בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה של משווק פרויקטים נגד יזמית תמ"א 38 וקבע שבין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק. התובע ביקש לקבל מהחברה הפרשי שכר, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות, אבל השופט דורי ספיבק התרשם שהקשרים ביניהם היו עסקיים.
התובע עוסק בשיווק, ליווי וביצוע פרויקטים של תמ"א 38, איתור בניינים מתאימים, החתמת הדיירים, התנהלות מול העיריות ועוד. תובעת נוספת היא חברת א.נ. יוזמה וניהול פרויקטים בע"מ, שבבעלות חבר של התובע. הנתבעת, "מגשימים נכסים בע"מ", הינה חברה פעילה בתחום הנדל"ן.
בין חברת יוזמה וחברת מגשימים נחתם ב-2012 הסכם שלפיו התחייבה יוזמה לשווק עבור חברת מגשימים 10 בניינים בשנה, תמורת תשלום ריטיינר חודשי ועמלות בגובה 5% מכל פרויקט. התובע טען שמדובר בהסכם פיקטיבי, כשבפועל מדובר בהסכם עבודה שנכרת בינו לבין "מגשימים". לטענתו, מאחר שהיה פושט רגל בעת ההתקשרות, הוחלט ש"יוזמה" תחתום על ההסכם ותשמש אך ורק "כצינור להעברת כספים".
התובע הוסיף שבינו ובין "מגשימים" התקיימו יחסי עבודה, ועל רקע ניתוק היחסים החברה חייבת לו תשלום עבור הפרשי שכר, הפרשי עמלות, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות. מטעמי אגרה, צמצם התובע את תביעתו לסך של מיליון שקלים.
הנתבעת טענה שבין הצדדים לא התקיימו יחסי עבודה. בקשתה לסילוק התביעה מחוסר סמכות עניינית נדחתה ונקבע שיש לבחון את הטענות ליחסי עבודה לגופן.
השופט ספיבק דחה תחילה את התביעה של "יוזמה" כיון שהסעדים לא התבקשו על ידה, אלא על ידי התובע בלבד. לאחר מכן הוא בחן את המבחנים המקובלים שנקבעו בפסיקה וקבע שלא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין הנתבעת.
ראשית, הסביר השופט, ההסכם שעליו חתמו הצדדים החליף הסכם קודם, בנוסח כמעט זהה, שנחתם בין הנתבעת לחברה אחרת בשם "עולם הנדל"ן" שהייתה בבעלות התובע.
במצב שבו מערכת יחסית מסחרית עסקית מוחלפת במערכת יחסים עסקית אחרת, קבע השופט, קיים קושי מובנה להתייחס דווקא להסכם הנוכחי כאל הסכם עבודה, בעוד שביחס להסכם הקודם לא הועלתה טענה שכזאת.
בנוסף, מן ההסכם הנוכחי עולה שלא הוסכם על שכר חודשי כפי שטען התובע, אלא על תשלום חודשי שמהווה מקדמה על חשבון העמלה, וגם זאת רק בתנאי לעמידה ביעד של החתמת ארבעה בניינים בשנה.
עוד נקבע בהסכם שבמידה ופרויקט מסוים לא יהיה רווחי התובע לא יקבל תמורה כלשהי, ואם יהיה זכאי לעמלה היא תשולם תוך הפחתת המקדמה שקיבל. לטעמו של השופט, מדובר במערכת יחסים מסחרית מובהקת שבה שני הצדדים משקיעים כדי להרוויח, אך גם עלולים שלא להרוויח דבר.
השופט התרשם שהתובע לא התבקש למלא מכסת שעות עבודה, לא הוכיח שעבד כל יום או שפיקחו עליו, לא הגיע למשרדי הנתבעת באופן תדיר, לא ביקש ימי חופשה והיו לו הכנסות נוספות.
נקבע שאמנם חלק מהמבחנים ליחסי עבודה כן מתקיימים, אך בהסתכלות כוללת, אי אפשר לקבוע שמדובר ביחסי עובד מעסיק. התביעה נדחתה מחוסר סמכות עניינית ותובעים חויבו בהוצאות משפט בסך 25 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד אוראל בן מיכאל
• ב"כ הנתבעים: עו"ד מיקי ממיסטבלוב
• עו"ד מיטל מושקוביץ'-סויסה עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
