בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישה גרושתו של טייס בחיל האוויר שהלך לעולמו, משום שהממונה על תשלום הגמלאות בצה"ל וכן ועדת ערעור עליו קבעו שהיא לא זכאית לקצבת שארים. השופטת הדס עובדיה קבעה שהסתמכותה רבת השנים של האישה על תשלומי הגמלה שהועברו לחשבונה מחייבת את הממונה להמשיך לשלם לה גם קצבת שארים.
המערערת, בת 85 הלוקה בעיוורון, הייתה נשואה לטייס קרב מ-1959 עד 1984. בהסכם הגירושים ביניהם נקבע שבעלה ישלם לה את הגמלאות שלהן הוא זכאי ממשרד הביטחון, וזאת גם לאחר מותו. ואכן, במשך 36 שנה, מהגירושים ועד לפטירתו ב-2020, העביר משרד הביטחון את סכומי הגמלה לחשבונה של הגרושה.
עם זאת, כשהיא תבעה את קצבת השארים היא נתקלה בסירוב. בדיעבד התברר שכל השנים היא קיבלה את הגמלאות בניגוד לחוק, מאחר שרק ב-2014 נחקק חוק שאיפשר לבני זוג לשעבר של משרתי קבע לקבל גמלאות ישירות מהגוף המשלם. ואולם, אפשרות זו הותנתה לפי החוק ברישום פסק הדין שאישר את הסכמות הגירושים עד לסוף 2019, דבר שהמערערת והמנוח לא עשו.
בנסיבות אלה, בקשת המערערת לקצבת שארים נדחתה. עם זאת, ועדת הערעור "באה לקראתה" וקבעה שלנוכח הסתמכותה רבת השנים היא לא תצטרך להחזיר את מה שכבר שולם לה. הקשישה לא ויתרה והגישה בספטמבר 2021 את הערעור לבית המשפט. לטענתה יש לפעול בהתאם להסכם הגירושים ולשלם לה את קצבת השארים. לדבריה הפתרון שמצאה לה ועדת הערעור בדמות אי החזרת הגמלאות ששולמו הוא בבחינת לעג לרש.
מנגד טען הממונה שיש לכבד את החלטת ועדת הערעור ולא להנציח את הטעות רבת השנים. הוא הבחין בין הגמלאות ששולמו, שלגביהן אכן נוצרה הסתמכות מצד הגרושה, לבין קצבת שארים שלגביה טרם נוצרה אצלה ציפייה לקבלה. לטענתו, קבלת בקשת המערערת תביא לפגיעה בקופת הציבור.
השופטת עובדיה קיבלה את מסקנת ועדת הערעור שלפיה ראוי במקרה זה להגיע ל"פתרון שונה ומיוחד" לנוכח נסיבותיו המיוחדות. עם זאת, היא התנגדה לדרך שבה יישמה הוועדה את הפתרון. לדבריה, המסקנה הנכונה היא המשך תשלום קצבת השארים למערערת.
היא נימקה את מסקנתה זו בעיקר לנוכח התנהלות הממונה לאורך השנים, במעשה ובמחדל. במעשה – כששילם לה במשך 36 שנה גמלאות בניגוד לחוק, ובמחדל – כשלא עדכן אותה על חקיקת החוק שמחייב רישום פסק דין לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו.
השופטת כתבה שאם האישה הייתה יודעת שאי רישום פסק הדין בעניינה יוביל לשלילת זכאותה לקבל את גמלתו של המנוח ואת קצבת השארים, היא הייתה פועלת לרישום פסק הדין עוד בחייו. הנחה זו עולה לדברי השופטת מהסכם הגירושים, שנועד להבטיח למערערת עתיד כלכלי וחיים בכבוד לעת שיבתה, בבחינת "אל תשליכני לעת זקנה" (תהלים ע"א, ט).
השופטת דחתה את הטענה לפגיעה בקופת הציבור, לנוכח ההבנה שהגמלה הייתה משולמת בכל מקרה. במצב זה, לא ניתן לומר שהפתרון שמצאה הוועדה "מאוזן וראוי". לפיכך הערעור התקבל והממונה חויב בהוצאות המערערת בסך 10,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד שוקי רגב
• ב"כ המשיב: עו"ד תמר שריאל (פמת"א)
• עו"ד גיא שמש עוסק בדיני צבא ובטחון
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
