מי שיכול היה להיות יורשו של בגין | אוצר מהעבר עם גד ליאור
(צילום: חגי דקל)
יעקב מרידור הוא מהדמויות המסקרנות בתולדות המדינה, אבל המוניטין שלו, בעיקר בגלל דמיונו המפותח, היה רע. בחלק א' כתבנו על ימיו כמפקד האצ"ל, ההסגרה לבריטים, הבריחה לאפריקה והיותו איש עסקים מוצלח וממולח. בחלק השני נגלה על ניגוד העניינים, שלא יכול להיות קיים בתקופה הנוכחית, בין נבחר ציבור, שבמקביל ממשיך לעסוק בעסקיו הפרטיים ואף מקבל פרויקטים בחסות הממשלה. וכמובן "המצאת המאה", שגרמה לנפילתו הגדולה.
ב-25 בינואר 1980 נכתב כי "900 יחידות דיור יוקמו בגוש 6620 בתוכנית ל'. הגוש הופשר לבנייה על ידי ועדת בניין ערים. חברת הבנייה אזורים תתחיל בקרוב בבניית 600 דירות בבניינים של 4 עד 8 קומות. בעלי המגרשים יקבלו כשליש מהדירות. את יתרת הדירות, כ-300, תבנה חברת הבנייה המתועשת של יעקב מרידור וכנראה יהיה זה פרויקט הבנייה הראשון שלו".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אחת הסוגיות שעלתה לכותרות באותם הימים הייתה מעורבותם של פוליטיקאים בעסקאות כלכליות. מוזר היה שמותר אז גם לכהן בכנסת או בממשלה, וגם לנהל עסקים ולקדמם, במקביל. מרידור עסק בשני התחומים, והיו שטענו שהוא מנצל שוב ושוב את קשריו הפוליטיים כדי לקדם את עסקיו.
וכך ב-23 במאי 1980 ראיין רפאל בשן את שר הבינוי והשיכון, דוד לוי. הכותרות: "אישית לא היה לי חלק בהחלטה להתקשר עם חברות הבנייה הזרות. ההתקשרות נעשתה לאחר בדיקה יסודית של מומחים. החוזים נוסחו בקפדנות על ידי משפטני משרדי השיכון והאוצר. החתימה נעשתה בהסכמת הקבינט הכלכלי וועדת הכספים. העובדה שמרידור הוא איש חרות אינה צריכה לפסול את חברותיו".
ב-20 ביוני 1980 מציע הסטיריקן עמוס קינן בסגנונו המיוחד, תחת הכותרת "קבלן או מצביא": "הואיל ומרידור ברגע זה עומד לקבל את הבנייה הטרומית של כל הבתים שלא ייבנו בארץ הזאת, וזאת ללא קשר לעובדה שהיה באצ"ל, והואיל ובלי קשר לעובדה הנ"ל הוא גם עומד לקבל את הובלת הפחם לתחנת הכוח בחדרה, יש הטוענים שפשוט יותר יהיה למסור את כל המדינה בקבלנות למרידור. כנגד זאת, יש הטוענים שהמדינה אינה זקוקה כל כך לקבלן, כמו שהיא זקוקה למצביא".
מופע הענטוזים במלון הילטון
ב-22 במרץ 1981 הכותרת מבשרת על קידומו של מי שמועמד לרשת את מנחם בגין בבוא היום: "מרידור יהיה מספר 2 ברשימת חרות, הסכים לחזור לפעילות מלאה במפלגה". למחרת, מקדיש עורך ידיעות אחרונות, ד"ר הרצל רוזנבלום, את מאמר המערכת של העיתון למרידור: "לפי כל הסימנים החליט מרידור, מראשי חרות לשעבר, להיענות לקריאת ראשי תנועתו ולחזור לפעולה מחודשת בחרות תוך התנתקותו מעסקיו השוטפים וכניסתו עם חבריו לכנסת. ואמנם, אפשר לומר עליו רק טובות. הוא גם אידיאליסט וגם איש פרקטי, וגם בעל ביוגרפיה מרשימה ובן אדם מלא חן, שאיננו רודף קריירה ואיננו אוהב להשתמש במרפקים".
