ברחבי העולם מתרחשת בעשרות השנים האחרונות נהירה מוגברת של תושבים מיישובים כפריים ופריפריאליים אל המטרופולינים. מגמת ציפוף האוכלוסייה בערים הגדולות יוצרת התמודדויות וצרכים חדשים ושונים מאלה שנדרשו בעבר. אילו מגמות חדשות מובילות, אם כן, את תכנון העירוניות בת זמננו, מהו החזון העירוני העדכני, והאם ישראל שונה בהיבט זה משאר העולם?
"מעולם לא גרו כל כך הרבה אנשים בערים"
"בבחינה היסטורית, במאה ה־18 התרחשה המהפכה התעשייתית, במאה ה־19 - המהפכה התרבותית, במאה ה־20 הייתה זו מהפכת הטכנולוגיה, המידע והמחשוב ובמאה ה־21 שלטת מהפכת העיור. מעולם לא גרו כל כך הרבה אנשים בערים, ומעולם לא תפסה העיר מקום כה מרכזי. זו מהפכה גלובלית", כך פותח ומסביר את דמותה של העיר בת זמננו האדריכל גיל שנהב מכנען־שנהב אדריכלים, המשמש גם כיו"ר הסניף הישראלי של המועצה העולמית לגורדי שחקים ולבנייה עירונית (CTBUH). "השאלה שאנחנו שואלים היא מהי עיר טובה, נחשקת, מעניינת ונוחה, ויש לכך הרבה תשובות, אבל זו שאני מעדיף היא - העיר שמספקת לתושביה הכי הרבה הזדמנויות תעסוקה, חינוך, תרבות, ספורט, קולינריה ועוד. ככל שיש יותר הזדמנויות, כך תהיה העיר אטרקטיבית יותר. למשל ניו יורק, לונדון או פריז – יש בהן הכי הרבה הזדמנויות ולכל גיל בכל נושא שחושבים עליו. גם תל אביב הופכת לעיר כזו בשנים האחרונות, למשל בזכות מגוון הזדמנויות קולינריות שלא היו תמיד".
כדי שזה יקרה, לדבריו, על העיר להיות גמישה. אלא שמדובר בעצם בסוג של פרדוקס, שהרי את הבניינים בונים לעשרות שנים קדימה. "אנחנו עוסקים רבות בבניית שלד עירוני טוב, שיודע עם השנים להשתנות, למשל בהתחדשות עירונית", מציין שנהב ומוסיף, "חלק גדול מהערים שאנחנו אוהבים יושבות על גריד עירוני, שהומצא עוד על ידי הרומאים ומבוסס על שתי וערב ב־90 מעלות עם שני רחובות ראשיים. זה מאפשר לנו מחד התמצאות מצוינת ומאידך גם דינמיקה של שינויים – ככל שחולף הזמן אנחנו יכולים להחליף את מבני המגורים למשרדים ואחר כך למלונות וכיו"ב'".
2 צפייה בגלריה
פארק בשיקגו. כשחזון ומנהיגות הופכים את המקום הכי אפור לפנינה עירונית
(צילום: shutterstock)
לדבריו, לעיר טובה נדרשת גם מנהיגות, שתתמקד באיתור אתגרים והזדמנויות חדשות ותייצר אותם, למשל רחוב נחלת בנימין בתל אביב, שבמשך היום משמש למסחר ובערב הופך לאתר בילוי. זה מבטא גמישות מחשבתית של מי שמוביל את העיר ורוצה לראות בה סצנה של מסעדות, בתי קפה, תיירים ומבלים. לא בכדי תל אביב היא עיר גמישה שהופכת ליעד פופולרי לתיירים מכל העולם ואחת מעשר המומלצות לתיירות בינלאומית כיום. "זה לא קורה מאליו, זה אומר שיש בה מספיק דברים מעניינים. בסופו של דבר אנחנו כמתכננים נידרש לתת לכך ביטוי תלת־ממדי. מדובר במשימה לא פשוטה; האתגר הוא לתכנן הכול כמבנים רב־תכליתיים, שבכל פעם משמשים למטרה שונה, אלא שאז העיר הופכת להיות אנונימית. זה מאלץ אותנו להכניס בה אופי – כדי שאנשים יוכלו להכיר אותה ולדעת לאן הגיעו". שנהב מציין, כי תל אביב מתמודדת עם המשימה די בהצלחה: "יש לה עיר היסטורית ומרכז חזק. היא השכילה לפנות לאונסק"ו ולהיות מוכרזת כ'עיר הלבנה'. המרכז החזק משמעותי בה מאוד. כשהגרעין לא חזק, נוספות שכונות חדשות בהיקף, אבל המרכז קורס אל עצמו. המרכז ההיסטורי של העיר הלבנה חזק ושומר על כל העיר כבסיס, ומסביב אפשר לבנות מבנים חדשים כמו בצפון העיר למשל, או לבצע שימור כמו ביפו".
