מי שמסתכל לראשונה על בקבוק רוזה עשוי לחשוב שמדובר ביין לא החלטי: אחד שלא היה סגור עד הסוף על עצמו אם ללכת על אדום או לבן, אז ערבב ביניהם והלך פשוט על משהו באמצע. אבל האמת היא שאין כמעט דבר כזה רוזה שהוא תוצר של ערבוב בין יין אדום ולבן. למעשה, במקומות מסוימים בעולם (ואם ניחשתם "צרפת", ברכותיי) זה מעשה שהוא אסור על־פי חוק – לא מפליא במיוחד במדינה שאוסרת על מגדליה להשקות את הגפנים שלהם, ושמשבר האקלים ילך לחפש.
במרבית המקרים, כשיינן רוצה רוזה, השיטה שבה הוא משתמש היא השריית הקליפות: מרסקים ענבים אדומים בעורם, ומשאירים אותם תקופה קצרה שבה הם מייצרים מגע עם הנוזל, בדרך כלל לא יותר מיממה ולרוב הרבה פחות. יש שיטות ייצור נוספות, כמו Saignee (טכניקה שבה משתמשים בדרך כלל בייצור יינות אדומים, ובה יוצרים מעין "ציר" יין, מסירים חלק מהנוזל ומשאירים את התרכיז הכהה יותר). משמעות המילה, אגב, היא ״לדמם״, ואם תסתכלו פה למטה על רשימת הבקבוקים, אני מניח שממש בקרוב תזמינו לנו אמבולנס:
רוזה מדמם ומעט מתקתק שבליבו גרנאש מכפר קיש. יין במחיר חברי במיוחד שאפשר לשים במקום מתקן המים המטוהרים שלכם, לפחות עד שיעבור הקיץ הזה כבר.
בראשית, יקב היוצר, 3 ב־100
הרוזה הדובדבני של רקנאטי מגיע מרמת הגולן, והוא שילוב מעניין של סירה ופטיט סירה. כרגיל ברקנאטי, יין שמבטא ארץ ישראליות במובן הכי טוב שאפשר של המילה.
רוזה רקנאטי, 79 שקל
בראד פיט, זוכרים? אז הוא והגברת ג׳ולי גרושתו רכשו לפני כ־10 שנים את שאטו מירבל בשיתוף משפחת פרין הידועה, ועכשיו – אחרי שהבקבוק רחב החמוקיים כיכב כמעט בכל בר יין בתל אביב, הגיע הזמן להתרחב לשאר המדינה, ולשם כך הם השיקו יין כשר. זהו בלנד פרובנסי של סינסאו, גרנאש, סירה ורולה, אחד מיינות הרוזה הטעימים (והמצליחים) כאן למרות המחיר המעט גבוה.
רוזה מיראבל כשר, 119 שקל
גל הכשרות הגיע גם לפורטוגל, לסדרת היינות פורטה 6 מאזור ליסבון, שהרוזה שלהם הוא בלנד של קסטלאו, טינטה רוריז וסירה. תענוג של בקבוק, שאפשר אפילו להוסיף לו קוביית קרח או שתיים בלי שאף אחד ירגיש.
פורטה 6 רוזה, 49 שקל
הרוזה של דרך ארץ, בלנד ממספר רב של אזורי גידול מקומיים, הוא יין צעיר וסימפטי, לא מתוק מדי, שהולך בכיף, ובכן, עם אחר צהריים. יין חמוד במחיר מצוין.
דרך ארץ רוזה, 35 שקל
במצב רוח יוקרתי? הרוזה המפורסם של קסטל הוא בלנד של מרלו, קברנה פרנק ומלבק שקליפותיהם נגעו בנוזל, והוא אחד הבקבוקים המעניינים ברשימה הזאת, עם סיומת ארוכה שלא באה על חשבון הקלילות.
רוזה קסטל, 109 שקל
לדלתון המצוינים יש שני בקבוקי רוזה מעניינים. האחד, Estate, הוא בלנד של גרנאש, מורבדר, שיראז וברברה שהושרו על קליפותיהם. התוצאה פרחונית, אשכוליתית ומעט מתוקה. העלמה הוא חצי חצי גרנאש נואר ופינו גרי. יבש, חד, יוצא דופן.
