איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת טייב.
בצילום: אלי (34), עמית (31), עמנואל (4), מאור (שנתיים).
הדירה? גרים 4 שנים בדירת 4 חדרים בשכירות. משלמים 5,200 שקל. אלי: "הבא אחרינו כבר ישלם 5,500 שקל. ועד הבית פה קורע. משלמים 590 שקל בחודש, גם כי יש שומר למטה 24/7. יש גם חדר אירועים וחדר כושר קטן. אנחנו עוזבים בתחילת החודש, ופחדתי שאף אחד לא ישכור את הדירה במקומנו, עם תשלום כזה לוועד, אבל יש מעט מאוד דירות להשכרה בעיר, ואנשים בסוף רבו בטלפון על הדירה".
ראשון לציון? עמית: "שנינו גדלנו בעיר וההורים שלנו פה בשכונה. זה מלא עזרה".
מה אתם עושים? אלי: "הייתי 7 שנים בצבא, מ"פ בנ"מ, ואחרי שהשתחררתי נכנסתי לעסקי המסעדנות. היה לי בר ובית קפה בראשון לציון, אבל נדל"ן תמיד עניין אותי. את הנכס הראשון קניתי בגיל 25. דירה קטנה בשכונה ג' בבאר שבע. רעדתי מפחד בהתחלה ואבא שלי כעס שאני קונה זבל. בסופו של דבר מכרתי אותה יפה אחרי שנה וחצי. נדל"ן נותן לך ביטחון. אחרי שהתחתנו כבר היו לנו כמה דירות שהשכרנו, וזה נתן לי את הבוסט לעשות את הצעד להיכנס לפורטוגל. היום אני הבעלים של עמנואל השקעות, חברה להשקעות בנדל"ן בפורטוגל".
לא רציתם דירה משלכם לגור בה? אלי: "לא. ידענו שעד גיל 36-35 יהיו לנו דירות בבעלותנו אבל לא נגור בהן כי החלום שלי זה פנטהאוז שלוש קומות עם נוף, פה באזור ליד ההורים, אבל אני יודע שאין לי מה להיכנס לזה עדיין כי אז אני אשעבד את עצמי לבית. הייתי רוצה להגיע לזה עם כיסים הרבה יותר רחבים". עמית: "ברור שהייתי רוצה דירה משלי. אני מעצבת פנים וכשאני נכנסת לבית שכור, שאני לא יכולה לעצב כמו שאני רוצה, זה מבאס. אבל יש פה שיקולים לעתיד. זה בסדר גם לחסוך ולהתאפק למען העתיד". אלי: "בית משלנו יצטרך לחכות גם כי החלטנו לעבור לגור בעוד חודש בפורטו, פורטוגל, כדי לקדם את העסק".
פורטו? אלי: "החלטתי להעז. הבנתי שאני רוצה לעשות את זה. הגעתי לפורטוגל כי אחרי מחקר ראיתי שהמחירים הם כמו שהיו פעם בארץ. דירות ישנות כמו בבאר שבע עולות 80-60 אלף אירו. אתה יכול לקנות בניין, לשפץ, להוסיף דירות ולמכור אותן. הבנתי שיש כאן הזדמנות וקניתי בניין של שלוש קומות במחיר של דירה בראשון לציון, 400 אלף יורו. זה התחיל להתגלגל והיום אנחנו בפרויקט שביעי, וכבר בונים מאפס. אני רוצה להיות דמרי של פורטוגל, קבוצת נדל"ן גדולה שתבנה אלפי דירות ותמכור למקומיים".
יורדים? עמית: "המעבר היה כל הזמן ברקע, ועכשיו אנחנו בשלים. שכרנו שם בית באזור מרכזי וקרוב לבית כנסת, שזה חשוב לנו, דירה בבניין ב-1,300 אירו, כמו בראשון לציון". עמית: "זו ארץ אחרת, תרבות ושפה אחרת. יש פחד, אבל גם אתגר והתרגשות לקראת המעבר. נלמד פורטוגזית, זה לא מדאיג אותי. למשפחות שלנו היה את שלב ההלם והקושי, אבל עכשיו הם מחבקים ומפרגנים".
אלי: "לפני שנה סיפרתי לאבא שלי שיש מצב שנעבור וחיכיתי לשמוע 'מה פתאום', גם כי הילדים זה הנכדים הראשונים, אבל הוא ישר אמר 'סע. ברור, זה הביזנס'. גם סבתא שלי אמרה 'סע, סבא שלך עבד יותר קשה'. אני לא רואה בזה ירידה מהארץ". עמית: "השורשים שלנו כאן ואנחנו רוצים בעתיד לחזור. פשוט יש עכשיו הזדמנות מדהימה וחד-פעמית להגשים חלום ענק, וזו יכולה להיות חוויה מטורפת לגור כמה שנים בחו"ל. ההרגשה היא שאנחנו נוסעים לירח דבש עם הילדים".
מה עם הילדים? אלי: "אחד התנאים של עמית היה שהילדים ילמדו בבית ספר פרטי בינלאומי, והם היו ברשימת המתנה. ברגע שהודיעו לנו שהם התקבלו, החלטנו לעבור". עמית: "יש שם קהילה קטנה של ישראלים שהתחלנו להכיר. שיפצתי שם בית לזוג ישראלים שעובר הקיץ לפורטו, ואני בדיוק מסיימת שיפוץ של מסעדה של ישראלי. אני מתכוונת להיכנס לתחום של עיצוב דירות ופרויקטים עצמאיים שלי. זו התגשמות של חלום עבור שנינו, כל אחד בתחומו".
איך רמת החיים שם? אלי: "פורטוגל יותר זולה ב-30%-40%, אבל השכירות גבוהה, ולקחנו רכב בליסינג, שני גנים פרטיים, בשר כשר, מסעדות, טיסות - זה אומר שנצטרך 5,500 אירו למשפחה בחודש. זה קצת מעל הממוצע, אבל פחות או יותר כמו שאנחנו חיים פה".
מינוס? אלי: "יש". עמית: "אני באה מבית שבו מינוס זה רע ואסור, אבל עם הזמן הבנתי מאלי ודרך ההתנהלות שלו שזה בסדר. לפעמים יש מינוס וזה קצת מאזן. אתה לא חי בחוסר ואתה לא חי בפזרנות".
חופשה אחרונה? אלי: "בקורונה כבר היינו חנוקים וכל המלונות היו סגורים או שהתבטלו אחרי שהזמנו. ניסינו להזמין בפורטו והתבטלו לנו ארבע טיסות. בסוף הגענו לאייר בי-אן-בי בכפר חיטים. שני לילות, היה מדהים".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