נושא מהותי נוסף שמשפיע על העירונית הוא הגיוון. לדברי שנהב, אחד הדברים החשובים שקשה ליישם, הוא ליצור עיר מגוונת, דהיינו צמודי קרקע ומגדלים, בנייה חצי רוויה לצד גורדי שחקים: "זה מייצר את שתי המשימות המשמעותיות של הבניינים בעיר – האחת היא שהמגדלים ייצרו את קו הרקיע שלה ויסייעו בהתמצאות בה בלי צורך בשילוט, ובה בעת גם ייצרו את מפלס הקרקע והמרחב הציבורי – הכיכרות, הרחובות – כל המרכיבים שיוצרים עיר שכיף ומעניין לנו ללכת בה, בניגוד למשל ללוס אנג'לס, שם הכול אוטוסטרדות".
"מה שמאפיין אותנו, הישראלים, הוא שאנחנו סקרנים מאוד, מסתובבים הרבה בעולם וגם מאמצים הכי מהר טרנדים. למשל אימצנו את סגנון הבאוהאוס שהובא לכאן על ידי הגרמנים. באותה דרך אנחנו מאמצים רעיונות נוספים, כשאחדים מהם הופכים לחלק מאיתנו בסינתזה כזו או אחרת והשאר נפלטים".
ומי למעשה מוביל את העירוניות החדשה – הרשויות או השוק הפרטי?
"את הבניינים עצמם מוביל השוק הפרטי, ואת המופע העירוני – רחובות, כיכרות וכיוב', צריכה להוביל העיר. עיר עם מחלקת הנדסה טובה בהחלט יכולה להביא לרמה גבוהה מאוד של ביצוע. ישנן מחלקות מצוינות שחשופות הן לעולם ולחשיבה הישראלית, למשל בירושלים יש חשיבה והתלבטות רבה סביב הדרך שבה העירייה רואה את נושא הבנייה הגבוהה, וכיצד היא משלבת אותה בעיר היסטורית עם מורשת מפוארת. כרגע יש שם תנופת בנייה אינטנסיבית, אבל נדרשת אחריות בתכנון. גם תל אביב במקרה של כיכר דיזנגוף עשתה צעד מסוים קדימה, ואז נסוגה לאחור, מתוך חזון ומנהיגות. אדריכל העיר הוביל מהלך של תכנון מחדש של הכיכר, ולקח 15 שנה להשיג תקציבים ולהחזיר עטרה ליושנה. כלומר לוקח זמן רב עד שרואים תוצאות. זה קורה גם בערים חדשות. למשל האדריכל משה ספדיה הכין את תוכנית המיתאר של מודיעין עם תפיסת עולם חזקה שהשאירה את כל ערוצי הנחלים והפכה אותם לפארקים, לצד בנייה על הגבעות עם נקודות ציון על כל גבעה".
יש עיר כלשהי, שמבטאת את החזון העירוני שלך?
