בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה יזמית נדלן המבצעת תמ"א 38 בבת ים נגד דיירים שבתחילה הסכימו לביצוע הפרויקט - ולאחר מכן התחרטו משום שבמסגרת העבודות ייהרס חלק ממבואת הכניסה לדירה שלהם. השופט עדי הדר קבע כי קידום פרויקט שנועד לחזק את הבניין מפני רעידות אדמה חשוב יותר מוויתור על שטח מצומצם שממילא לא שייך להם קניינית.
ב-2012 חתמו דיירי הבניין שברחוב הנביאים על הסכם תמ"א 38 עם היזמית "נכסי שירה עופר פזטל". לאחר שהתברר ששתי הדירות בקומה האחרונה חורגות לרכוש המשותף ואי אפשר יהיה לבנות מעלית מבלי להרוס את החריגה, הגיעה היזמית להסכמות עם בעליהן. סוכם שהיא תהרוס את הכניסות לדירות, תבנה אותן במיקום שונה ותעניק לבעליהן הטבות בשיפוץ בתמורה.
אלא שהפרויקט התעכב ובשלב מסוים היזמית נקלעה לקשיים ולהליכי חדלות פירעון. בהמשך, כשהפרויקט התחדש, הציגו בני זוג, בעלי אחת הדירות, דרישות להטבות ועבודות ייחודיות נוספות בדירתם.
לטענת היזמית, היא הסכימה לחלק מהן אבל הם דרשו עוד ועוד והיא לא נכנעה לסחטנות. בעקבות זאת, הם הודיעו שלא יאפשרו לה להרוס את החריגה, ובכך מנעו את הקמת המעלית וגרמו לעיכוב של הפרויקט כולו. בתביעה שהגישה נגדם היזמית ב-2019 באמצעות כונס הנכסים שמונה לה, היא דרשה להורות להם לפנות את השטח ולקיים את התחייבויותיהם.
בני הזוג טענו מנגד שרכשו את הדירה בתום לב ובמיטב כספם ללא הרחבות או חריגות, והיזמית מנסה לגרום להם לוותר על חלק ממנה בכוח. לדבריהם, ההסכמות המקוריות כבר לא רלוונטיות כיוון שהיזמית נעלמה למשך כמה שנים וכשצצה שוב ביצעה תוספות ושינויים בהסכמים, והתברר להם שהנזקים הצפויים לדירתם גדולים בהרבה ממה שסוכם במקור. בנסיבות אלה, יש לגבש הסכמות חדשות שכוללות גם פיצויים על הנזקים שנגרמו וייגרמו להם.
עו"ד אילן קרייטרדפוס היימןהשופט עדי הדר קבע כי אין ספק שהדירה של הנתבעים חורגת לרכוש המשותף, ולא ידוע מי אחראי לבנייה. הוא פסק כי מחוות דעת מומחה עלה כי לנוכח המיקום של פיר המעלית אי אפשר לבנות בדירה השכנה כניסה עד שהחריגה בדירת הנתבעים תוסג לאחור.
בפסק הדין צוין כי מאחר שהנתבעים לא ביצעו את החריגה, ייתכן שאפשר היה להשאיר אותה. אלא שבמקרה הזה הריסתה הכרחית לצורך השלמת פרויקט תמ"א 38, שמטרתו להגן על חיי הדיירים והאורחים מפני רעידות אדמה והתקפות טילים.
השופט הבהיר כי ההריסה אמנם תגרום לנתבעים חוסר נוחות אבל מדובר בנזק זניח ביחס לעובדה שמדובר בשטח שלא שייך להם קניינית ומנגד עומדת השלמת פרויקט תמ"א 38. הוא קבע כי אי אפשר להמשיך לדחות את ההריסה בשל דרישת הנתבעים לפיצויים, כיוון שהדבר יגרום לפגיעה בבעלי הדירות האחרים שאישור האכלוס שלהם יתעכב.
הוא הדגיש כי מי שמנהל היום את היזמית הוא כונס נכסים, שהתחייב להעניק לנתבעים את כל ההטבות שהובטחו. לפיכך, השופט חייב את הנתבעים לסלק את ידם מהשטח החורג בתוך 30 ולשלם ליזמית הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 12 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד אילן קרייטר עוסק בהתחדשות עירונית, תמ"א 38 ופינוי-בינוי
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
