בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שמנהל רכש לשעבר ברשת המסעדות "זה סושי", שנטען לגביו כי מעל בכספיה, יפוצה ב-289,149 שקל. תביעה שהוגשה נגדו להשבת ה"גניבה" נדחתה בהיעדר הוכחה, והשופטת שרון אלקיים קבעה שאין מקום לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים, ויש להוסיף ולשלם לו זכויות אחרות כמו תמורת הודעה מוקדמת והפרשי פנסיה.
התובע עבד כמנהל רכש ברשת המסעדות התל אביבית מספטמבר 2013 ועד ינואר 2019. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם במועד זה הוא פוטר או הושעה.
במסגרת תפקידו הוא נדרש להפקיד את הפדיון היומי של המסעדות לחשבונות הבנק של החברה. בדצמבר 2018, על רקע חשד למעילת ענק שביצע בסך 576 אלף שקל, הוא סולק ממשרדי החברה ונפתחו נגדו שני הליכים משפטיים: האחד בבית משפט השלום בתל אביב, להשבת הגניבה; והשני, בבית הדין לעבודה, לצורך שלילת פיצויי הפיטורים שלו. לתביעה השנייה הגיש העובד תביעה שכנגד לתשלום זכויות סוציאליות שלטענתו לא שולמו לו.
ביולי 2022 דחה בית משפט השלום את התביעה להשבת הגניבה בנימוק שהיא לא הוכחה, מה שהוביל את בית הדין לקבוע שאין מקום לשלילת פיצויי הפיטורים. במצב שנוצר נותר לבית הדין להכריע בתביעה שכנגד שהגיש מנהל הרכש לשעבר.
"זה סושי" טענה אמנם שלא פיטרה את העובד אלא השעתה אותו עד שיתבררו החשדות נגדו, אלא שהשופטת אלקיים אימצה דווקא את עמדת העובד שלפיה הוא פוטר לאלתר. ממסכת הראיות עלה שבמהלך הפגישה בשלהי 2018 הגיעו למשרד נציג החברה ושני חוקרים פרטיים שהטיחו בו שגנב כספים מהחברה ולחצו עליו להודות במעילה.
לדברי השופטת, האינדיקציות שצצו אחרי אותה פגישה מלמדות בבירור על פיטורים ולא על השעיה. כך למשל, לא נאמר לעובד במעמד השיחה שהוא מושעה עד לשימוע שייערך לו. יתרה מכך, סמוך מאוד לסילוקו הוגשה נגדו תלונה למשטרה כמו גם ההליכים המשפטיים שצוינו, עובדה המוכיחה שרשת המסעדות, למעשה, כבר לא ראתה בו באותם מועדים כעובד מן המניין.
גם העובדה שלאחר העימות במשרדי החברה עדכנו נציגיה את הספקים בדבר "החלטת התובע לעזוב" ולסיים את עבודתו מוכיחה, לפי פסק הדין, שמדובר בפיטורים.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שמגיעות לו הזכויות השמורות לעובד שפוטר לאלתר וללא שימוע, כלומר פיצויי פיטורים מלאים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי על פיטורים שלא כדין. היא ציינה שהחברה אמנם זימנה אותו לשימוע כמה ימים לאחר שסולק, אלא שלדבריה הפעולה נעשתה למראית עין בלבד. היא הדגישה ששיחת העימות אינה נחשבת לשימוע כדין, שכן היא הייתה חד-צדדית ולא הוענקה במהלכה לתובע הזדמנות כנה ואמיתית להשיב להאשמות החמורות שהופנו כלפיו.
לבסוף דחתה השופטת את החלק בתביעה שבו נטען כי החברה הוציאה את דיבתו של העובד. לדבריה, הוכחה רק "חרושת שמועות" סביב החשדות שהועלו אבל התובע לא הוכיח אמירות קונקרטיות שנאמרו בעניינו הנחשבות ללשון הרע. לסיכום נפסקו לטובתו זכויות סוציאליות בהיקף של 259,149 שקל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעות והנתבעות שכנגד: עו"ד יניב אופק
• ב"כ הנתבע והתובע שכנגד: עו"ד אילן שטאובר
• עו"ד נפתלי שור עוסק בדיני עבודה
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