"העיר האהובה עליי היא שיקגו, אחת מהערים החכמות בעולם. הרבה דברים שרואים בניו יורק הומצאו שם, למשל גורד השחקים הראשון, בן 13 קומות. רואים שם הרבה מאוד עבודה על המרחב הציבורי, למשל רחוב בכמה מפלסים כדי לייצר הפרדה בין הולכי הרגל לצורכי מסחר (פריקה וטעינות). עוד דוגמה לחזון של מנהיג עירוני היא מילניום פארק בשיקגו, פארק מרהיב בן כמה מאות דונמים, שהוקם במקום שבו פעל מרכז לוגיסטי של רכבות. קירו אותו, הפכו אותו לפארק עם יצירות אומנות מרהיבות, כשאת הכסף להקמתו גייסו מהמגדלים שנבנו סביבו.
"אם עיר יודעת לאן היא רוצה להגיע – לאנשי המקצוע ישנם הכלים להגיע לשם", מסכם שנהב.
להחזיר את התושבים למרחב הציבורי
המגמות העירוניות הגלובליות לא נסתרות מעיניהם של גופי התכנון בישראל, וישנם ראשי ערים שמשכילים להבין את צו השעה ופועלים מתוך חזון ובשיתוף אנשי המקצוע כדי להפוך את עריהם לנוחות ונחשקות.
אחת הדוגמאות לכך היא באר שבע. לדברי מהנדסת העיר תמר פוריה, בשנים האחרונות חל שינוי בחזון התכנון העירוני. "באר שבע היא עיר המטרופולין של המרחב הדרומי. ככזאת היא מעניקה שירותים לתושביה ולתושבי כלל היישובים במרחב, ובהתאם לכך היא צריכה ויכולה להציע מוצר עירוני אינטנסיבי ומרכז עיר חי ותוסס, המכיל פעילויות חיוניות, תנועה ושימוש מוגבר ומיטבי במרחב הציבורי".
כדי לייצר מרכז עיר תוסס, לתפיסתה, העירייה פועלת לתוספת של שטחי מגורים, תעסוקה, מסחר, מלונאות ומבני ציבור במרכז העיר, לצד יצירת פתרונות תחבורה ציבורית יעילים ומשוכללים. "אם בעבר תוכננו בעיר מוקדי מסחר גדולים, כמו קניונים או מתחמי קניות ושירותים דוגמת הביג, כיום המגמה היא להחזיר את המסחר והפעילות לרחובות הראשיים", אומרת פוריה ומעניקה כדוגמה את שדרות רגר, השדרה המרכזית ורחוב הכניסה לבאר שבע: "בעבר השדרה שימשה בעיקר לתנועה עוברת של רכבים. בשנים האחרונות פועלים בעירייה באמצעות כלים של פיתוח ותכנון להפוך אותה לשדרה עירונית מרכזית, באמצעות שינוי תוואי התנועה, עבודות פיתוח משמעותיות שכוללות תוספת של שבילי הליכה וריצה, הקמת מרחבי שהייה ושימוש במרחב הציבורי, ובנוסף לכך אישור פרויקטים אינטנסיביים להתחדשות עירונית, הכוללים מגורים, מסחר ושירותים הפונים לחזית השדרה, על מנת לעצב את המרחב הציבורי ולעודד הליכתיות ותנועת הולכי רגל במרכז העיר".
בתוכניות התחדשות עירונית משאב הקרקע מוגבל, ולכן בבירת הנגב פועלים למקסם משאב זה ומשלבים בתוכניות המגורים גם מוסדות ציבור וחינוך, מסחר ושירותים, זאת מתוך מטרה שאלו ישמשו הן את תושביו של המתחם המתחדש והן את השכונה הוותיקה. "חלק חשוב מתוכניות ההתחדשות שלנו בשכונות הוותיקות במרכז העיר הוא החיבור לשכונה הקיימת", מציינת פוריה ומוסיפה, כי כיום גם בשכונות חדשות התכנון שונה מבעבר, ובכל שכונה נעשה ניסיון לייצר מוקדי שירות שייצרו מעין מרכז שכונתי. "בשכונת פסגת רמות, המשווקת כיום, יצרנו לצד שטחי המגורים רחוב מרכזי, הכולל שטחי מסחר ותעסוקה, מבני ציבור וחינוך ודיור מוגן. המטרה היא לייצר מוקד שכונתי שיספק את צורכי התושבים ויאפשר להפחית את השימוש ברכב פרטי ולעודד מפגשים ברחבי השכונה".
