בחודש אפריל האחרון אישרה הממשלה את העברת הרשות לאכיפה במקרקעין ממשרד האוצר למשרד לביטחון לאומי. למהלך התנגדו מנהל התכנון, משרד האוצר ומשרד המשפטים, מתוך חשש לא מוסתר שמשמעות המעבר תהיה, בין היתר, התמקדות בחברה הערבית. דו"ח שנת 2023 של פעילות הרשות לאכיפה במקרקעין חוזר ומאשר את טענת מבקר המדינה משנת 2017, שעבירות התכנון והבנייה הן מכת מדינה ותופעה חוצת מגזרים. בו זמנית, ניתן להבין מהדו"ח שבפועל, עיקר פעילות האיתור והניטור של הרשות באכיפה במקרקעין - תצלומי אוויר, סקרים, איתור שטחים שבהם מקודמות תוכניות בנייה גדולות ומבצעי אכיפה - הוא ביישובי החברה הערבית.
המגמה של דוח שנת 2023 בולטת בהשוואה לדוח שנת 2022 של הרשות. יש נושאים רבים שעלו בשנת 2022 וכלל לא מוזכרים בדוח הנוכחי: דיווח על הרחבת פרויקט "ערים" להכוונה וליווי אכיפה מנהלית בוועדות המקומיות, דיווח על אכיפה בגנים הלאומיים של רשות הטבע והגנים, ודיווח על כמות תלונות הציבור בנוגע לעבירות בנייה או לתלונות על תפקוד מערכות האכיפה בוועדות המקומיות לרשות.
מה שבעיקר בולט בהשוואה של הדוחות מ-2022 ו-2023 זה שבשנה האחרונה איכות המעקב אחר פעילות הרשויות המקומיות צומצמה: אין בדיקה של כמות המפקחים על פי תקן בכל רשות, אין פירוט על הוועדות שהגישו דו"ח פעילות אכיפה שנתי על אף הוראות סעיף 254 טו(א) לחוק, אין פירוט של צווי הריסה שנמסרו לפי מאפייני הוועדות אזוריות, מרחביות, ערים קטנות, בינוניות וגדולות) ואין פירוט פילוח סטטוס אכיפה פלילית לפי מאפייני הוועדות.
ב־2016 עבר בממשלה תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה שזכה לכינוי "חוק קמיניץ", שבמסגרתו, בין היתר, המדינה לקחה על עצמה את האחריות להנחיית הפיקוח ומתן סמכויות בקרה על הרשויות המקומיות, ניתן דגש על האכיפה בשלבי ביצוע ההתחלתיים של העבירות וניתן דגש על אכיפה כלכלית - קנסות מנהליים. ייעודה של הרשות לאכיפה במקרקעין (לשעבר היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה), שהוקמה ב-2018, הוא להיאבק בעבירות תכנון ובנייה ולוודא כי הרשויות המקומיות פועלות לאכוף אותן.
לפי תפיסת הרשות, יש עדיפות לפעילות ניטור שמתחילה באכיפה יזומה ולא בתלונה. דו"ח הרשות לאכיפה במקרקעין קובע כי היחס בין פעילות על פי תלונה לעומת פעילות שהחלה באכיפה יזומה ברשויות המקומיות עמד בשנת 2022 על 57% על פי תלונות, והידרדר בשנת 2023 ל-64% תיקים שנפתחו על פי תלונות. על פי מחברי הדו"ח, הנתונים האלה מלמדים שהרשויות המקומיות צימצמו את הטיפול בעבירות בנייה בשנת 2023 בגלל הבחירות לרשויות המקומיות. עוד עולה מהנתונים כי יש פער ממשי בין היקף האכיפה לנפש בערים הגדולות (מעל 150,000 תושבים) לבין ישובים אחרים. פער זה משקף על פי מחברי הדו"ח את הקושי באכיפת דיני התכנון והבנייה על ידי ועדות מקומיות קטנות שבהן קיימת קרבה ותלות בין הדרג הנבחר לבין התושבים.
הדו"ח מגלה כי מרבית הערים "העצמאיות" - אלה שיש להן תוכנית מתאר כוללנית וקיבלו הסמכה ממשרד הפנים, ובשונה מרשויות אחרות יש להן כלי אכיפה מתקדמים - אינן ממצות את האפקטיביות הפוטנציאלית שבהליכי הקנסות המנהליים. העובדה שהוועדה המקומית ת"א-יפו לבדה מסרה 51% ממספר ההתראות הכולל ו-65% ממספר הקנסות הכולל, מלמדת, כך על פי מחברי הדוח, על הימנעות משימוש בקנסות מנהליים ברמה הארצית.
