושא, הבינו שיש צורך בשינוי, ומתברר שיש מי שפועל בנדון. שחר סולר, סמנכ"ל מינהל התכנון לתכנון אסטרטגי: "המחוקק התכוון שהתוכנית תפורסם כדי שיוכלו להגיש התנגדות. השאלה היא איך במאה ה-21 המידע הזה צריך להיות מונגש לציבור. אני מסכים שהמודעות כמו שהן היום לא מאפשרות הבנה. אפילו אנשי מקצוע מתקשים. יש הרבה פרטים שלא מבינים ויש דברים חסרים. לכן אנחנו עובדים על נוסח חדש. זה לטובת כולם, כי אנשים הרבה פעמים מגישים התנגדות בגלל חשש, ולא תמיד יודעים בכלל מה התוכנית.
"מודעה נכונה וברורה יכולה לצמצם את ההתנגדויות. אנחנו עובדים על פישוט המודעה. להוריד פרטים מיותרים, למשל בתוכניות גדולות שיש בהן רשימה של גושים וחלקות על חצי עמוד - זה ממש לא מעניין את הציבור הכללי. הם רוצים לדעת פשוט מה בונים. כל המידע המיותר, או המקצועי יותר, נאפשר להגיע אליו אולי באמצעות ברקוד, או משהו דומה. עדיין מתלבטים האם לשלב משהו גרפי, ואיך. אנחנו גם בודקים מה יש בחו"ל ומחפשים את הפתרון הטוב ביותר. בשורה התחתונה - אנחנו רוצים להגדיל את הנגישות והבהירות, אבל גם להיות נאמנים למה שעומד להיבנות".