עוד מציינת פוריה, כי משבר הקורונה חידד את הצורך בשימוש במרחב הציבורי כמרחב המכיל פעילות אינטנסיבית, המשלימה באופן משמעותי את הפעילויות בחלל הבית הפרטי. "האילוץ לשהייה במרחבים פתוחים בזמן הקורונה הפך להזדמנות אמיתית למפגשים קהילתיים בפארקים וליציקת תכנים חברתיים בחללים הציבוריים", היא מסבירה. "בבאר שבע כחלק מכל שכונה מתוכנן פארק, המהווה פלטפורמה לאותן פעילויות ומשתלב כמובן במרחב הציבורי השכונתי. דוגמה לפארק מחולל פעילות היא פארק הסופרים בשכונה ב', שתוכנן תוך כדי שיתוף הציבור, והתוצאות ניכרות בשטח. פיתוח הפארק הוא יוזמה עירונית לפיתוח של שצ"פ (שטח ציבורי פתוח) אורכי, ה'תופר' חלק גדול מהשכונה. הפארק מאופיין בפעילויות קהילתיות מגוונות ובתכנים קהילתיים ביוזמת הקהילות השונות. הפארק חולל תהליכי התחדשות עירונית טבעיים בשכונה, כאשר בעקבות האווירה שיצר, נכנסים לגור בה יותר ויותר זוגות צעירים, והביקוש לדירות בה עלה באופן ניכר".
האם המדינה יודעת למלא את הצרכים או שהשוק הפרטי הוא שמוביל אותם?
"בשנים האחרונות יש מגמה של העברת סמכויות תכנון מהדרג הלאומי לעירוני. אני חושבת שיש לעודד את המגמה ולהגבירה, כי הגורמים העירוניים מכירים את צורכי העיר באופן פרטני יותר, וככל שהדרג הלאומי יידע לשחרר יותר סמכויות, זה יתרום לניהול המיטבי של תכנון הערים".
כל השירותים הדרושים במרחק הליכה מהבית
גיא דוננפלד, מנכ"ל איגוד מהנדסי ואדריכלי הערים ומהנדס העיר דימונה, מציין כי בעשורים האחרונים מתחוללים שינויים טכנולוגיים משמעותיים בהרבה מאוד מתחומי החיים, המתרחשים בקצב הולך וגובר ומשפיעים בין היתר גם על הסביבה העירונית והמרחב הציבורי. בין השינויים הוא מונה את קצב החיים המהיר, זמינות המידע הגבוהה וגם אופי השירותים ואופן צריכתם.
"עירוב שימושים הוא לא מושג חדש, אבל בשנים האחרונות, ובעיקר מאז מגפת הקורונה, גילינו שיש ערך רב לכך שכל השירותים הדרושים לנו נמצאים בטווח של עד 15 דקות הליכה מהבית", אומר דוננפלד. "אנשים רבים מעריכים סביבות מגורים איכותיות ככאלה שבהן אין צורך להניע את הרכב, ואפשר להגיע מהבית לכלל השירותים הנדרשים בניהול סדר היום השוטף, כגון: מוסדות חינוך ובריאות, מרכזי מסחר, פנאי ובידור, מקומות תעסוקה והשכלה גבוהה והכול במרחק הליכה, רכיבה על אופניים או שימוש בקורקינט".
לדבריו, ישראל הקטנה הולכת ומצטופפת, עם ריבוי טבעי בקצב חסר תקדים ביחס לעולם המערבי, כשהקרקע היא משאב במחסור המחייב חשיבה מחודשת על הדרך שבה מנצלים אותו. "ישנה, למשל, מגמה המעודדת כניסתן של מנהרות תשתיות, שבהן מרכזים את התשתיות בפרוזדור תת־קרקעי קומפקטי יחסית. זאת מתוך ההנחה שמוטב להסתיר צינורות וכבלים המכערים את הנוף, ולצד זה להימנע מהמגבלות והסכנות שהם מטילים על הסביבה. מגמה אחרת היא של צמצום השטח המוקצה לרכבים והגדלת השטחים לטובת הולכי רגל ורוכבי האופניים במרחב. "באמצעות תכנון חכם יוצרים מקומות והזדמנויות לאינטראקציות חברתיות במרחב הציבורי, לרבות שימוש בהצללה וניצול רחבות וכיכרות ציבוריות. אפילו ספסל המוצב במיקום הנכון יכול לייצר הזדמנויות למפגשים חברתיים", אומר דוננפלד ומוסיף, כי מחקרים הוכיחו, שאינטראקציות חברתיות מפחיתות אגרסיות ואלימות בקרב האוכלוסייה.
