בית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגיש גבר נגד אחותו הנכה המתגוררת בדירתו, ברקע סכסוך בין השניים שכלל הוצאת צווי הגנה ותלונות במשטרה. השופטת מורן ואלך-ניסן קבעה שהאחות תקבל פיצוי על השקעותיה בנכס לאורך השנים, ושבשל המלחמה יעוכב הפינוי בתשעה חודשים.
הדירה הייתה שייכת לאימם המנוחה. הבת גרה עמה כל חייה בעוד שאליה חזר לשם אחרי שהתגרש. ביולי 2014 ערכה האם צוואה שבה העניקה את הדירה בשלמותה לבנה וקבעה כי ההחלטה אם לתת לבתה זכות מגורים בנכס תהיה אך ורק בידי אחיה, "ונתונה להסכמתו הבלעדית ולטוב לבו".
אחרי מות האם המשיכו האחים לגור יחד אך תוך תיעוב הדדי. מערכת היחסים העכורה ביניהם התבטאה בהגשת בקשות חוזרות ונשנות לצווי הגנה, שבהן נטען מצד האחד שהאח "מאיים לעשות שואה" לאחותו הנכה ומציע לה להתאבד, ומצד שני שהאחות מרביצה ומקללת אותו. בשלב מסוים, כדי לצנן את הלהבות, הוחלט שהשניים יתקשרו ביניהם באמצעות פתקיות על המקרר.
ב-2021 החליט האח שהגיעו מים עד נפש והוא הגיש את תביעת הפינוי. לטענתו, אחרי מות אימו הוא גילה רחמים כלפי אחותו ואפשר לה לגור בדירה, אך כעת יש להורות על פינויה בהתאם לזכות הנתונה לו בצוואת האם.
מנגד טענה האחות כי היא גרה בדירה הזו כל חייה ובקשת אחיה לסלק אותה כשהוא יודע שמצבה הכלכלי בכי רע הינה חסרת תום לב. היא הוסיפה אמנם ששקלה בעבר לצאת מהדירה, אך זאת בכפוף להשבת הכספים שהשקיעה בה. משבקשתה לא התמלאה, נותרה לגור בה.
עו"ד משה ליןאיציק סנדיקאף שהאחות לא התנגדה לצוואה בסמוך למות האם, ציינה השופטת ואלך-ניסן שהיא נמנעה מלעשות זאת עקב היותה מוחלשת נפשית, שכלית וכלכלית, כך שהדבר לא אמור לפעול לרעתה. לכך הוסיפה את התנהלות האח, שביקש לעגן את זכויותיו בדירה אפילו בתקופה שזו לא הייתה בבעלותו. כך למשל, ב-2014 הוא החתים את אחותו על "הסכם ויתור" שבמסגרתו הוסכם שזו תקבל את הכספים שהשקיעה בנכס תמורת ויתור על חלקה. אלא שבפועל הכספים מעולם לא הושבו לה והיא נותרה לגור בדירה.
"פעולה זו", נכתב בפסק הדין, "מעידה כי התובע פעל בכל החזיתות על מנת לוודא שהדירה תהא בבעלותו ושהוא יוכל בבוא היום לפנות את הנתבעת מהדירה בה התגוררה כמעט כל חייה".
לצד זאת התקשתה השופטת להבין מה דורשת האחות – זכות קניינית בדירה או רק רשות מגורים. על רקע המסקנה כי המשך המגורים המשותפים בדירה מסוכן היא הורתה על הפרדת כוחות, וקבעה כי "זעקת ההגינות" מחייבת להגן על אינטרס ההסתמכות של האחות, אשר העבירה במהלך השנים כספים לאחיה מתוך אמונה שבכך היא מבטיחה את המשך מגוריה בדירה.
לפיכך התנתה השופטת את הפינוי בפיצוי כספי בסך 200 אלף שקל לאחות. בנוסף היא קבעה כי לנוכח המלחמה הפינוי יבוצע תוך מרווח זמן נדיב של תשעה חודשים. היא הבהירה שללא תשלום הפיצוי, תהא האות רשאית להמשיך ולגור בדירה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האח: עו"ד זיו בייטל
• ב"כ האחות: עו"ד פזית עוז נעימי (סיוע משפטי)
• עו"ד משה לין עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