ב-8 במאי 1981 מפרסם הכתב הפוליטי שלמה נקדימון את מה שנהיה ברור יותר ויותר: "המפקד חידש את המינוי לסגנו - בגין הועיד את מרידור ליורשו. לפני 38 שנים קיבלתי ממך את הפיקוד, ובעוד שנתיים אחזירו לך", אמר בגין, מפקד האצ"ל לשעבר, לסגנו דאז, מרידור, בשיחתם בשבוע שעבר. המגמה נתגבשה אצל בגין כבר לפני זמן רב, סיפר השבוע יחיאל קדישאי, מנהל לשכת ראש הממשלה. מרידור הציג תנאים לשובו לחיים הפוליטיים - ובגין קיבלם: הוא יהיה מועמד לסגן ראש הממשלה בתפקיד מתכנן הכלכלה הלאומית, ומתאם משרדי הממשלה".
ב-4 ביוני מתפרסמת ידיעה עם כותרת מוזרה: "מרידור דיבר על החיים היפים - והדוגמניות חשופות החזה פיזזו על הבמה". וכך מסופר בידיעה: "אמש, במלון הילטון בתל אביב, היו הרבה יפים ויפות, ספרי וספריות צמרת, דוגמנים ודוגמניות. בפני קהל רב הוצג ראש שובב, עם שיער בינוני או קצוץ, וצמוד, נוח לטיפול, מתנועע ומתאים לסגנון האישה הפעלתנית של שנת 1981. הראשים היו צהובים, ירוקים, אדומים, כחולים ומה לא, על פי מיטב מוצרי קונצרן היופי הצרפתי לוריאל. ומה כל זה שייך לבחירות לכנסת העשירית? שייך, ועוד איך. כי כל העסק הזה התנהל בחסותו של המיועד להיות ח"כ מטעם הליכוד, מרידור. באתי לברך אתכם באדם שרגיש לבעיות היופי - גם ליופי של המדינה והמולדת. גם בשטח הכלכלי עלינו להעלות את יופי החיים, וזאת נעשה".
העיתון מספר כי לפני שמרידור דיבר "הוא עוד חזה בהופעה של ארבע דוגמניות חשופות חזה, שהציגו את צבעי הקונצרן הפריזאי שהיו מרוחים על אבריהן המפזזים והמענטזים". איזו מהומה הייתה פורצת בימים אלה אם פוליטיקאי בכיר היה נוכח באירוע שבו מככבות צעירות חשופות חזה. האירוע אז עבר בלא שום תגובה קשה.
ב-7 ביוני מפרסם העיתונאי אלי תבור סדרה על המתמודדים הבכירים תחת הכותרת "זווית אישית". במדור הוא מביא ציטוט ממרידור: "יש לי נכדים תימנים, ספרדים ואשכנזים, וזו הדיווידנדה היחידה שאני לא משלם עליה מיסים". תבור מספר כי "מי שהיה מפקד האצ"ל עוד לפני בגין והפך איל ספנות, שמגלגל עסקים במיליוני דולר ברחבי העולם, אוהב יותר מכל את הבילוי בביתו המרווח שבצפון ת"א, מרבה לקרוא ספרים ולצפות במערבונים, ומודה כי ההפלגה האחרונה שלו בים (למרות עברו כבעלים של החברה הימית להובלת פרי) הייתה בשנת 1939".
ב-18 ביוני 1981 מתפאר מרידור באומרו כי "אני לא יודע בדיוק מה יהיה התואר שלי ואיך יקראו לי אם הליכוד ירכיב את הממשלה, אבל אהיה מעל כל השרים האחרים, לרבות שר האוצר ושר הביטחון, ואוכל לשנות ולכוון דברים". הוא אמר את הדברים לאחר שנענה לפניית ידידו בגין לחזור ולהשתלב מחדש בצמרת תנועת החרות והליכוד."