"'חשיבה מחוץ לקופסה' בכל הקשור למרחב הציבורי יכולה לתרום רבות ליצירת מרחב איכותי מהרבה בחינות, כזה שאנשים מחפשים כשהם יוצאים אל הרחוב. כך גם אספקת שירותים חיוניים במרחב, כגון רשת אלחוטית לשימוש חופשי, המייצרת סביבה נגישה לטובת הציבור בעידן שבו אנו תלויים רבות בסלולרי או במחשב, לצד עמדות טעינה, אזורי ישיבה המיועדים לעבודה עם המחשב הנייד וכן שימוש בסריקה באמצעות הסלולר (QR) במרחב הציבורי", הוא מסכם.
המרחב הציבורי נותר פעיל בכל שעות היום
גם לתפיסתה של אדריכלית דלית הראל, מהנדסת העיר רחובות וראש מינהל הנדסה, הגברת עירוב השימושים בשכונות החדשות משרתת נכון יותר את התושבים. "בעבר הפרדת השימושים יצרה תופעה של שכונות שינה, שהתושבים היו יוצאים מהן בבוקר וחוזרים בערב, ובמהלך היום השכונה הייתה ריקה, ומצד שני אזורי התעסוקה היו מתרוקנים בערב, וזה עודד תופעות פסולות של פשע וונדליזם", אומרת הראל.
את החזון של עירוב שימושים מיישמים היום בשכונות הגדולות של העיר, בקריית משה ובמזרח העיר. בקריית משה מיושמת תוכנית ההתחדשות העירונית הגדולה בארץ, שבמסגרתה ייבנו כ־11,000 יחידות דיור. כיום השכונה מאכלסת בעיקר שיכוני מגורים ישנים לצד אזור תעשייה ישן של מוסכים ופחונים. התוכנית החדשה מייצרת עירוב שימושים הכולל מסחר ותעסוקה בקומות הראשונות של הבניינים החדשים. גם בעלי הנכסים באזור התעשייה קיבלו זכויות בנייה שיאפשרו את התחדשותו. במקביל העירייה, באמצעות חברת ה.ל.ר לפיתוח רחובות, פועלת לפיתוח ולהחלפת התשתיות בכל השכונה, לרבות רשת חשמל חדשה, מערכת ביוב מתקדמת ומערכת דרכים שיהפכו אותה לשכונה מודרנית עם תשתיות מתקדמות.
דוגמה נוספת היא תוכנית מזרח העיר החדשה, הנמצאת בהליכי אישור סופיים לבניית כ־8,400 יח"ד ממזרח לדרך בגין. "בבנייני המגורים שיוקמו ברחובות המרכזיים של השכונה מתוכננות קומת מסחר וקומות ביניים של משרדים, המתאימים לפעילות של בעלי מקצועות חופשיים, זאת על מנת לייצר סביבת מגורים הרבה יותר דינמית ותוססת בכל שעות היום", מסבירה הראל.
ערים חכמות / כשטכנולוגיה וניהול מצטיין נפגשים
בד בבד עם הזינוק הטכנולוגי וסביב הצורך לייעל מערכות, להתגבר על המחסור בתשתיות, ולספק שירות טוב יותר וביטחון רב יותר לתושבים בערים ההולכות וגדלות, התפתח המושג "עיר חכמה".
לדברי אורי בן ארי, יועץ מוביל לערים חכמות, המשמש כיום כנשיא קרן אתנה בחינוך, ערים חכמות הן תולדה של הטכנולוגיה, אלא שמאז התפתח הרעיון, הוא עבר מספר גלגולים.