מצד שני, מיפוי התחלות הבנייה "משמעותיות" הלא חוקיות שהדו"ח מציג, וזה קשור לרמת הניטור שממוקדת רק בשטחים הפתוחים באזורים מסוימים של הארץ, מלמד שעיקר המאמץ של הרשות לאכיפה במקרקעין הוא בישובי החברה הערבית. כך בנגב, בגליל, ברכס הכרמל, בוואדי ערה, ובמזרח השרון. יש לחזור להדגיש שהרשות אינה פועלת בישובים קיימים, אלה בשולי הערים.
בשנת 2023 פעלה הרשות נגד 604 מבנים שאין להם "אופק הסדרה". הכוונה היא לעבירות שבשנים הקרובות אין תוכנית שתאפשר את הפיכתן לחוקיות. מדובר בירידה של כ-32% ביחס לשנת 2022. הדוגמאות שהדוח מביא קשורות רק לחברה הערבית. כך אחסון אבן ושיש בשטח 550 מ"ר ביעוד חקלאי באום אל פחם, מפעל ברזל על שטח חקלאי של 1.5 דונם באום אל פחם, מגרש לאחסון ברזל במג'ד אל כרום, וחניון אוטובוסים בשטח 3.5 דונם בייעוד מגורים בשפרעם.
הרשות לאכיפה במקרקעין פעלה ב-2023 למיגור עבירות בנייה הגורמות למטרדים ומפגעים סביבתיים. במקרה הזה הדוגמאות חוצות מגזרים: כך, מפעל בטון על 1.6 דונם שטח בייעוד חקלאי באום אל פאחם, חניון סירות על שטח של 20 דונם בייעוד מלונאות בעין גב, מבנה בחוף מגדל וגדר בטון בגן אפרת.
בשנת 2023 פעלה הרשות לאכיפה נגד בנייה לא חוקית ב-40 מתחמים שבהם מקודמות תוכניות תמ"ליות (שמאושרות ע"י הותמ"ל) ב-33 ישובים. זאת לעומת 34 מתחמים ב-28 יישובים בשנת 2022. על אף הגידול בהיקף הפעילות, הדוגמאות שהדוח מביא הן רק מיישובי החברה הערבית: תמ"ל 1100, באבו סנאן, ותמ"ל 1105, ג'דידה מכר.
תיקון 116 נתן לרשות לאכיפה במקרקעין כלי הרתעה בדמות איסור שימוש, או ליתר דיוק השבתה, של כלי רכב וציוד מכני הנדסי המעורבים בביצוע עבירות. בשנת 2023 הוצאו 144 צווי איסור שימוש מנהליים, לעומת 11 בשנת 2022. גם במקרה הזה הדוח מביא דוגמאות רק לכלים שבבעלות ערבים. כך, 2 משקלים למשאיות, 4 מכונות לכיפוף ברזל ו-2 מלגזות, ממפעל ברזל בכאבול שממוקם על שטח ביעוד חקלאי, ושופל, 2 מלגזות, בובקט ו-4 משאיות, ממפעל טיט שיושב על שטח ביעוד חקלאי בכפר קרע.
וג'די חלאילה, רכז תחום דיור בעמותת סיכוי-אופוק: "הדו"ח אמנם מציג ירידה בכמות הצווים וההריסות שבוצעו ביישובי החברה הערבית בשנת 2023, זאת בשל המלחמה, אולם ביחס לשנים 2020-2022 מדובר בעלייה משמעותית. היד הקשה של יחידת האכיפה שמחלקת צווי הריסה ללא התייחסות למצב התכנוני, מייצרת כאוס, זאת משום שלעיתים מחולקים צווי הריסה למבנים שנמצאים בתהליכי הסדרה וכך יורד לטמיון הסיכוי שייבנו כחוק.
"מאז כניסתו של השר לביטחון לאומי לתפקידו, אנו עדים להריסות מבנים ביישובים הערביים בהיקפים חסרי תקדים בדגש על הכפרים הלא מוכרים בנגב, בהם כמות המבנים שנהרסים גדלה משנה לשנה (ההריסות שבוצעו במחוז דרום בשנת 2023 גבוהות מכלל ההריסות שבוצעו בכל המחוזות גם יחד- עמ' 39 בדו"ח), אולם מצוקת התכנון ארוכת השנים ביישובי החברה הערבית היא תוצר של אפליה מכוונת ומחדלים מתמשכים של רשויות המדינה".
