הדבר האחרון שהייתם מצפים מברק מלמד, לשעבר זכיין של שיפודי התקווה, סוחר בכנפי עוף וחובב בשר בעצמו - זה שיום אחד הוא יהיה הבעלים של חברת הסטארט-אפ "רילבייט" (הביס האמיתי) שמפתחת המבורגר צמחי. מה שהופך את רילבייט לחברת פודטק מעניינת היא הטכנולוגיה שמאפשרת ייצור בשר צמחי ב"תווית נקייה" - ללא תוספת של מעבים, מייצבים או חומרי קישור אולטרה-מעובדים. פשוט ירקות - מבצל ועד כרובית, אבל במרקם ובנראות של בשר.
בשבוע הבא ייחנך המפעל החדש של רילבייט באשדוד ואז יחלו בהפצת המוצרים. המסעדה הראשונה שתגיש את הקציצות של מלמד תהיה "מקום של בשר" בנווה צדק ובהוד-השרון. בשוק הקמעונאי רילבייט חתמה עם מפיצה מפתיעה: חברת הבשר "מעדני הגורמה" שמפעילה קצביות ברשתות השיווק. תחליפי הבשר של החברה ימוקמו בגאווה בקצביות לצד סטייקים ונתחי בשר מדממים. המחיר בין 70 ל-80 שקל לקילו. כמות הקלוריות למאה גרם נמוכה ביחס למתחרות, ועומדת על 160.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
3 צפייה בגלריה
"גיליתי שבאמצעות תהליך של חיכוך הרכיבים בחום גבוה העיסה נדבקת, ואת הצבע דמוי-הבשר אני יכול להשיג משילוב של תבלינים שונים". ברק מלמד עם ההמבורגר הצמחוני שפיתח
(צילום: יאיר שגיא)
אז איך הגיע מלמד, איש שהתפרנס ממכירת בשר במשך שנים, לקציצות הצמחוניות? בניגוד לרוב היזמים בתחום למלמד, 45, נשוי פלוס אחד - אין אפילו תעודת בגרות, שלא לדבר על ידע בטכנולוגיית מזון. הוא גדל כילד שמנת בסביון, אביו היה הבעלים של מפעלים לזיקוק זהב. "היו מתקשרים מבית הספר לשאול למה לא הופעתי לבחינות בגרות", מספר מלמד. "אבל כל מה שרציתי באותה תקופה היה להיות מוזיקאי. ב-93' כבר היה לי חדר חזרות בתל אביב, וניגנו אצלי בין השאר אביב גפן, היהודים ועוד. אחרי שנה החלטתי שזה לא בשבילי ומכרתי.
"נסעתי כמו מיליוני מוזיקאים אחרים לנסות להגשים את החלום שלי כמוזיקאי ויוצר בניו יורק, ואחרי שלא הצלחתי המשכתי ליצור מוזיקה בארץ, והייתי רגע לפני חתימה עם סוני. אבל אז קרה אסון התאומים, והבחור שהייתי בקשר איתו מהחברה נהרג, והפרויקט נפל. באותה תקופה אמא שלי נפטרה ולא הייתי מסוגל לנגן יותר.
"שנתיים אחרי זה, ב-2003, אבא שלי, שסגר בינתיים את המפעל שלו, אמר לי ששמע שיש הזדמנות עסקית לקבל זיכיון של שיפודי התקווה בקניון איילון ושאולי ניקח את זה ביחד", מספר מלמד. "הסניף הצליח, התרחבנו והרווחנו מעולה, אבל השחיקה הייתה אדירה והחלטנו למכור. אז שמעתי על הזדמנות עסקית בסחר בבשר. מישהו הציע לי לרכוש רגלי עופות בברזיל ולמכור לסינים, שאוכלים את זה כמו ביסלי. משם עברתי גם לרגלי חזיר - מוצר להיט בסין. שנתיים עסקתי בתחום ובאיזשהו שלב הייתי חייב לבקר אצל הספק בברזיל. הגענו למשחטה בג'ונגל, שש שעות טיסה מריו, אני עומד באמצע הצמחייה המהממת שמקיפה את המפעל ואז שומע צרחות אימים של החזירים. באותו הרגע נגמר העיסוק שלי בתחום".
במקביל, מלמד מספר שבאותה תקופה הוא החל להרגיש רע. "עשיתי בדיקות, ניסיתי טיפולים וכלום לא עזר עד שהגעתי לתובנה שאכילת בשר לא עושה לי טוב. אמרתי לאשתי שמוכרחים לעשות שינוי בתזונה ואני מפסיק לאכול בשר. קניתי בסופר את ההמבורגרים התחליפיים, אכלתי קינואה ועדשים ורציתי למות. לא היה לי טעים. החלטתי לנסות להכין לבד קציצה מירקות, שתהווה תחליף לבשר. לא רציתי שתצא לי עוד קציצת ירק מתפרקת ולא להשתמש בתוספים לא-טבעיים, ששמים להדבקת המסה. בסוף גיליתי שבאמצעות תהליך של חיכוך הרכיבים בחום גבוה העיסה נדבקת, ואת הצבע דמוי-הבשר אני יכול להשיג משילוב של תבלינים שונים".
3 צפייה בגלריה
"מה שיפה ברילבייט זה שבכל מקום בעולם בו יש אדמה ואפשר לגדל ירקות, אני יכול להקים מפעל. למשל באפריקה שסובלת מרעב, כל מה שאני צריך זה מים וערוגות ירקות". ההמבורגר של רילבייט
(צילום: יאיר שגיא)
אבל מהמטבח הביתי שלך ועד לחברת פודטק, הדרך ארוכה?
