בית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה תביעה שהגיש גוף דתי, שדרש לפנות דייר מוגן בנכס ברחוב יפו בעיר הנמצא בבעלותו, בטענה כי הוא מפעיל בו בית בושת. השופטת מיכל הירשפלד קבעה שהטענה לא הוכחה.
מדובר בדירת 3.5 חדרים בבניין בבעלות הקדש דתי לטובת כולל "וואהלין". הדייר הנוכחי (63) גם בה עם אביו מאז 1965. במאי 2012 הלך האב לעולמו ומאז מתגורר בנו בדירה בגפו. התביעה נגדו הוגשה בינואר 2019, כמעט 54 שנים אחרי תחילת המגורים בדירה.
1 צפייה בגלריה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: Shutterstock)
לטענת הכולל, הזכאות לדיירות מוגנת הייתה של המנוח בלבד ולא עברה לבנו. מכל מקום, נטען כי גם בהנחה שהבן נחשב דייר מוגן, הרי שקמו עילות לפינויו, בשל השכרת הדירה למטרה שאינה חוקית – בית בושת – וכן אי תשלום דמי שכירות לאורך השנים. בקשר לכך נטען שעליו לשלם לכולל 420 אלף שקל כדמי מפתח או דמי שכירות עבור שבע השנים שקדמו להגשת התביעה (5,000 שקל בחודש).
מנגד טען הנתבע כי הוא עומד בדרישות החוק על מנת להיחשב "דייר מוגן" אחרי אביו. לדבריו גרסת הכולל שלפיה השכיר את הדירה לצורך הפעלת בית בושת "הזויה ואינה ראויה להתייחסות בהיעדר בדל הוכחה".
עו"ד משה ליןעו"ד משה ליןאיציק סנדיק
השופטת הירשפלד ציינה שהכולל היה מודע למגורי הנתבע ואביו בדירה מאז אמצע שנות ה-60, ואולם הציב לראשונה את דרישת הפינוי ותשלום השכירות למעלה מיובל שנים לאחר מכן. בנסיבות אלה נקבע שעל הכולל מוטל הנטל להוכיח שהנתבע אינו דייר מוגן - והוא נכשל בכך.
ממסכת הראיות עלה שבמועד תחילת השכירות שילם אבי הנתבע סכום משמעותי הנחזה להיות דמי מפתח, שווה ערך לרכישת זכות בעלות בדירה. לפיכך, האב נחשב "דייר מוגן" ולאחר מותו נכנס בנו בנעליו שכן הוא התגורר עמו בנכס לפחות חצי שנה טרם פטירתו (והרבה למעלה מכך).
השופטת דחתה את טענת הכולל שלפיה הדייר עשה שימוש לא חוקי בדירה. לדבריה, הטענה בדבר הפעלת בית בושת הועלתה לפני חצי יובל על ידי המנוח במהלך דין ודברים עם נציג ההקדש, אך בפועל הטענה לא הוכחה והיא ככל הנראה נבעה מכך שהמנוח הסתייג מאורחות חייו של הבן.
משהוכר הנתבע כ"דייר מוגן" והטענות בדבר עילות פינוי נדחו, נקבע שהתביעה חסרת בסיס. מעבר לנדרש נקבע שאפילו בהנחה שאי-תשלום השכירות לאורך השנים נחשב לעילת פינוי, הרי שבנסיבות הייחודיות של מקרה זה – מגורים בני עשרות שנים בנכס ללא דרישת תשלום, לצד גילו המתקדם של הנתבע ומצבו הכלכלי הרעוע – מוצדק להעניק לו "סעד מן הצדק" לצורך מניעת הפינוי.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובע: עו"ד מנחם מושקוביץ • ב"כ הנתבע: עו"ד עז אלדד • עו"ד משה לין עוסק במקרקעין ונדל"ן • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין