בית המשפט העליון דחה לפני כשבוע ערעור שהגישו ילדיו של אדם שנפטר בו ביקשו להתנגד למתן צו ירושה המזכה את הכלה הטרייה שהתחתנה עם אביהם כחודש לפני שנפטר במחצית מהזכויות בעיזבונו. זאת, למרות שהסכם ממון שנחתם בין בני הזוג קבע הפרדה רכושית מוחלטת ביניהם בהתאם לעיקרון "מה ששלי יישאר שלי, ומה ששלך יישאר שלך", תוך שהוא מפרט את רכושו של האב מזה ואת רכושה של אשתו מזה. אולם, מאחר והאב לא הותיר אחריו צוואה, נפסק כי אשתו הטרייה זכאית לחלקה בעיזבון כאחד מיורשי המנוח מכוח הדין.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
לטענת המערערים, הסכם הממון מהווה הוראה ירושתית אשר מדירה את האישה מכל הזכויות בעיזבון האב שכן נקבע בו שההפרדה תחול במקרה של סיום הנישואין מכל סיבה שהיא. כמו כן טענו כי אביהם ממילא לא התכוון להוריש לאשתו עמה התחתן 25 ימים לפני שנפטר, אפילו חלק קטן מרכושו, אולם בית המשפט העליון דחה כאמור את ערעורם.
עו"ד אוהד הופמן, שותף במשרד הופמן & פרידנברג המתמחה בענייני משפחה וירושה, שלא ייצג בתיק מסביר כי "הסכם ממון שקובע הפרדה רכושית מלאה, לא מונע מבן או בת הזוג לזכות בחלקים מאותו רכוש נפרד כיורש/ת במקרה של פטירה. כדי למנוע אפשרות של קבלת רכוש לאחר פטירה - יש להותיר צוואה מתאימה. ההפרדה הרכושית של הסכם הממון טובה לתקופת החיים, ואיננה שוללת זכויות בירושה - שאותן ניתן לקבוע רק במסגרת צוואה. במקרה הזה, האלמנה הוכרה כאחת היורשות של הרכוש שהותיר המנוח חרף ההפרדה הרכושית שהתקיימה ביניהם, משום שהמנוח לא הותיר צוואה".
את האלמנה ייצגו ד"ר חיים שטנגר ועוה"ד רותם חצרוני וטל ארבוז.