ואכן, אחרי הפסקה ארוכה, שב מרידור לכהן בכנסת העשירית ובהמשך גם מונה לשר הכלכלה הראשון בממשלות ישראל, והיה הראשון מבין שישה שרים במשרד החדש, עד שהשר יוסי ביילין סגר כעבור שנים את משרד הכלכלה והתכנון, שנקרא קודם לכן משרד הכלכלה והתיאום.
כמו בשנים האחרונות, שבהן הוקמו כאן משרדי ממשלה כלכליים במיוחד כדי שלחברי כנסת יימצא תפקיד שר כלשהו (כמו משרדי המים, ההשכלה המשלימה, החיזוק הקהילתי והסייבר), המשרד החדש הוקם אז במיוחד עבור מרידור – שכיהן בו בממשלות בגין ושמיר - "כדי שמרידור יוכל לעסוק בתחום שהוא טוב ומבין בו במיוחד, הכלכלה".
באותם הימים היה כבר ברור שבגין לא יסיים את כהונתו ועתיד לפרוש בקרוב על רקע משבר קשה שעבר, שעד היום אין יודעים אם פטירת עליזה רעייתו האהובה או מלחמת לבנון, שגרמה לחיילים הרוגים רבים, הם אלה שהכריעו בהחלטתו. אולם, עניין אחד היה ברור לרבים. בגין, אם יפרוש, מועיד כיורשו את מרידור, מי שפינה לו את מקומו בפיקוד על ארגון האצ"ל והיה מקורבו ונאמנו כל השנים.
ב-27 בספטמבר 1981 מספר העיתון: "שר הכלכלה מרידור עשה באחרונה מספר צעדים כדי לחזק את מעמדו בצמרת חרות לקראת התמודדות על כסאו של ראש הממשלה, בגין, בבוא העת. בין היתר נבחר בימים אלה כיו"ר מרחב תל אביב של חרות, שהוא המחוז הגדול ביותר של התנועה".
"אם היו אומרים שהירח נצבע ירוק - הייתי יותר מאמין"
אולם עוד קודם לכן, אירעה למרידור התקלה המוזרה, בפרשה כמותה לא ידעה המדינה. ערב הבחירות ממש, בשנת 1981, הודיע מרידור כי יש בידיו המצאה מהפכנית במיוחד בתחום האנרגיה, שתשחרר את העולם כולו משלטון הנפט "ומה שיישאר לערבים זה לשתות את הנוזל השחור הזה". הפרשה המוזרה מצאה את התקשורת כמהה לסקר את ההמצאה החדשנית, והכל המתינו בכיליון עיניים לפרסומה. הרדיו והערוץ הראשון אף הכריזו בעת פרסום ההמצאה על ימי שידורים מיוחדים כדי לסקר את המצאת "הנורה שתאיר את כל רמת גן", כפי שהכריז בגאווה ובהתרגשות רבה מרידור. בה בשעה שמדענים טענו שהדבר לא יתכן, התעקש מרידור שדווקא מדען הוא שפיתח את ההמצאה המיוחדת במינה.
זה אירע ב-28 ביוני 1981, ממש ערב הבחירות לכנסת העשירית, ונפל כ"פצצה" רועמת על ראשי המפלגות המתמודדות נגד הליכוד שבשלטון בבחירות, ובעיקר המערך. יש אומרים ש"ההמצאה" היא שהוסיפה קולות לליכוד בבחירות החשובות ביותר שלאחר המהפך הפוליטי של 1977. מרידור התראיין באותו יום לערוצי הרדיו השונים - בראשונה לתוכנית המואזנת ביותר "הבוקר הזה" בקול ישראל - ובפיו הייתה הודעה מדהימה: "בידי מדען שעובד עמי עלה להמציא מתקן חדשני לייצור אנרגיה המתבסס על תהליך כימי, שהוא בעל יעילות ותפוקה בלתי רגילות. זאת תהיה מהפכה עולמית בתחום האנרגיה, שעדיין לא ניתן לתפוס אותה".
