לאורך מגפת הקורונה והריחוק החברתי הכפוי התרגלו הסטודנטים בישראל ובעולם ללמוד דרך ה"זום". עם שוך המגפה נשאלת השאלה כיצד ייראו פני ההשכלה הגבוהה בעידן הפוסט קורונה? מה מתוך האמצעים הדיגיטליים יישמר, ואילו אפשרויות חדשות נפתחות בעולם הזה?
מרחב משחק ופוטנציאל ללמידה מותאמת
"בעיניי, זה סוג של מאבק בין־דורי, ואנחנו בדיוק בתפר שלו", כך סבורה ד"ר יפעת לינדר, מנהלת היחידה למצוינות וחדשנות בהוראה במכללה האקדמית תל־חי. "יהיו מרצים שיבחרו לחזור
ללימוד הפרונטלי, ומה שהיה הוא שיהיה - המרצה עומד ומלמד והוא מוקד הידע. לצידם תהיה קבוצת המרצים שכבר רצים קדימה עם העידן המקוון, ויש קבוצה נוספת, עדיין קטנה, של מי שמבינים את הפוטנציאל הגלום בדבר ורואים בו שדה משחק גדול וחדש שיש לעצב את כלליו. בכל מקרה זה לא יהיה או־או, אלא גם וגם".
לדבריה, ההצלחה טמונה ביכולת לפתח גמישות במענים לסטודנטים: "זה גם מתיישב עם ההבנה שכל סטודנט לומד בדרך אחרת: יש כאלה שמתאים להם ללמוד דרך הקשבה לפודקאסט, לאחרים נהדר ללמוד בקבוצה ויש המעדיפים את השקט בבית. זה יאפשר מרחב משחק ופוטנציאל ללמידה מותאמת ושילובים בין עולם עבודה לעולם אקדמי, וזה הולך להיות הרבה יותר מגוון".
לאור זאת, מציינת ד"ר לינדר, תתעורר שאלה מהותית נוספת - מהו בעצם תפקיד התואר האקדמי: "האם אנחנו רוצים להכשיר דור חוקרים שיהיו אמונים על יצירת הידע החדש בעולם? או כאלה שהאקדמיה תכשיר אותם לעבוד במקצועות שונים? או שחשוב לנו שלכולם יהיה ידע כללי רחב ושלא יהיו בורים? כלומר תידרש הגדרה מחדש של תפקיד התואר", היא אומרת ומדגישה, כי "האקדמיה המסורתית הקלאסית מעוניינת שהסטודנטים יגיעו אליה פיזית, ויש לכך היבטים כלכליים, כי הושקעו משאבים גדולים במבנים, במעבדות, בציוד. נכון ליצור את האיזונים מחדש ולשאול שאלות מורכבות על תפקיד האקדמיה, והמפתח לכך הוא ההון האנושי – המרצים. אין היום הכשרה לתפקיד מרצה באקדמיה, מספיק שאתה חוקר טוב. אבל יש חוקרים מעולים שהסטודנטים נרדמים בשיעוריהם. ולכן הסיפור הוא תהליכי הכשרת מרצים ויצירת קידום למרצים על סמך ההוראה, ולא רק המחקר".
מה צפוי להיות הנוהל ההיברידי בשנת הלימודים הקרובה?
"כ-200 מרצים בתל חי שילבו דיגיטציה בהוראה, וזו כבר מהפכה. למשל הכנסנו מישחוק ככלי דיגיטלי בעולם התזונה, המאפשר לסטודנט להתאמן בהכנת תפריטים שונים ולקבל משוב מיידי מהמרצה. או שילוב של חשיבה מיחשובית – זהו קורס חובה, שבו סטודנטים מפתחים מערכי הוראה דיגיטלית, למשל המחשה של תזוזת יבשות באמצעות רובוטים. יש סרטי הדרכה רבים, אנחנו מצלמים מעבדות הדגמה, והסטודנטים יכולים לבצע את הניסוי מאוחר יותר. הם יכולים לפגוש באמצעים מרוחקים סטודנטים מחו"ל לביצוע מעבדה משותפת. בקורס ניהול שבו אני מלמדת, פיתחנו כלי שמאפשר לסטודנט לאבחן את עצמו בתחילת השנה ובסופה, ולקבל תוצאות אישיות בגרף שמבהיר לו במה הוא חזק ובמה עליו להשתפר. יש סימולציות מול שחקנים או ב'זום', המאפשרות לסטודנטים לתזונה או להוראה או לעוסקים בחוסן לתרגל שיחות כמו בעולם האמיתי ולקבל משוב.
"למעשה, העולם זז, והשאלה היא איפה אנחנו. המפתח הוא להבין שההתנהגות של הסטודנטים היא דיגיטלית, והם מנהלים את חייהם מהסמארטפון. אנחנו נדרשים לייצר מערכות שיאפשרו להם לנהל גם את הלמידה מתוך הדבר הזה, מבלי לוותר על המפגש הבינאישי. לתפיסתנו, זה כמו ווייז - צריך להגיע מנקודה א' לנקודה ב', ויש דרכים שונות, אבל הצמתים הם קריטיים, כלומר הם חייבים לפגוש מרצה, יש היבטי מוסר וערכים, עבודת צוות, מיומנות קריאה באנגלית - כל מה שאי אפשר להשיג בלמידה עצמית".