רוזה אסטייט, 65 שקל
רוזה עלמה, 80 שקל
סדרת הפרייבט קולקשן של כרמל היא אחת הנמכרות בארץ, ומכאן ברור שבגזרת התמורה למחיר שלה היא מסודרת לגמרי. איך אומרים האמריקאים? מסמן "וי" בכל התיבות: נעים לשתייה, קליל, סך הכול אחלה יין.
פרייבט קולקשן רוזה, כרמל, 45 שקל
בואו נישאר עם כרמל ונעלה דרגה: ה־2 Vats הפירותי שלהם מצטרף לאופנת היינות המזרח תיכוניים: טמפרניליו, מרסלן, מלבק מאזור הגליל והרי יהודה, שעורבבו להם יחד לבקבוק עם אופי זני מקומי. טעים מאוד, נכון מאוד.
כרמל 2 Vats רוזה, 65 שקל
מאסי הוא אחד היקבים הידועים באזור ונטו, והרוזה דה מאסי שלו הוא דוגמה ומופת לביצוע מקומי (על טהרת ענבי הרפוסקו) איכותי במיוחד. בטעימה ראשונה הוא מרגיש מתקתק מעט, אבל לאט לאט המורכבות שלו צפה לחזית הפה ומבקשת טעימה נוספת.
רוזה דה מאסי, 89 שקל
קטנה לצרפת, וכבר חוזרים: מקוט דה פרובנס מגיע רוזה מאוזן מגרנאש, סינסאו, סירה ונגיעה של טיבורן. זהו רוזה חמצמץ מעט מהמקובל, שירוץ היטב עם כמעט כל מה שמגיע מהים, חוץ מהשקית הזאת שנדבקה לנו לרגל.
מינוטי M - המחיר 115 שקל
אחיו הבוגר של ה־M, במיוחד כי כאן מדובר בגפנים בוגרות, הוא בלנד דומה לאחיו הצעיר מינוס טיבורן ופלוס רולה. מינרלי, טיפונת מלוח, ואם אתם רוצים לדעת מי משלם 140 שקל על בקבוק רוזה, כדאי שתטעמו אותו. התשובה: אתם.
מינוטי פרסטיג׳, 140 שקל
הבקבוק עם הכי הרבה פאסון ברשימה הזאת הוא צרפתי כמובן, גרנאש סירה וסנסאו, תפוזי ומענג. אחלה מתנה, אם תצליחו לשמור עליו בלי שמישהו מבני הבית יתנפל עליו קודם.
פלר דה פריירי, קוט דה פרובנס רוזה, 75 שקל
הבטחתי חזרה לאיטליה, ולכן אקיים. בקבוק שכאילו הותססו בו אוכמניות, אבל בעצם המקור שלו הוא ענבי פרימיטיבו מדרום איטליה. ונילי, עדין, יין מעניין ונהדר, במחיר הרבה יותר זול משדמיינתי כשטעמתי אותו לראשונה.
דופיו פאסו פרימיטיבו רוסאריו, 60 שקל
חלק ניכר מיינות הרוזה בעולם (כולל כמה מהשמפניות הכי יוקרתיות שתמצאו) הם יינות מבעבעים, אז רשימה כזאת לא תושלם בלי לפחות אחד כזה. הפסגות הפראי, כמעט כולו שרדונה ועוד טיפה מרלו, הוא סוג של מסיבת פירות: דובדבנים, תותים – והכול במתיקות נעימה שתלך עם אוכל, ותרוץ גם בלעדיו.
פסגות רוזה פראי בבעבוע טבעי, 95 שקל
הרבה דברים טובים יש באזור ונאטו באיטליה, ויינות רוזה הם בהחלט חלק מהם. הווגה רוזה הפירותי והוורדרד הזה, שנגע בקליפות הענבים ונדבק מהם גם בים של סטייל, הוא מופת של עדינות ותחכום.
ווגה רוזה, בלעדי לפאנקו, 79 שקל
ועוד אחד מפאנקו, הפעם פינו גריג׳ו חמוד להפליא מאותו אזור הררי באיטליה, במחיר כל כך ידידותי שכדאי לכם לקחת לפחות שישה.
קא׳דל לאגו פינו גריג׳ו רוזה, 39 שקל (3 ב־100)
ה־Blush של ברקן, שנסחט מענבי קלדוק מסינגל ויניארד בהרי יהודה, הוא רוזה פרחוני נעים ומפתיע, שמגיע בבקבוק שקורץ לאירופה. יין ישראלי במובן המצוין של המילה.