המראיינים הופתעו והציגו שאלות, שרק על חלקן הם קיבלו תשובות, חלקיות: "העניין דומה לכך שניקח נורה רגילה של בית ונאיר במנורה הזאת עיר שלמה כמו רמת גן". מדוע אינך מספר לנו במה העניין? שאלו העיתונאים הסקרנים את מרידור, והוא תירץ את הסודיות בכך "כי עדיין לא נרשם בגין ההמצאה פטנט, וזה עלול להוביל לגניבת הפטנט החדשני הזה לידי גורמים שונים ברחבי העולם". מרידור התפאר שההמצאה המרתקת תשנה את העולם, ואמר בקול ישראל כי היא שווה לכך "שאם היו אומרים לי שהירח החליף את צבעו לירוק - הייתי יותר מאמין". מרידור טען כי שוכנע בכך שמדובר בהמצאה עולמית חדשנית "כי התוצאות כבר הוצגו לפני".
לדברי מרידור, שהדהימו את השומעים, "יש לשמור כעת על סודיות, תוך כדי הפיתוח, כי העולם המדעי הגוי באירופה, באמריקה וגם הרוסים, ובעיקר יצרני הנפט, לא יישבו בשקט והם עלולים להתנקש בחיי ובחיי המדענים שלנו". באחד הראיונות המרתקים והמוזרים ביותר שנשמעו אי פעם בארץ, הוסיף מרידור: "האווירונים כבר מלאים בסוכנים, מרגלים, בעיקר מרגלים תעשייתיים. כולם רוצים לגלות מהי ההמצאה שלנו. גם רבים מהבונים תחנות לייצור חשמל כבר מתחילים לרעוד. לכן כל פרסום מוקדם הוא באמת מיותר, ואיני יכול לומר יותר מאשר כבר אמרתי".
כאשר ביקשה אחת המראיינות שמרידור יסביר בכל זאת לקהל המאזינים קצת ממה שעליו מדובר, הוא אמר את המשפט המוזר הזה שייזכר שנים רבות: "ב-23 קילו קלוריות מייצרים 17 אלף קילו קלוריות, כאילו לקחת את הנורה של 150, או 100, או 50 וואט, מהבית שלך, ואתה מאיר בנורה הזאת, בכוח האנרגיה שהנורה הזאת מייצרת, עיר שלמה כמו רמת גן". מרידור היה כה משוכנע בגודל ובאמיתות ההמצאה עד כי דיווח כי פעל לעצור את כל הזמנות הציוד לתחנת הכוח בזיקים שמדרום לאשקלון, כיוון שעשוי להתברר שהיא תהיה מיותרת לחלוטין בשל ההמצאה החשובה החדשה.
מרידור כבר חישב את "החיסכון העצום בעלות האנרגיה בעולם כתוצאה מההמצאה שלנו. כמות חשמל שעולה בניו יורק כיום 5 סנט תעלה רק סנט אחד". עוד גילה מרידור כי חומר הגלם שנדרש למתקן האנרגיה החדשני אינו מתכלה ומצוי כבר כולו בישראל". ומי המדען? – היקשו המראיינים הסקרנים. התשובה המוזרה הדהימה את הציבור: "מדובר במדען יהודי דתי, תלמיד חכם. מקור השראתו להמצאה הוא התלמוד המתאר את המקום שממנו הביאו חיטים לבית המקדש. זהו איזור בסביבת ירושלים, שפניו לדרום, ויש לו תמיד את הרעננות - והוא מקבל את אותו כוח סולארי כדי להנביט את החיטה". עוד סיפר מרידור מנפלאות הממציא, כי מדובר במי שהוא גם מוזיקאי במקרה: "הצירוף הזה יצר איזושהי קומבינציה שמשום מה מדענים אחרים לא עלו על זה. אבל, לדברי המדען שלנו, כבר ב-1935 מדען מסוים אירופאי הזכיר את היסודות. זה שלא יישמו את ההמצאה אז, זאת לא אשמתו של אף אחד".
