כמו בישראל ובמדינות רבות, מודל השליחויות מבוססות אפליקציות הופך לשכיח יותר ויותר גם במצרים, בעיקר במטרופולין הענק של קהיר. אך בניגוד לישראל, שבה שיעור האבטלה נמוך וגם לעובדים חסרי השכלה יש אפשרויות רבות, במצרים שבה 14.5% אחוזים מבוגרי האוניברסיטאות מובטלים, נראה כי רבים מוצאים את עצמם בתחום מחוסר ברירה - ותנאי ההעסקה בהתאם.
מוחמד שריף בן ה-37, מהנדס במקצועו, הוא אחת הדוגמאות לכך. אחרי שלא מצא עבודה במקצוע אותו למד באוניברסיטה, נאלץ שריף להתחיל לעבוד כשליח על אופניים באלכסנדריה לפני שלושה חודשים תחת חברת Talabat, שנחשבת לחברת שליחויות המזון הגדולה במזרח התיכון.
"אתה עובד בלי תנאים, אבל אין לך ברירה", טען שריף בראיון לסוכנות הידיעות AFP. "אתה יכול לעבוד משמרת של תשע או 10 שעות, אבל לא לקבל מספיק הזמנות. אחרי הוצאות על דלק אתה יכול לסיים את היום עם 40-30 לירות (2-1.5 דולר)". שליח, שסירב להזדהות, אמר כי העמלות על כל משלוח עומדות על בין 9 ל-18 לירות מצריות (0.5 דולר), כך שניתן להבין כי שליח ממוצע מבצע מספר קטן מאוד של שליחויות ביום.
Talabat הוקמה בכוויית בשנת 2004 ונכון להיום היא פועלת בתשע מדינות, ביניהן גם עיראק, ירדן קטאר וערב הסעודית ומעסיקה כ-16,000 עובדים. מי שמוביל כעת את הקמפיין הפרסומי שלה הוא הכדורגלן כריסטיאנו רונאלדו.
בתחילת אפריל הכריזו חלק משליחי החברה על שביתה של יומיים בדרישה להגדיל את שכרם, אך רק חלק קטן מתוך 12,000 השליחים שעובדים במצרים הצטרפו לשביתה. בתגובה לשביתה טענה החברה כי עובדיה מרוויחים "בין 217 ל-325 דולר, ויש גם כאלה שהרוויחו 543 דולר, אם הם עבדו שמונה שעות או יותר ביום". השליחים טענו מנגד כי זה לא כולל את עלות ההוצאה שלהם על דלק, שעלתה בימים האחרונים ב-3%, ואת התשלום עבור הקטנועים או האופניים בהם הם משתמשים. כמו כן, השליחים מסכנים את חייהם כשהם מנווטים ברחובות קהיר בהם חוקי התנועה הם לפעמים המלצה בלבד ותאונות קורות על בסיס יומי.
אסמה חליל, דוברת טלאבט, הכחישה את טענות חלק מהשליחים כי החברה לא מספקת להם ביטוח הולם על מנת להגן עליהם. לטענתה, החברה משלמת לעובדים על ביטוחי תאונות וחיים, אך לשם כך שכרה את שירותיהם של קבלנים חיצוניים, שמטפלים בנושא.
החברה "עושה טובה" לעובדים
חליל אמרה כי מבחינה משפטית לחברה "אין התחייבות" כלפי השליחים שלה, והיא מציעה ביטוח והטבות אחרות רק "מתוך רצון טוב". שריף מתח ביקורת על השיטה וכינה אותה "דרך של מעסיקים להיפטר מהעבודה המלוכלכת".
וואל תאופיק, שעובדת בארגון מצרי לקידום המודעות לעבודה, אומרת כי הדרך הטובה ביותר עבור העובדים להילחם בתופעה היא להקים ועד עובדים, אך שריף טוען כי זאת משימה קשה מכיוון ש"בניגוד לעובדי מפעל, שכולם עובדים באותו מקום, שליחים נפגשים לעיתים נדירות, אם בכלל".
אוניברסיטת אוקספורד, יחד עם האוניברסיטה האמריקאית בקהיר, דירגו את תנאי העבודה של שבע מפלטפורמות העבודה הדיגיטליות הגדולות במצרים. Talabat, אובר ואפליקציית רשתות השיווק Mongez, קיבלו את הציון העגום 1 מתוך 10, בעוד שסטארט-אפ שיתוף הנסיעות Swvl, שעלה לכותרות לפני שלושה שבועות לאחר שהונפקה ב-1.5 מיליארד דולר בנאסד"ק, קיבל רק 3 מתוך 10.
עומר רמדאן, שסטארט-אפ שירותי התחזוקה והניקיון שלו Fikhedma "זכה" בציון הגבוה ביותר (5), ניסה להגן עליו ועל הקולגות שלו: "אני לא יודע אם זה הוגן לדבר על כמה אנחנו משלמים לעובדים שלנו, והאם אנחנו מנצלים את הפגיעות שלהם".
במצרים, שבה כ-60% מהאוכלוסיה מתחת לגיל 30, וכאמור 14.5% מבוגרי האוניברסיטאות מובטלים, הפלטפורמות הדיגיטליות מושכות בין 100 ל-200 אלף עובדים. כך למשל, אובר לבדה העסיקה 90 אלף נהגים מקומיים ב-2019, כולם ללא חוזים, ביטוח רפואי וביטוח לאומי.
האינפלציה במצרים נמצאת בשיא של שלוש שנים, ועומדת על 12.1%, בעוד שערך המטבע המקומי, הלירה, ירד ב-18%. גם המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שגרמה להתייקרות סחורות, שרבות מהן מייבאת מצרים ספציפית מאוקראינה, הן חלק מהסיבות לאינפלציה.
שליש מהמצרים חיים בעוני, וכמעט אותה כמות עשויה להגיע לעוני, כך לפי דוח של הבנק העולמי. ההכנסה החודשית הממוצעת של משפחה עומדת על 325 דולר בלבד. "דיני עבודה, דיני מס, ביטוח לאומי, אף אחד לא יודע איך הכלכלה הדיגיטלית אמורה להתנהג, הכל נמצא בתחום האפור", מסכם רמדאן, הסטארטאפיסט בעל חברת התחזוקה והניקיון המקוונת.
