בית-המשפט המחוזי מרכז בלוד אישר תביעה ייצוגית נגד גט (גט טקסי) בגובה 8.3 מיליון שקל בטענה שהחברה גובה 10 שקלים דמי ביטול באופן לא חוקי וכן שמדובר בסכום מופרז.
נטען כי הגבייה הזאת מלקוחות שמבטלים נסיעת מונית שהזמינו, נעשית בניגוד לצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים לפיו מחיר ההסעה המרבי במונית לא יעלה על המחיר המפוקח. גט גובה על ביטול נסיעה, על אף שגבייה זו אינה קבועה במונה ואינה מהווה חלק מהרכיבים שהותרו לגבייה כ"שכר הסעה" בהתאם לצו הפיקוח. כן היא גובה את דמי הביטול בניגוד לתקנות התעבורה לפיהן "לא ידרוש אדם ולא יגבה ולא ירשה לאחר לדרוש או לגבות... כל תשלום אחר שאיננו קבוע בשכר ההסעה".
בצו הפיקוח מוגדרים דמי ביטול בסך של 5.2 שקלים בלבד, שהם למעשה "דמי הזמנה" ולא 10 שקלים כפי שגובה גט בפועל. המיוצגים בתביעה הייצוגית הם כלל ציבור לקוחות גט, שחויבו בדמי ביטול בסך 10 שקלים מנובמבר 2015.
גט טוענת שאלה דמי שירות שמטרתם להרתיע את הנוסעים מלהזמין ולבטל נסיעות כלאחר יד, אבל נטען כי יש לה אמצעים אחרים להרתעה כמי חסימת כרטיס אשראי למי שעושה שימוש לא הוגן באפליקציה.
התובע הייצוגי טוען שכיוון שהנהגים נוטלים 7 שקלים מתוך 10 שקלים דמי ביטול, מדובר בדמי ביטול ולא בדמי שירות בניגוד למה שגט טוענת.
בין הטענות שגט טענה: היא אינה נהג מונית לכן האיסור על גבייה העולה על שכר ההסעה לא חל עליה. התובע הייצוגי טען שבצו הפיקוח חל איסור על גביית שכר הסעה ביחס למי שביטל את הנסיעה והוא גורף וחל על כל אדם או חבר בני אדם.
לטענת גט, מבין 69 מקרי ביטול של התובע הייצוגי הוא חויב ב-5 מקרים בלבד על דמי שירות. כן טענה החברה שהמבקש לתבוע הזמין בכוונה נסיעות בשעות העומס וביטל אותן. עוד טענה שאלה היו הזמנות של אשתו ולכן אין לו עילת תביעה. ביהמ"ש דחה טענות אלה משום שלמבקש יש עסק משותף עם אשתו. כן טענה גט שאין קשר בין דמי הזמנה לדמי השירות שהיא גובה ושסכום התביעה מופרז כי היא לא גבתה עבור כל מקרי הביטול. בנוסף, ביקשה להחריג מהקבוצה נוסעים שכבר זוכו.
השופט יחזקאל קינר קבע כי קיימת אפשרות סבירה לכך שביהמ"ש ייקבע כי גט אינה רשאית לגבות את התשלום הנגבה על ידה במקרים של ביטול נסיעות על ידי המשתמש. עוד אמר השופט כי העובדה ש-70% מהתשלום הנגבה ממשתמש במקרה של ביטול נסיעה מועבר לנהג מעידה כי מדובר לכאורה בשכר הסעה שנאסר על גט לגבותו על נסיעה שלא בוצעה.