בהופעה של מרידור בבורסת היהלומים באותו היום, הוא הוסיף: "ההמצאה שלנו שווה בחשיבותה להמצאת הגלגל. ההמצאה עשויה להפוך את כל בארות הנפט הערביות למיותרות, ובעליהן רק יוכלו לשתות את הנפט שלהם אם ירצו". מרידור הוסיף להתפאר בימים הבאים, ובישר כי ישראל עומדת להפוך למעצמה כלכלית, שתחזיר במהרה את כל חובותיה "ותהיה בעלת המטבע החזק בעולם". הוא אף הבטיח להציג את ההמצאה החדשנית לשר האנרגיה ולמספר מדענים, אולם פוליטיקאים וגם מדענים טענו כבר אז שמדובר "בבלון בחירות מובהק" וגם "בקשקוש מארץ הקשקושים".
ב-30 ביוני 1981 מסופר במדור הרכילות בעיתון כי "היה זה בסעודת צהרים ביום שישי במועדון המסחרי והתעשייתי. השעה הייתה אחת. כולם ממתינים לבואו של אורח הכבוד - האיש שנועד להיות שר-על בממשלה הבאה, אם הליכוד ירכיב אותה. אבל השעה אחת חלפה וכן גם אחת וחצי, ולבסוף הופיע מרידור במרוצה וחסר נשימה בשעה שתיים. אז גילה בהתרגשות כי צפה זה עתה 'בתגלית הגדולה ביותר מאז הגלגל'. אולם, אבוי, הוא לא גילה את פרטי הסוד". בינתיים מונה מרידור לשר הכלכלה והתיאום. שמועות שונות על ההמצאה המשיכו לעבור מפה לפה, אולם הצגת הפטנט העולמי נדחתה עוד עוד.
אפילו חיים הרצוג צחק עליו
ב-28 באוגוסט 1981 כותב המחזאי והפזמונאי דן אלמגור במדורו "עונג שבת": "בעוד כולנו ממתינים בדריכות ליום שבו יגלה מר מרידור סוף סוף את הפטנט המהפכני שלו לחיסכון באנרגיה, מתרחב בעולם חוג מעריציו של הצייר הבריטי הית' רובינסון, שרבים מציוריו לגלגו בהומור על 'בעלי הפטנטים' למיניהם". ב-22 בספטמבר 1981 הכריז מרידור כי המתקן כבר משיג ניצולת של 60% לעומת הניצולת המרבית המקובלת בהפקת אנרגיה העומדת על 40%. לדבריו "המדענים קיבלו תוצאות החוזרות על עצמן, וייקח לנו שנתיים עד שלוש למימוש הסופי של ההמצאה הגדולה".
מרידור אף פנה למבקר המדינה, יצחק נבנצאל, וביקש ממנו לאשר לו שיעסוק במיזם הפרטי, למרות תפקידו כשר הכלכלה בממשלה, והמבקר אישר זאת - מצב שכמובן לא היה אפשרי בשום צורה בימים אלה. עם זאת, מדעני מכון וייצמן, שרובם די זלזלו בהמצאה מיומה הראשון, סירבו לבחון את המיזם וטענו כי הסיבה היא שלא נרשם עליו כלל פטנט עד לאותו הזמן. בחינתה של המצאה שאינה פטנט מחייבת חשאיות רבה ובמכון וייצמן הסבירו כי הם מסרבים לבחון את ההמצאה "כמו מבצע סודי".
ב-15 בנובמבר התבדח ח"כ חיים הרצוג, לימים נשיא המדינה ואביו של הנשיא המכהן הנוכחי, יצחק הרצוג, על חשבונו של מרידור. העיתון דיווח כי הרצוג סיפר את המעשייה הבאה: "קנה יהודי אחד מכונית פלאים, המבוססת על המצאת מרידור. אין צורך בדלק ובשמן, וכשנכנסים למכונית אומרים 'ברוך השם' והמכונית מזנקת קדימה. כשרוצים לבלום - אומרים אמן. יום אחד נהג היהודי במכונית ולפתע הבחין כי זו מתחילה להידרדר לתהום. מבקש הנהג מחילה מהקדוש ברוך הוא, ובסיום תפילתו אומר 'אמן'. והנה, ממש על עברי פי-פחת נעצרת המכונית. ומה מברך יהודי שניצל ברגע האחרון? 'ברוך השם'". את הסיפור הוא גולל אחר כך באוזני רופאיו בבית החולים אליו הובהל, חבול מכף רגל ועד ראש"...