"פניתי ליענקל'ה שיין ז"ל, מסעדן וגאון קולינרי שיעזור לי, מצאתי מפעלון באביחיל עם רשיון של משרד הבריאות ושם התחלתי לייצר קציצות באופן ניסיוני ולנסות לעניין מסעדות. אשתי, שהיא גיימרית, אמרה לי 'למה שלא נגייס כסף בהדסטארט? העליתי סרטון על מה שאני עושה וגייסנו 100 אלף שקל דרך 'קיטשן', חממת הפודטק של שטראוס. הם הזמינו אותי אליהם וסיפקו לי ידע מקצועי שהיה חסר לי. הייתי שם שנה וחצי, גייסנו הון נוסף בעזרתם - ויצאתי לדרך עצמאית. מי שליווה אותי הוא שלומי גורן, איש כספים ויועץ עסקי. בהתחלה הוא לא הסכים לטעום מהקציצות. הוא פיינשמקר, יותר איש של 'פיטר לוגר' (מסעדת סטייקים מיתולוגית בניו-יורק). עד שיום אחד הוא הלך לחתונה טבעונית ואמר לי שהיה קטסטרופה, הכל נראה יפה וכלום לא היה טעים לו. החוויה הזו סיקרנה אותו לטעום את הקציצה שלי. הוא התלהב והיום הוא מספר 2 בחברה".
כדי לטעום את המוצר, מלמד הזמין אותי למטבחו של מבקר המסעדות ניב גלבוע. בעוד שאני תוהה מה למבקר הקשוח וחובב הבשר ולתחליפי בשר - התברר לי שגלבוע הצטרף לחברה כיועץ ומשקיע. "בזמן האחרון אין חברת תחליפי בשר שלא פנתה או שלחה לי טעימות", מספר גלבוע, "כנראה בגלל שאני מזוהה עם בשר איכותי אז כולם רואים כאתגר לשאול אותי מה אני חושב. עד המפגש עם רילבייט התשובה הייתה 'יש לכם עוד דרך ארוכה עד שזה בכלל יזכיר בשר'. לקח לי הרבה זמן עד שהסכמתי להיפגש עם ברק. בסוף, בדרך לביקורת מסעדה בצפון, הגעתי למעבדה בנתניה והיו שם מספר אנשים, ביניהם ד"ר דוד ניני, אבא של הזמרת אחינועם ניני שאחראי על חדשנות בשטראוס. להפתעתי זה היה טעים, אמרתי שאני רוצה להצטרף והשקעתי גם סכום כספי קטן משלי".
מלמד: "הבן שלי צופה ביוטיוב בסרטוני ביקורת המסעדות של ניב, ואשתי הציעה שאולי נפנה אליו כיועץ וכמי שלא רק מבין באוכל אלא גם יודע לספר סיפור. ניב התחיל באנטי וסירב. אמר לי שהוא לא מאמין בזה, אבל בסוף הוא טעם והופתע".
3 צפייה בגלריה
"בזמן האחרון אין חברת תחליפי בשר שלא שלחה לי טעימות. כנראה בגלל שאני מזוהה עם בשר איכותי אז כולם רואים אתגר בלשאול אותי מה אני חושב". מבקר המסעדות ניב גלבוע, משקיע ברילבייט
(צילום: ענת מוסברג)
עד כה גייס מלמד 5 מיליון דולר וכעת עומדת החברה בפני גיוס של כ-12 מיליון נוספים. בין המשקיעים, מלבד שטראוס ומבקר המסעדות ניב גלבוע, קרן ההשקעות ביומיט שבראשה עומד ג'יל גמון, חברת מעדני גורמה, ואיש העסקים אברהם ביגר, לשעבר יו"ר פז ואל על.
ישראל הפכה בשנים האחרונות למעצמה של פודטק. שורה של חברות סטארט-אפ כחול-לבן קמו בשנים האחרונות בתחום תחליפי הבשר. החל מחברות כמו "אלף פארמס", שמפתחות בשר מתורבת מתאים של בשר מהחי, ועד "רידפיין", שמדפיסה המבורגרים מהצומח במדפסות תלת-מימד. גם זוגלובק עובדת על תחליפי בשר משלה תחת המותג "וונדרס". בחו"ל אחד המותגים המצליחים, שפועל גם בישראל, הוא "ביונד מיד" שנסחרת בנאסד"ק בשווי שוק של מיליארד וחצי דולר. המנוע שמבעיר את שוק תחליפי הבשר הוא לא קהל היעד של צמחוניים וטבעוניים שעדיין מהווים אחוזים בודדים מהאוכלוסייה, אלא ההבנה של מאות מיליונים נוספים כי כדאי להפחית בצריכת הבשר ולגוון את התפריט - אם מטעמי בריאות ואם מהכרה בנזק הסביבתי שגורמת תעשיית הבשר לכדור הארץ והמודעות לסבל בעלי החיים.
"החלום שלי הוא להקים מפעלים ברחבי העולם", אומר מלמד. "מה שיפה ברילבייט זה שבכל מקום בעולם בו יש אדמה ואפשר לגדל ירקות, אני יכול להקים מפעל. למשל באפריקה שסובלת מרעב, כל מה שאני צריך זה מים וערוגות ירקות. אין שום חומרי גלם שאני צריך להטיס מחו"ל לצורך הייצור".
