"וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ", כך מתואר סיפור מגדל בבל בספר בראשית (י"א, ד'). האם מגדל בבל היה בעצם המונומנט הראשון?
"יש לנו פה גם עיר, גם מגדל וגם מסר של איחוד. כלומר המבנה שתוכנן, נועד לעשות לאנשים הללו מוניטין וגם לאחד אותם, שלא יפוצו לכל עבר. זה מראה שמונומנטים קיימים ונבנים משחר ההיסטוריה ככלי בידי מי שבנה אותם כדי להצהיר משהו, לאחד קבוצה, להשתמש במבנים כסוג של מראה מקום ומראה עוצמה", כך פותח ואומר אדריכל גיל שנהב, כנען־שנהב אדריכלים, יו"ר הסניף הישראלי של המועצה העולמית לגורדי שחקים ולבנייה עירונית (CTBUH). "האנשים החזקים בעולם לא נודעו בממדי גוף משמעותיים, וכשהם רצו להוכיח עוצמה, גודל, גבורה, חוכמה וכישרון, הם השתמשו בעולם הבנייה להאדרת שמם, וזה עובד. המבנים הללו תמיד מאדירים. אומנם המוטיבציות להקמתם שונות, אבל האמצעים דומים – הכי גדול, הכי יקר, הכי מיוחד, הכי בולט, בין שזה הפירמידות שמשמשות כמוזוליאום למתים, הקתדרלות כדי לסחוף מאמינים, או המגדלים בימינו, שמטרתם להאדיר ולבסס את המוניטין של חברות מסחריות. למשל את האמפייר סטייט בילדינג בנתה חברת ג'נרל מוטורס. מיד אחר כך הקימה חברת קרייזלר את הבניין שלה. זו מהותו של המונומנט".
עם הזמן, מוסיף שנהב, אותם מונומנטים הפכו לנקודות ציון, שמסייעות להתמצא בעיר. "בפריז, למשל, אוסמן, ממתכנני הערים הראשונים, קבע שבסוף כל שדרה יהיה תמיד מונומנט, לכן קל להתמצא בה: מהאובליסק אתה רואה את שער הניצחון, משער הניצחון את לה־דפאנס וכו'".
לדבריו, המונומנטים בעת המודרנית נראים אחרת במדינות השונות: "במזרח אלה המקדשים, במערב הקפיטליסטי - מגדלי המשרדים המיוחדים. כמו כן כל מדינה שרוצה להיכנס למועדון היוקרתי של מדינות העולם, חייבת להקים מונומנט. כך למשל המגדל הגבוה בעולם – הבורג' חליפה (828 מ') בדובאי, נועד להוכיח שהמדינה, שהוכרזה רק לפני כ־50 שנה, שייכת למועדון היוקרתי. לפני 100 שנה המגדלים נבנו בצפון אמריקה, היום רובם במזרח הקרוב והרחוק. "אלה מדינות שהיו פעם עולם שלישי, וכדי להפוך לעולם ראשון הן צריכות מונומנטים כחותמת הכשר לעוצמה, לידע ולרלוונטיות שלהן".
האם מבנה יכול להפוך למונומנט עם הזמן?
"ברחבי העולם יש מונומנטים אותנטיים, כלומר מבנים חד־פעמיים, שכולם מבקשים לפקוד אותם בהיותם כאלה, למשל מגדל דוד, הכותל או הוותיקן. גם העיר ונציה היא מונומנט אותנטי בפני עצמו, והם כולם יקרי ערך והיסטוריים. עם זאת מונומנט חדש יכול להפוך עם הזמן לאותנטי, כמו הטאג' מאהל בהודו. ארגון אונסק"ו של האו"ם הכין רשימת אתרים שהם מורשת עולם, וברגע שמבנה נכנס לרשימה, אי אפשר להרוס אותו או לשנותו".
מהם בעיניך המונומנטים של ישראל?
"יש שני סוגים; מונומנטים אותנטיים, כמו מגדל דוד, הכותל והעיר העתיקה. לצידם יש מונומנטים עדכניים, כמו בית המשפט העליון או מגדלי עזריאלי, אם כי ייתכן שמגדל הספירלה שנבנה כעת, יאפיל עליהם ויערער את מעמדם. במונומנטים האותנטיים - הרשימה היא סופית".
"סימטרי, שלם ומלא מעצמו"
"ראשית הארכיטקטורה היא מונומנטים. לפניהם בעצם לא הייתה ארכיטקטורה. תפקידם לתת ביטוי פיזי לסיפור שהחברה מספרת כדי להתגבש סביב ערכים מסוימים", מציין אלון בן נון, אדריכל ומרצה במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל - אקדמיה לאומנות ועיצוב. "כל חברה צריכה סיפור שסביבו היא מתאגדת. לדוגמה סטונהנג' (Stonehenge) באנגליה, מונומנט פרהיסטורי שלא ברור מה בדיוק ביטא, אבל ללא ספק זה היה משהו שסביבו התאחדה החברה באותו מקום ובאותה תקופה".
מה מאפיין אותם?