ב-1 בדצמבר 1981 מתפרסמת ידיעה כי "חברי כנסת מסוימים בליכוד מפעילים לחצים על שר הכלכלה, מרידור, להקדים את מועד פרסום תגליתו ברבים, שנקבע לעוד שלושה חודשים. חברי כנסת אלה טוענים, כי הדרך שבה פורסם דבר התגלית, והתגובות שבאו לאחר מכן, מחייבות עתה טיפול מסוג שונה". ב-9 במרץ 1982 טוען מרידור כי "אחשוף בתוך ימים את המצאת האנרגיה. דריכות רבה מורגשת בכנסת לקראת היום הזה". ב-11 במרץ, יום לפני הצגת ההמצאה, עדיין מתפרסמת דעה בעיתון לפיה "מדענים בכירים אומרים כי אין זו מהפיכה, אך יש להמצאה חשיבות".
המדען? "מוזר מעט ונחבא אל הכלים"
ההמצאה נותרה עלומה ומסקרנת, עד לאותו מועד. בהיותו שר הכלכלה והתיאום, ומקורב באופן מיוחד לראש הממשלה בגין, פרסם השר הבכיר את ההמצאה במשדר מיוחד של הערוץ הראשון. במשך ימים אחדים הפרשה כבשה את כל הכותרות הראשיות של העיתונים ותחנות הרדיו. ב-14 במרץ מסופר כי "מדען צעיר שומר מצוות הציע את ההמצאה למרידור, ודרש שלא לפרסם שמו 'כי חשש לחייו'. המתקן החל לפעול 4 ימים לפני הבחירות. מרידור הגיע למקום הניסוי חובש מגבעת ומרכיב משקפיים, שלא יזוהה". הידיעה מספרת עוד כי "השר מרידור ישב אמש בביתו, בחברת כמה מיועציו, ולא הסתיר את התרגשותו מההמצאה".
כאשר פורסמה ההמצאה התגלה עד מהרה שמדובר בהבל הבלים, וכי מי שפעל מאחורי הקלעים והפיל בפח את מרידור לא היה אלא נוכל שהורשע בפלילים בעבר. בליל שבת, ה-12 במרץ, התייצב השר מרידור למשדר מיוחד, שלכבודו שונה כל לוח השידורים הרגיל. השידור נדחה מעט וצופים כועסים התקשרו לטלוויזיה ואמרו כי דחיית השידור כמעט בשעה הכניסה אותם לחרדה כמו בערב מלחמה. בתוכנית הנצפית ביותר באותם הימים הוצג המתקן, אולם בשל העדר הגנת הפטנט לא פורטה כלל דרך פעולתו. פורסם שם המהנדס שביצע את הניסויים, יצחק שכטרמן, שהיה בנו של אברשה שכטרמן, מראשי תנועת החרות ובעבר מנהל חברת בת של חברת "צים". שם הממציא המשיך להיות סודי.
במשך ימים אחדים הייתה כל התקשורת עסוקה בהמצאה הגדולה. מדענים צוטטו, כאשר אחדים מהם אמרו שייתכן שאכן מדובר בהמצאה כלשהי, אך זו אינה מדהימה כפי שהוצגה. לעומת זאת נשיא המדינה לשעבר, המדען הפרופ' אפרים קציר, מחה על הצגת ההמצאה הרעשנית, כדבריו, ללא ביקורת, וטען שאין מדובר כאן בחידוש מדעי יוצא דופן. אחד ממדעני הטכניון לעג להמצאה וטען כי "מתייחסים אלינו כאילו אנו מדינה של שבט זולו". בינתיים הדהדו הכותרות אודות הממציא, שנותר בגדר תעלומה, והיו שטענו כי המדען הראשי חושש שהוצא כבר חוזה לחיסולו, ולכן אין מתפרסם שמו ברבים. מרידור, שהודה באחת השיחות באותם הימים כי האיש "מוזר מעט ונחבא אל הכלים", חשש כבר שהבלון עומד להתפוצץ, ואמר שלא צריך לצלוב אותו: "היה ישו אחד ואיני רוצה להיות השני".
