הוצאות הממשלה בשנת 2025 עשויות להגיע ל-600 מיליארד שקל, זאת בזמן שמגבלת ההוצאה היא כ-545 מיליארד שקל. כ-55 מיליארד שקל מהגידול נובעים מעלויות ביטחון, וכ-14 מיליארד שקל מגידול בתקציבי ממשלה שלא קשורים להוצאות ביטחון. גידול זה מביא את הממשלה לכך שהיא תסגור את 2025 בגירעון של 5.2% לעומת 1.75% הקבועים בחוק. כך עולה מתוכנית התקציב התלת שנתית לשנים 2025 עד 2027 (הנומרטור) שנשלחה היום למזכירות הממשלה.
הגידול העצום בהוצאה הממשלתית כתוצאה מהמלחמה מורכב משלושה חלקים: הוצאות ביטחון בהיקף של כ-30 מיליארד שקל בשנה זו (היקף זה יורד בשנים הבאות); כ-10 מיליארד שקל של עלויות שיקום שנשארו דומות בשלוש השנים הקרובות; ועלויות ריבית שצפויות לעלות בשנים הקרובות. בשנת 2025 צפויים להתווסף לעלויות הריבית 6.5 מיליארד שקל לעומת מה שהוערך ערב המלחמה,ובשנת 2027 כבר תהיה תוספת של 12 מיליארד שקל לתשלומי הריבית השנתיים.
ישנן שתי נקודות שהיו יכולות להיות נקודות חיוביות במסמך הנומרטור, אך יש לקחת זאת בערבון מוגבל. האחת, זו ההחלטה שלא לעדכן את תחזית הגרעון לשנת 2024, והיא עדיין עומדת על 6.6%, בשונה מאזהרות שהשמיעו כלכלנים ועיתונאים. השנייה היא שעל פני השטח נראה שללא הוצאות המלחמה, הממשלה היתה עומדת בתקרת הגרעון של 1.75% למרות הפגיעה של המלחמה בצד ההכנסות.
עם זאת, ללא המלחמה הממשלה היתה חשופה ללחצים פוליטיים אחרים להגדיל את ההוצאה כך שקשה להסיק מה היה קורה ללא מלחמה לצד ההוצאה. כבר כעת ניתן לראות שבשנת 2027 הוצאות הממשלה צפויות להיות גבוהות בכ-22 מיליארד שקל ממגבלת ההוצאה הצפויה. כלומר, מתחת לפני השטח הממשלה התחייבה התחייבויות תקציביות משמעותיות לשנים קדימה. לכן, כפי שכותבים כלכלני האוצר, צפויים להיות צעדי התכנסות משמעותיים, ביניהם העלאות מסים.
הנומרטור מתבסס על התחזית האופטימית כי בשנת 2025 לא תהיה מלחמה פעילה וכי כל התושבים, בצפון ובדרום, ישובו לבתיהם.
תחזית הצמיחה לשנת 2024 עודכנה על ידי הכלכלן הראשי כלפי מעלה לרמה של 1.9% (לעומת 1.6% בעת בניית התקציב). אך תחזית הצמיחה ל-2025 ירדה מ-5.6% ל-4.6%. עם זאת, תחזית ההכנסות לשנת 2024 תחזית ההכנסות ב-19 מיליארד שקל, והתחזית לשנת 2025 עלתה בכ-7 מיליארד שקל.
הכלכלן הראשי מזכיר שיש סיכונים משמעותיים לתחזית, מלבד ההסתבכות בלחימה, ובהם חשש של אי השבת תחושת הביטחון האישי גם לאחר סיום המלחמה, עיכוב בהחזרת אזרחים לבתיהם, עיכוב בהבאת עובדים זרים, ירידה באמון המשקיעים, סיכונים לכלכלה העולמית, המשך ההאטה בענפי ההייטק, והתרחבות המהלכים הבינלאומיים כנגד ישראל. הכלכלן הראשי לא מזכיר את המתיחות החברתית והפוליטית בישראל כסיכון כלכלי.