"הדור הראשון של הערים החכמות היה סביב טכנולוגיה שמאפשרת ניצול חסכוני של משאבים, למשל עם החלפת נורות שפועלות על דלק לנורות לד, החוסכות מחצית מצריכת החשמל, או ניצול השמש ויצירת אנרגיה חליפית בעזרת לוחות סולריים", כך בן ארי. "הדור שני התמקד בניהול יותר טוב ועסק בבסיסי נתונים (דאטה), במטרה לטייב את השירות העירוני הניתן לעשרות ומאות אלפי תושבים. תל אביב, למשל, פיתחה את המיזם 'דיגיתל', ובו קבוצות אוכלוסייה מובחנות כמו קשישים או ילדים, ועל־פי הדאטה הנאספת, ניתן לספק להם שירותים ממוקדים. הדור שלישי פועל לגרום לאושר בקרב התושבים, זאת על־פי מדדים שקבע האו"ם. דובאי, למשל, שמה לעצמה כמטרה להיות העיר המאושרת בעולם. גם כאן הטכנולוגיה מככבת, כי ככל שמספקים יותר שירותים טכנולוגיים, כך יותר קל לתושבים. ישראל מאפשרת היום הוצאת רישיונות, תשלום מע"מ, חשבונות וכיוב' בדיגיטל. לעומתה, אסטוניה נחשבת למדינה הדיגיטלית ביותר בעולם – כל השירותים בה מקוונים, למעט גירושים ונישואים. זה חוסך לתושבים זמן, פקקים, דלק וכו'".
אולם לטענתו, לא די להיות דיגיטלי, יש לדעת לנהל את המערכות: "ככל שעיר קשובה לתושביה ומצליחה לחסוך למשל באנרגיה, היא יכולה להשקיע יותר בחינוך. עוד בהיבט הכלכלי, עיר שאין לה 60% הכנסות מעסקים, לא תהיה מאוזנת. כדי להתאזן עליה לגבות ארנונה מעסקים. לכאן מתחבר גם תחום החינוך, שכן עיר שתושביה חכמים יותר, יש בה יותר אוניברסיטאות וכוח אדם איכותי, וגם הכלכלה בה מתקדמת יותר. אלמנט נוסף הוא הביטחון, כאשר ניהולו קשור בהכנסה של מצלמות והתראות, ושליטה של העירייה בתהליכים הללו. יש מגוון סיבות לאירועי אלימות בערים. לכל אחד מהאלמנטים שנמנו כאן יש מדדים, שבאמצעותם אפשר להבין איפה העיר ממוקמת ועל־פיהם אפשר לבנות עבורה תוכנית אסטרטגית".
בישראל ישנן, על־פי בן ארי, ערים חכמות בודדות בקנה מידה עולמי, בעוד הרוב נמצאות בתהליכים. אלא שלטענתו, בערים הקטנות המשאבים מוגבלים, וחסרה בהן פונקציה של מנהל מערכות מידע. "גם אם יש לעיר דיגיטציה, אין מי שינהל זאת, ומחסור באנשי מקצוע בתחום הדיגיטלי גורם לעיר להישאר מאחור. בסוף, כשרוצים לשמור את התושבים וגם למשוך טאלנטים, נוצרת תחרות בין הערים לא רק על עסקים, אלא גם על תושבים, וכאן נכנסת ההקבלה לעסקים – עיר חכמה היא עיר שמנוהלת נכון. ככל שהיא חכמה יותר, היא משמרת יותר את תושביה ומושכת חדשים, וזה גלגל שמזין את עצמו", כך בן ארי.
אילת, לדבריו, היא דוגמה לעיר חכמה מובילה. "הצליחו שם אסטרטגית וחסכו הרבה מאוד כסף. כמעט 100% מהצריכה היומית מסופקת מאנרגיה סולרית, הם הצליחו למחזר מים, פיתחו כלכלה חכמה, העיר מרושתת במצלמות, יש וויי־פיי בכל מקום, פחי האשפה ממופים ועוד", מסביר בן ארי ומסכם: "עיר חכמה אכן נשענת על טכנולוגיה, אבל ללא ניהול נכון, זה לא מספיק".