ואז בא הגילוי המפתיע, וכל הבועה התפוצצה. העיתונאים חפרו וחקרו עד שגילו לפתע מי הוא הממציא - דניאל ברמן בן ה-47, שהכחיש תחילה כי הוא זה שעומד מאחורי הפטנט העולמי. הכותרות לא בוששו להגיע: מדובר בנוכל שהורשע בפלילים ונידון רק שנתיים קודם לכן, ב-1980, לקנס ולמאסר על תנאי. קופה קטנה של שרצים הייתה תלויה מאחורי האדון ברמן. בשנות ה-70 הוא ביקש ללמד באוניברסיטת תל אביב, כאשר התחזה למהנדס ולד"ר לאקוסטיקה, למרות שאפילו תואר שני לא היה לו. הוא אף פנה לחוג לקולנוע, לאחר שכשל בהתחזותו בחוג לפיזיקה, וגם שם נדחה. עוד התברר כי במלחמת יום הכיפורים, שנים אחדות קודם לכן, התחזה וענד דרגות של רב סרן, כאשר דרגתו בצבא הייתה רק רב טוראי.
ב-15 במרץ אמור היה מרידור לספר על המצאתו בכנסת, אך לאחר שהתברר מי עומד מאחורי ההמצאה שהתפוצצה כמו בלון, החליט, בעצת ידידו ראש הממשלה בגין, שלא ינאם בעצמו ויהפוך לבדיחה בכנסת. את הודעתו קרא יו"ר הכנסת, מנחם סבידור, ובה הצטדק מרידור ואמר כי "לא בזבזתי פרוטה מכספי הציבור". הידיעה ב-16 במרץ מספרת: "ראש הממשלה שכנע את שר הכלכלה שלא להופיע מעל דוכן הכנסת בעניין ההמצאה. מרידור הסתפק במסירת הודעה קצרה באמצעות היו"ר סבידור, בה נאמר בין השאר: 'אני מאמין שפסק דינה של ההיסטוריה יהיה שונה מחוסר האמון והאטימות שנתקלתי בהם". ח"כ שריד דרש לעצמו זכות דומה, והיו"ר קרא בשמו: "על שר הכלכלה מרידור להתפטר לאלתר מחברותו בממשלה".
ב-30 באפריל מספר העיתון כי חבריו בליכוד מתלוצצים על שר הכלכלה מרידור: "בעקבות ספרו על ניסיונות הבריחה שלו ממחנות המעצר של הבריטים באפריקה, 'ארוכה הדרך לחירות', יכתוב עתה מרידור ספר על ניסיונותיו בהמצאות: 'ארוכה הדרך לאנרגיה'". ב-18 במאי 1982 מתפרסמת ידיעה צנועה על טור בודד המספרת כי "מרידור פורש מפיתוח המצאת האנרגיה ואת חברת גז-און ינהל מאיר גירון, לשעבר מנהל חברות צים, כור ובתי הזיקוק. השר אמר כי בסוף החודש יחדל לעסוק בהמצאה, אלא שלדעתו המיתקן עתיד עוד להוכיח את עצמו וכי 'יצחק מי שיצחק אחרון'".
הפרשה גרמה להתדרדרות מהירה במעמדו של מרידור. התקשורת החלה לפרסם חשדות כביכול כלפיו על הסתבכויות נוספות שלו בעסקים שונים, ורבים קראו להתפטרותו של מי שהיה מועמד להיות מחליפו של בגין לראשות הממשלה. מרידור לא הסכים להתפטר, אולם נדחק הצידה והקריירה של המפקד הנערץ ואיש העסקים המצליח הסתיימה למעשה בקול ענות חלושה.