"יש כמה מאפיינים קבועים - הם תמיד גדולים, תמיד ממוקמים במקום שבו גודלם יבוא לידי ביטוי, כך שיתנשאו מעל האדם וידגישו את קוטנו לעומתם, בבחינת אני הקטן לעומת הסיפור של החברה שאני חי בה. האפקט הזה נוצר לא רק באמצעות הגודל הפיזי של המונומנט, אלא גם באופן שבו ממקמים אותו במרחב. מאפיין נוסף הוא שהמונומנט תמיד ייצור תחושה של שלמות ומלאות. דוגמאות לכך הן מקדשים דוגמת האקרופוליס באתונה, שנמצא במקום מתנשא שניתן לראותו מכל מקום בעיר, הגישה אליו היא טקסית, ובחוויה של עולי הרגל הוא מייצג סיפור גדול מהם. או המקדשים המצריים עם עמודי הענק - האובליסקים, שדרך הגישה אליהם מעוטרת בספינקסים שמובילים את המבקרים אל המקדש הרם והנישא, ותוך כדי ההליכה מעבירים לו את המסר שהחברה מבקשת להעביר".
לדבריו, מונומנטים ממוקמים תמיד כך שייראו ממרחק גדול ופעמים רבות בקצה של ציר רב משמעות במרחב העירוני, למשל שער הניצחון בשדרות שאנז־אליזה בפריז או מסגד חסן בק בתל אביב, שנבנה במקור כקצה של שדרות חסן בק, הידועות היום כשדרות ירושלים. "המיקום של מונומנטים מהסוג הזה מאפשר לחברה להציב בנקודה המשמעותית ביותר במרחב את סט הערכים שהיא מאמינה בהם. כך לדוגמה העובדה שגימנסיה הרצליה נבנתה בקצה רחוב הרצל, נועדה לבטא את סט האמונות המרכזי של מקימי תל אביב: נאורות והשכלה. לעומת שער הניצחון בפריז, למשל, שממקם את הניצחון והגדולה של האימפריה כסיפור המרכזי של החברה", מסביר בן נון ומציין היבט משמעותי נוסף והוא שמונומנט אמור לבטא תחושת שלמות, ובשל כך, כמעט ללא יוצא מן הכלל, נפוץ שיש במונומנטים סימטריה גדולה ובמקרים רבים יש לפניהם מרחב המאפשר לראותם מרחוק.
אילו סוגי מונומנטים ישנם?
"יש שניים עיקריים. הראשון הוא מבנה שמכיל פרוגרמה, כמו כנסייה או בית משפט, שבהם השימוש מייצר את המשמעות. לדוגמה בית משפט, שמייצר תחושה של שוויון מול החוק, דמוקרטיה. הסוג השני הוא מונומנטים שמטרתם לסמן מקום, דוגמת פסל החירות או שער הניצחון. אלה הם אלמנטים נושאי משמעות מעצם היותם במקום מסוים ומעצם היותם סימבול או תזכורת לאירוע היסטורי שהפך למכונן. כאלה הם גם אובליסקים ופסלים שמוקמו בכיכרות. ישנם גם מונומנטים של void, כלומר היעדר. אלה פועלים כמונומנט בהיותם חלל ריק, למשל האנדרטה לנספים בפיגועי 11.9 במנהטן".
איך ניגשים לתכנון?
"מונומנט הוא המבנה האדריכלי הכי רטורי, כלומר הכי מעביר מסר. האדריכל צריך להבין תחילה מה המסר שהמבנה אמור להעביר. ברמה המעשית, צריך להתייחס לנוכחות שלו בעיר. כשאתכנן מונומנט, אנסה לתת לפניו איזשהו מרחב פנוי ולגרום לו להיראות כמה שיותר סימטרי, שלם ומלא מעצמו. ההתייחסות היא גם לאופן שבו המבנה הפנימי ממשיך לבטא את הערכים שמבקשים לייצר לו. אם למשל אני מתכנן מונומנט של בית משפט, השאלה היא איך אני מייצר בתוך הבניין ביטויים של צדק ומשפט, איך אני מבטא בארכיטקטורה את חשיבות הערכים האלה בחברה. התשובה לכך לא מובנת מאליה. אדריכלות שמבטאת בית משפט שהוא לטובת האזרח והצדק, שונה מאדריכלות שנועדה לבטא את הכוח של המשטר. לדוגמה בית המשפט העליון בניו יורק עם המדרגות האייקוניות שלו, שמאלצות את הבאים אליו לעלות אליו, כלומר לטפס ממפלס הרחוב למעלה, כשבפנים יש אולם גדול ומפואר שמקטין ומכווץ את האדם, לעומת בית המשפט המחוזי והשלום בתל אביב, שנבנו בתפיסה שונה לחלוטין, שהיא הרבה יותר בירוקרטית ויומיומית ומעבירה מסרים הפוכים. אם נבחן את בית המשפט בתל אביב נראה שזה מתבטא בכל הבחירות האדריכליות, בחומרים היומיומיים של הבטון והטרצו ולבני הסיליקט, לעומת השיש והפאר בניו יורק. אם נביט במבנה עיריית תל אביב, למשל, נראה שהוא ממוקם במרחב כבניין מונומנטלי סימטרי בתוך כיכר שהוא סוגר אותה. מצד שני העיצוב שלו אינו מונומנטלי, אלא בירוקרטי מאוד".
