החלטה חריגה של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים: עובדת זרה מנפאל, שהגיעה עד לקצה הפירמידה הבירוקרטית על מנת להישאר בישראל, זכתה בערעור שהגישה, והשופטת דנה כהן-לקח קבעה שיש לתת לה צ'אנס אחרון להשמיע טענותיה בפני הוועדה הבינמשרדית הממליצה על הסדרת מעמד מטעמים הומניטריים.
המערערת (51) הגיעה לישראל ב-2006, ובשלב מסוים החלה לעבוד כמטפלת סיעודית של בני זוג ניצולי שואה. עבודתה אצלם נמשכה כעשור עד מותם. בשלב זה היא הגישה בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים, וטענה שבצעירותה חוותה אונס קשה – דבר הנחשב לאות קלון בארץ מוצאה – וככל שתחויב לחזור לשם משפחת האנס תרדוף אותה.
לדבריה, במהלך שהותה בישראל נרקמו יחסים מיוחדים בינה לבין בני המשפחה אצלה עבדה, אשר ראו בה כבת. באופן ספציפי היא ציינה כי אחת מבנותיו של הזוג שאותו סעדה, המתמודדת עם סכיזופרניה, נקשרה אליה מאוד והיא מהווה עבורה עוגן רגשי. לטענתה, אם תחויב לחזור לנפאל - הדבר יגרום להחמרה במצבה של הבת ולשברון לב.
הגורם שבחן את בקשתה דחה אותה והיא הגישה ערר פנימי. אז התברר שלא מדובר במילים ריקות, כשצורפה לערר צוואה של אחד מבניהם של זוג ניצולי השואה, שבה הוא מעניק למערערת דירה במתנה, וחלק משכירות של דירה נוספת לצורך מימון מחייתה. למרות זאת נדחו הערר הפנימי וערעור נוסף עליו לבית הדין לעררים.
כמוצא האחרון, היא הגישה בדצמבר 2021 את הערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, שבמסגרתו עתרה לקבלת מעמד בישראל, ולחילופין להעברת עניינה לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית. משרד הפנים טען מנגד שיש לכבד את הפסיקות הקודמות, שמהן עולה שלא קיים טעם הומניטרי להישארותה בארץ.
השופטת כהן-לקח הסבירה שלצורך העברת הדיון לוועדה הבינמשרדית מספיק להוכיח "סיכוי מסוים" לקיומם של טעמים הומניטריים המצדיקים מתן מעמד בישראל, והמערערת צלחה בהוכחת התנאי. זאת, אף שחלק מטענותיה אינן מהוות טעם הומניטרי. כך למשל, טענתה שלפיה נשקפת בנפאל סכנה לחייה על רקע האונס שעברה מתנגשת עם העובדה שביקרה שם שלוש פעמים מאז הגיעה לישראל.
עם זאת, השופטת השתכנעה שהקשר המשמעותי שהתפתח בין המערערת לבין הבת המתמודדת עם סכיזופרניה מצדיק שלא לגרשה לעת הזו. מדברי הפסיכיאטרית המטפלת בבת עולה כי עזיבת המערערת עלולה להחמיר את מצבה הנפשי, עד כדי שליחת יד בעצמה.
בהחלטה צוין שהיא שאמנם המערערת עזבה בעבר את הבת לתקופה לא מבוטלת (כשביקרה בנפאל) ולא קרה שום דבר, אך אין בעובדה זו כדי לחסום את עמדתה המקצועית של הפסיכיאטרית, והדברים ילובנו במסגרת הדיון בוועדה.
לפיכך השופטת הורתה על ביטול פסק דינו של בית הדין לעררים, ועל העברת עניינה של המערערת לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית. היא הדגישה שאין בהחלטתה משום הבעת דעה לכאן או לכאן. משרד הפנים חויב בהוצאות המערערת ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 שקל.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד ניסים ורסנו ועו"ד עמרי רטנובסקי
• ב"כ משרד הפנים: עו"ד מני מנחם (פמ"י)
• עו"ד ליאת שטיינברג חרלמפ עוסקת במשפט חוקתי ומנהלי
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
