בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שהאוצרת לשעבר של המוזיאונים בית אהרון כהנא והגלריה לפיסול על שם קונסטנט ברמת גן הייתה למעשה עובדת עירייה. מאחר שהעירייה סירבה להכיר בה במשך כ-30 שנות עבודתה, וכפתה עליה התקשרות כעצמאית, חייבה אותה השופטת חנה טרכטינגוט לפצות אותה 450 אלף שקל.
האוצרת עבדה במוזיאונים מ-1987 עד 2017 אז העירייה סיימה את ההתקשרות איתה כיוון שלטענתה לא הייתה מרוצה מהתפקוד שלה, וגם לא הייתה זקוקה עוד לשירותיה משום שאחד המוזיאונים נסגר והשני יצא לשיפוצים ממושכים.
בתביעה שהגישה נגד העירייה טענה האוצרת כי אף שהעירייה התקשרה איתה כעצמאית, בפועל היא הייתה עובדת לכל דבר ועניין. לפיכך, היא ביקשה השלמות שכר וזכויות סוציאליות, פיצויי פיטורים, פיצויים על פיטורים שלא כדין, שכר שלא קיבלה עבור חודשיים שבהם הייתה אמורה לעבוד, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים על העסקה פוגענית ועל עוגמת הנפש שנגרמה לה.
העירייה טענה מנגד כי האוצרת הייתה מודעת לכך שהיא מועסקת כנותנת שירותים ולא כשכירה, והסכימה לכך מרצונה החופשי, כשהייתה מלווה בעורכי דין מטעמה. העירייה גם טענה כי התשלומים שקיבלה היו גבוהים ולמעשה נכללו בהם גם זכויות סוציאליות ופיצויים.
אבל השופטת חנה טרכטינגוט קבעה כי אין כל משמעות לכך שהתובעת ידעה שהיא לא מסווגת כעובדת. גם אם הייתה בוחרת מרצונה להיות עצמאית – מה שלדעת השופטת לא היה נכון – זה לא משנה את העובדה שמהות היחסים הייתה יחסי עובד-מעסיק.
על כך מצביעים בין היתר התקופה הממושכת שבה עבדה, העובדה שהשתלבה בפעילות בלתי נפרדת של העירייה, הייתה כפופה למנהל מטעם העירייה, עבדה כ-40 שעות בשבוע, ביצעה את העבודה בעיקר ממשרדי העירייה ולמעט מקרה אחד, לא לקחה על עצמה עבודות אחרות.
עו"ד ורד שדות. צילום: אלדד רפאליאלדד רפאליבאשר לפיצויים שלהם היא זכאית נקבע שהתשלומים שהתובעת קיבלה מהעירייה היו גבוהים מעט מהשכר והזכויות הסוציאליות שהייתה מקבלת לו הייתה מוגדרת כעובדת שכירה. לכן, היא לא זכאית להפרשי שכר, פיצויים וזכויות. כמו כן, נקבע כי התובעת לא הוכיחה פיטורים שלא כדין או העסקה פוגענית.
עם זאת, נקבע שהאוצרת זכאית לשכר בתוספת הפרשי ריבית והצמדה עבור החודשיים שלפני מועד סיום ההתקשרות הרשמי וכן לדמי הודעה מוקדמת.
כמו כן, נקבע כי התובעת זכאית לפיצויים של 350 אלף שקל על עוגמת נפש. זאת בין היתר לנוכח העובדה שהעירייה, כגוף ציבורי גדול וחזק, בחרה את אופן ההתקשרות וכפה אותו על התובעת אף שהייתה ראויה להיות מוכרת כעובדת, והעובדה שהתובעת הפסידה זכויות רבות של עובדי ציבור ונשארה בלי מקור הכנסה לקיום בכבוד אחרי 30 שנות עבודה.
בסך הכל, זכתה התובעת בפיצויים של כ-400 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 50 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד מרדכי גרון
• ב"כ הנתבעת: עו"ד זוהר גיפס ועו"ד טל איסק
• עו"ד ורד שדות עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