מהם בעיניך מונומנטים ישראליים?
"כדי לדבר על מונומנט ישראלי, עליי להגדיר תחילה מה ישראלי בעיניי. המונומנטים הישראליים, בעיניי, הם המונומנטים הלא מונומנטליים, כמו בית המשפט המחוזי והשלום בתל אביב, שתכננו רכטר־זרחי־פרי בשנות ה־60. תמיד הייתה לי תחושה שבמרחב הישראלי אין ממש מונומנטים, ולא הייתה בעידן הישראלי בנייה שהיא באמת מונומנטלית. בישראל המונומנטים הם תמיד יותר מופנמים ויומיומיים, למשל מוזיאון ישראל, שאומנם נמצא בסוג של אקרופוליס, אבל הבניין עצמו מתוכנן בהיגיון של קסבה, ובעצם מנסה שלא להתבלט, להיות צנוע ושירותי מאוד. אני חושב שהעובדה הזאת קשורה לכך שאין לחברה הישראלית באמת סיפור אחד מכונן ומשותף. מבנה הכנסת בירושלים ניסה להיות מונומנט משותף ומכונן, ולכן בנו אותו עם רפרנס לאקרופוליס, כדי שיהיה סוג של פרתנון, מקדש, ולכן הוא גם חריג מאוד בנראות. זה היה ניסיון להקים את המבנה שייצר את הסיפור הישראלי המכונן והדמוקרטי, אבל הלכו פה לסיפור שהוא אולי הכי מפלג בתולדות העם היהודי, כי זה רפרנס שמציף את הטראומה של ההתייוונות. מה זה אומר? הכנסת באה לבטא ערכים של דמוקרטיה ושוויון וליברליות ונאורות, אבל היא בית גם למפלגות חרדיות ושמרניות, ששואפות לסט ערכים של מדינת הלכה ומבקשות להחליש את בית המשפט ואת אותם ערכים, שהמבנה שבו הן יושבות מבקש לבטא. כך הן בעצם פועלות נגד הערכים שהארכיטקטורה של הבניין מייצגת. אני סבור שחוסר האמונה של הקבוצות האלה בערכים שמקורם ביוון, היא בסופו של דבר סימפטום למה שקורה בימים אלה בכנסת עצמה וברחובות המדינה".
המונומנט שהעיר את העיר
האדריכל ערן שקד, מבעלי משרד CityBee, מייצר הבחנה נוספת ומסביר, שאדריכלות מונומנטלית היא מושג המתאר אדריכלות לאומית, הקשורה בדרך כלל למשטרים טוטליטריים. זאת בניגוד למבנה אדריכלי שמוגדר כמונומנט ביחס לסביבתו, ושייחודו הוא בשוני מהסביבה והבולטות שלו. "בניין מונומנטלי הוא מבנה אשר יחסו לסביבה חריג, אם בקנה המידה או בתכנון ובעיצוב. לעיתים בניינים כאלה הופכים להיות מחוללי פיתוח באזורים עירוניים הנדרשים להתחדשות". בהקשר זה מביא שקד כדוגמה מובהקת את מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, בתכנונו של פרנק גרי: "העיצוב יוצא הדופן של המבנה זכה להדים רבים. הוא הצליח להעלות עיר מנומנמת לתודעה הציבורית העולמית, ובעקבות כך למשוך אליה תיירים רבים ולשנות את מצבה הכלכלי".
לדבריו, מונומנט או אייקון אדריכלי בעידן המודרני אינו קשור בהכרח לסגנון הניאו־קלאסי שאפיין בנייה מונומנטלית בעבר. "לעיתים ייחודו נובע מחדשנות המתבטאת בשימוש בחומרים חדשים, טכנולוגיות בנייה פורצות דרך ותכנון שנועד לאתגר את הטכנולוגיה בביצוע. המטרה היא להצליח לבטא את האתגרים הללו במראה ייחודי", אומר שקד ומוסיף, כי כמובן, קנה המידה משפיע, ונוכחות המבנה במרחב העירוני יכולה להפוך אותו למונומנטלי באמצעות גובה יוצא דופן או פרופורציות חריגות ביחס לסביבתו, כמו למשל בפרויקט מגדל משטרת רמת גן, שתכנן משרדו. "המגדל שעל ציר ז'בוטינסקי נבנה לצד תחנת טי־גארט - מבנה לשימור, שנבנה במקור כמבצר ונקודת שיטור בריטית, כשהוא בעצמו מבנה מונומנטלי, שנועד להנכיח את השלטון הבריטי ולהציג שליטה ביטחונית וצבאית במרחב. המגדל העומד לצידו הפך למבנה אייקוני חריג בפרופורציות שלו, ביחס למבנה הקיים ומיקומו בנסיגה משמעותית מהרחוב, וכן בצבע ובעיצוב המקורי שלו".
