המדינה הסירה את פיקוח המחירים על חמאה ולצרכנים הישראלים יש מבחר גדול יותר - אך הם גם משלמים מחיר גבוה יותר. מדוע? היבואנים העדיפו לעצור יבוא זול ולייבא חמאות יקרות מאוד. כלל השוק התייקר ב-1%, כשרוב מותגי הייבוא בהתייקרויות תלולות בהרבה. תנובה היא כרגע כמעט החברה היחידה שמוכרת במחיר הפיקוח לשעבר: 7.88 שקלים ל-200 גרם ו-3.94 שקלים ל-100 גרם, כשחלק מהרשתות העלו מחיר חפיסה ל-7.90 שקלים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רק שבשלושת השבועות האחרונים יש ירידה של 25% באספקת החמאה של תנובה - בגלל אוגוסט החם שהביא לירידה באספקת החלב. נתח השוק הכמותי שלה עמד על 75.7% ביולי וירד ל-59.9% בשבוע האחרון. יש סכנה לעליית מחירים בשל התייקרות החלב הגולמי עד כה (התייקרות נוספת צפויה באוקטובר). המחסור צפוי להימשך עד נובמבר וכרגע: אין כמעט מתחרות זולות על המדף.
חמאת טרה שגם היא נמכרת במחיר הפיקוח לשעבר ומטה - משווקת בכמויות קטנות מאוד והמחלבה שבבעלות קוקה קולה ישראל, מעדיפה לייבא ולמכור חמאת מולר מיובאת שנמכרת לצרכנים ב-13.90-11.90 שקל בדרך כלל - 50%-76% יקרה יותר מחמאת הפיקוח.
לפי נתוני סטורנקסט, טרה מוכרת באופן קבוע כמויות של קרוב לפי שניים חמאת מולר היקרה לעומת חמאת טרה. זה גרם לעליית מחיר: באוגוסט טרה הגיעה לכ-3% נתח שוק עם החמאה היקרה של מולר לעומת 0.6% עם חמאת טרה הזולה. עקב כך, המחיר של החמאה שטרה משווקת זינק ב-12.4% בשנה האחרונה (עד ספטמבר): מ-38.5 שקל לק"ג (פחות ממחיר הפיקוח) ל-43.3 שקל לק"ג (יותר ממחיר הפיקוח).
כאמור, מוצרי הייבוא שנמכרו במחיר הפיקוח כמעט נעלמו. בין היתר: חמאת המותג הפרטי של שופרסל שהייבוא שלה התמעט מאוד בשל עלייה תלולה במחירי החמאה בעולם (בינואר המחירים הגיעו לשיא של למעלה מ-7,000 דולר לטונה). המחיר של המותג הפרטי אומנם עלה בשנה האחרונה ב-2.7%, אך היא עדיין נמוך ממחיר הפיקוח. יחד עם זאת הייבוא הצטמק עד נעלם כרגע (אם כי לא בוטל).
חמאת עלמה הזולה של נטו נעלמה מהמדפים כמעט לחלוטין והיבואנית ממשיכה לייבא את חמאת פרזידנט היקרה שנמכרת ב-15.90 שקל בממוצע. לפי נתוני סטורנקסט, מחיר אפקטיבי (מצטבר לק"ג עד ספטמבר) של חמאה בייבוא של נטו - זינק ב-19.9% מ-46 שקל לק"ג ל-55.3 שקל לק"ג. מחיר הפיקוח אגב - היה 39.4 שקל לק"ג.
גם חמאת יורו באטר של ויליפוד המיובאת מבלגיה נמכרה בעבר במחיר הפיקוח. וגם אותה לא הצלחנו למצוא זה זמן רב ומה שמצאנו נמכר ב-4.95 שקלים ל-100 גרם כשמחיר הפיקוח היה 3.94 שקלים ל-100 גרם. ויליפוד מייבאת בהצלחה את חמאת ואליו, שנמכרת לרוב ב-12.90-10.90 שקל (יקר ממחיר הפיקוח ב-50% בממוצע) ואיתה היא מגיעה ליותר מ-20% נתח שוק כמותי. מחירי החמאה שוויליפוד מייבאת עלו ב-3.7% עקב כך מ-52.2 שקל לק"ג ל-54.1 שקל לק"ג.
במקביל, מותגים יקרים יש בשפע ברשתות. לורפק של שטראוס מגיעה לנתח שוק כמותי של קרוב ל-9%. בכמה היא נמכרת לצרכן? ביוקר: 11.90 שקל בדרך כלל. המחיר הממילא גבוה שלה גם עלה בשנה האחרונה ב-3.3% מ-56.6 שקל לק"ג ל-58.5 שקל לק"ג.
מי שמחפש מגוון - ימצא. ברשת קשת טעמים מצאנו מותגי חמאה רבים. יש תחרות, אבל אין ירידת מחירים למחירי הפיקוח. המחירים ל-200 גרם רובם גבוהים: רושן מאוקראינה נמכרת ב-10.90 שקל, זוגס מליטא נמכרת ב-11.90 שקל, חמאת תרה מאסטוניה ב-9.90 שקלים ויורו באטר גם היא ב-9.90 שקלים, חמאה פינית של יורוצ'יז נמכרת ב-15.4 שקל או ב-14.90 שקל, חמאת מחלבת טלי מאוקראינה עולה 11.90 שקל וחמאת פרמה מאוקראינה היחידה שנמכרת במחיר הפיקוח - 7.80 שקלים (יש רשתות בהן היא יקרה יותר).
חמאות כמו הריטג' ופריקו מהולנד נמכרות ברשתות אחרות ב-9.90 שקלים. אל ויר הצרפתית נמכרת ב-16.9-21.90 שקל. והצרכן? יש לו מבחר אבל הוא משלם פי שניים ויותר על המוצר שיצא מפיקוח המחירים.