מהיורש של בגין לשר לענייני פליטי דרום לבנון
ב-3 באוגוסט 1982, כאשר מעמדו כבר פחות טוב בהרבה, מתפרסם כי במסגרת הממונה מטעם הממשלה על הטיפול בפליטי דרום לבנון, בעת תחילת מלחמת לבנון הראשונה, קיים מרידור מסיבת עיתונאים במשכן הנשיא עם רעיית נשיא המדינה אופירה נבון, שמסייעת גם היא במציאת פתרון לילדים שנפגעו במלחמה. ממועמד לראשות הממשלה הפך מרידור עד מהרה לשר מאוד לא בכיר, אפילו זוטר. ב-3 באוקטובר 1982 דיווח מרידור כי "כבר הגיעו אוהלים כדי לשכן 15-10 אלף פליטים בלבנון". עיסוקו האזוטרי בפליטי לבנון נראה אז לרבים כמעין עונש" לאחר שהטעה את כל המדינה בהמצאה חסרת שחר.
ב-1 בפברואר 1983 מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "מרידור: שר של שום דבר". הוא עצמו אומר בפני 100 בוגרי קורסים לפעילי ציבור של אוניברסיטת חיפה: "אני שר על הרבה דברים - ועל שום דבר. הייתי כבר מפקד האצ"ל, ושום דבר לא ישווה לזה, אפילו משרת נשיא המדינה".
אולם, מרידור ניסה איכשהו "לחזור לעניינים" עם עוד המצאה. ב-31 במאי 1983 מבשר העיתון על "המהפכה התעשייתית של השר מרידור". והידיעה מספרת: "שר הכלכלה הפתיע שוב כאשר הצהיר בפני 300 פעילים של מועצת הליכוד כי בקרוב יציג בפני הממשלה תוכנית צמיחה כלכלית, שמטרה להכפיל ויותר את התל"ג של ישראל". תחילה טען שההכפלה תהיה תוך שנתיים, אך משתקפו אותו כל הכלכלנים כי "מדובר בהמצאה", מיהר להודיע שמדובר בהכפלה תוך 10 שנים.
מרידור נפטר ב-2 ביולי 1995, כשהוא בן 81, שנה לאחר פטירת רעייתו ציפורה. בהלווייתו בבית הקברות נחלת יצחק השתתפו יותר מ-2,000 איש, בהם רבים מוותיקי האצ"ל וחרות. בראש המלווים צעד נשיא המדינה עזר וייצמן. כעבור שנים נשכח מעט פועלו הרב, ולמרבה הצער רק רחובות בודדים נקראו על שמו באשקלון, בפתח תקווה ובשכונת תל ברוך בצפונה של תל אביב.
לאחר פטירתו ביכה את גורלו ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, מראשי הליכוד ומחבריו של מרידור: "זהו סיפור עגום. למרידור הייתה אמנם נטייה לדמיון, אולם הרבה דברים שהיו פרי דמיונו הוא גם הצליח להגשים. קל מאוד לעשות ממישהו קריקטורה. האיש הזה הלך כל הזמו בגדולות. הוא הצטיין בדמיון מפותח, אך היה גם איש ביצוע בלתי רגיל. חבל שכל פועלו נשכח בגין מקרה עצוב אחד".
מרידור היה נשוי, כאמור, לציפורה - שעל קברה, בצמוד לקברו כתוב: "אישה לוחמת", בהיותה הקשרית של בגין באצ"ל, ולהם בן ושתי בנות:
רחל קרמרמן מרידור, אלמנת חבר הכנסת יוסף קרמרמן מהליכוד, ואמה של הדוגמנית והמגישה שחזרה בתשובה, איה קרמרמן, דוד מרידור, יזם, מנכ"ל ונשיא תעשיות לייזר משנות ה-70 ועד שנות ה-90, ומעצבת האופנה מיקה בשן-מרידור, אלמנת הזמר יגאל בשן, שנטל את חייו ושעל שמה נכתב השיר "מיקה".
על עובדה אחת אין חולקים מוקיריו ומכריו: כל פועלו הרב והחיובי של מרידור נפגע בשל "המצאת הנורה" ורבים מדבריו הפכו בשנים הבאות למטבעות לשון, כמו "הערבים ישתו את כל הנפט שלהם". המצאות שונות שהוצגו בעשרות השנים האחרונות - והיו מי שערערו על עצם הצגתן כהמצאה – הביאו לשימוש במטבע הלשון "זה כמו "'המצאת מרידור'" .