רוזה Blush של ברקן, 60 שקל
לאבי פלדשטיין, אחד מעושי היין הכי יצירתיים בארץ, יש גרנאש רוזה פירותי מעושן מעט, שמגיע מפקיעין בגליל המערבי ומחובר בשורשים לעשייה מקומית איכותית. עוד יין נהדר מאביו של הסגל הלא מסונן, שרק משתבח עם השנים יחד עם היין שלו.
גרנאש רוזה 2022, 99 שקל
כשאומרים גרסת בטא מתכוונים בדרך כלל למוצר שעדיין לא מוכן לצאת לשוק בכל הכוח, אלא גרסת ביניים לבדיקה. ובכן, ה־Beta של ברקן מרגיש אלפא לגמרי: זה יין לצרכנים הרפתקנים, הפעם חצי חצי סירה מכרם בר גיורא וקלדוק מכרם בקוע בהרי יהודה. רוזה מאוזן, בהיר מאוד ואחר, עם מורכבות שנוגעת ביינות אדומים מתוחכמים.
ברקן בטא וין גרי, 95 שקל
לטפרברג יש רוזה נעים במיוחד, שענבי הקלדוק שבו עשו את דרכם לבקבוק מכרם בהרי יהודה. ההפרדה בין המיץ למשקעים נעשתה באמצעות טכנולוגיה שנקראת הרחפה, שזו בדיוק התחושה שמתקבלת אחרי ששותים אותו.
טפרברג אסנס רוזה, 80 שקל
לברבדו, אחד היקבים האיכותיים בארץ, יש שני סוגים של רוזה: רוזה ברבדו עשוי מקברנה פרנק, קברנה סוביניון ומרלו, שנבצרו מוקדם בכרם נחל שחם. זהו רוזה מדויק, טעים מאוד, בדיוק היין האיכותי שציפיתי לו. היין השני של היקב הוא רוזה צעיר יותר, בשם החינני Neta, קברנה פרנק ומרלו מכרם צעיר בכרמי יוסף. זהו יין שובב יותר, פירותי ומעט מתקתק. רוזה של בוקר.
רוזה ברבדו, 89 שקל
רוזה Neta , 79 שקל
ומאירופה הקלאסית והלבנט, למרחק 20 שעות טיסה פלוס מינוס, לארץ שמייצגת את העולם החדש של היין, ניו זילנד. זהו סוביניון בלאן וקצת מרלו ממרלבורו, אחד הבקבוקים הכי חמצמצים ומינרליים כאן, תענוג אמיתי.
סוביניון בלאן בלאש, וילה מריה, 85 שקל
לוקחים קצת קורבינה, מוסיפים קורבינולה ורונדינלה, וקיבלתם רוזה מאזור ונטו, כרמים אורגניים שעוברים קטיף ידני והתוצאה שלהם היא בקבוק פרחוני, מענג, שמבקש צלחת גבינות טובות.
ברדולינו קיארטו סירמה, 95 שקל
וקצת פרובנס, עם גרנאש, סנסאו וסירה מאזור גבעות המור. בקבוק מלא בטעמים טרופיים (רואים כבר על התווית), המיוצר בשיטות מתקדמות שלא מאפיינות בדרך כלל את היינות הצרפתיים. יופי של רוזה.
קוט דה פרובנס רוזה אליקזיר, 85 שקל
עוד פרובנסי אחד, הפעם בלנד של גרנאש, סירה, סנסאו, אוני וקברנה סוביניון. מיץ הענבים נשמר אחרי הסחיטה למשך שבוע שלם באפס מעלות עוד לפני התסיסה. התוצאה: פירותית־לימונית, סיומת ארוכה, יין מעניין ומורכב.
שאטו פיז׳ודה רוזה לה שאפל, 69 שקל
ספרדי עוד לא היה לנו, אז למה לא לקנח עם אחד. זה גרנאצ׳ה וטמפריניו שנעשה בשיטה המדממת, וכולו ריחות של Stone Fruit: פירות שהגלעין שלהם קשה כמו, למשל, אפרסקים ושזיפים. אז אם אתם במצב רוח פירותי, זה הרוזה בשבילכם.
צ׳יביטה רוזה, 95 שקל