"לימוד מקוון כשלעצמו הוא אנטי אקדמי"
"אין עדיין החלטה לאומית לגבי מה ואיך לומדים בכל הקשור ללימוד מקוון, וההחלטות נותרו בידי המוסדות האקדמיים, כאשר יש עידוד של המל"ג לשלב כלים דיגיטליים רבים בהוראה, באמצעות פרסום קולות קוראים", אומר פרופ' חיים היימס, רקטור אוניברסיטת בן גוריון בנגב, ומציין שהמטרה היא להפוך את הלמידה ליותר אינטראקטיבית. "למשל מרצה ישלב בשיעור חידון באמצעות כלים דיגיטליים, והתלמידים יתבקשו להתחבר ולפתור, או כלים דיגיטליים שמאפשרים לשלב הערות על סרטים, או שימוש במעין בלוג דיגיטלי דרך יישומון, שמאפשר לסטודנטים לדון בתוכן הכיתתי בפורום קבוצתי. השימוש בכלים אלה נועד לעודד את מעורבות התלמידים בתהליך הלמידה ולהעשיר אותה, וזה כמובן גורם מושך עבור סטודנטים שהם יותר טכנולוגיים. באוניברסיטת בן גוריון יזמנו למשל תחרות שנתית בשם 'מרצה חדשן', שבוחנת את שילוב השימוש של המרצה בדיגיטל ובאמצעים חדשניים", מסביר היימס.
אילו אפשרויות חדשות נפתחות כתוצאה מהשילוב הזה?
"בקורונה הבנו, שלימוד מקוון כשלעצמו הוא אנטי אקדמי – ההיפוך הגמור מכל מה שהשכלה גבוהה אמורה להציע. מהות ההשכלה הגבוהה אינה רק הישיבה בכיתה, אלא שיחות המסדרון, הלימוד בקבוצות, החברויות שנוצרות בקמפוס המייצרות רעיונות חדשים, ואלה עדיין לא יכולים להתרחש במרחב הדיגיטלי, שכן הרבה ממה שקורה באוניברסיטה הוא החלק הלא פורמלי והספונטני. מנגד, בישראל רוב הסטודנטים עובדים למחייתם, אז הקלטות של שיעורים או סרטונים שמסכמים חומר או האפשרות לראות השיעור במהירות גבוהה יותר - מאפשרים להגמיש קצת את שעות הלימוד והעומס. אפשר להגיד למרצה להעלות הרצאה למרחב הדיגיטלי, ואז צופים בבית ומעמיקים בקבוצות מיקוד בשעות שונות. זה פותח אפשרויות לגמישות, להעמקה וללימוד אחר, כי ישיבה בכיתה לא מתאימה למשל למתמודדים עם הפרעת קשב.
"עוד לפני המגפה היה רעיון להשקיע בפיתוח קורסים מקוונים, אבל המחקרים מלמדים שאם אין מפגש פיזי עם מורה, סיכויי הסטודנט לסיים את הקורס קלושים. אנחנו עדיין מנסים להגיע למתכונת שילוב מיטבית, וזה תהליך שייקח זמן אצל כולם".
בתוך 5 שנים היעד בישראל: להגדיל ב־180 אלף עובדים את התעסוקה במגזר ההייטק
בתוכנית לתואר ראשון במינהל עסקים עם התמחות במערכות מידע של הקריה האקדמית אונו, הנלמדת בקמפוסים ירושלים וקריית אונו, מציעים גישה ייחודית של ידע טכנולוגי משולב עם חשיבה ניהולית. "אנחנו שואפים לשלב את הסטודנטים בהייטק מוקדם ככל האפשר ובמגוון מקצועות רחב", אומרת פרופ' ציפי הרט, ראש ההתמחות.
"מטרת התוכנית היא להכשיר את הסטודנטים לתפקידים מעניינים ומבוקשים בתעשיית הטכנולוגיה, שיאפשרו קידום לתפקידי ניהול. התואר מעניק לסטודנטים כלים והכשרה במקצועות נדרשים בתעשיית ההייטק, לפי דרישות התעשייה. עובדות ועובדים כאלה הם נכס חיוני לכל ארגון. בתוך התפקיד שלהם בארגון הם רואות ורואים את כל הפריים הרחב - את הארגון, שהוא הלקוח של הטכנולוגיה, ואת הלקוחות שלהם", לדברי פרופ' הרט.
ערן לסר, לשעבר אחראי ההכשרות בממר"מ בצה"ל וכיום מנהל הכשרות מערכות מידע בקריה האקדמית אונו, מספר, כי "במטרה לשלב את הסטודנטים שלנו מוקדם ככל האפשר ובמגוון רחב מאוד של מקצועות, יבחרו הסטודנטיות והסטודנטים בשלושה מתוך ארבעה תחומי התמחות שבהם יעמיקו: תעודת התמחות במערכות מידע, ניתוח נתונים Analyst Data ,בדגש על פיתוח תוכנה FrontEnd, ניהול מוצר Manager Product או לימודי סייבר, נוסף על תעודת מנתח מערכות מידע מטעם לשכת מערכות SAP.
