בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישה חברת "הגשמה קוסמי ניהול פרויקטים" נגד מנהל מס ערך מוסף תל אביב, וביטל שומת מס בגובה כ-9 מיליון שקל שהוצאה לה לשנים 2017-2013. במוקד המחלוקת עמדה השאלה אם שירותי הדיילות שמספקת החברה לחברות זרות שמוכרות את מוצריהן בדיוטי פרי חייבות במע"מ לפי החוק.
החברה מגייסת ומעסיקה דיילות מקומיות המאיישות דוכנים של חברות בינלאומיות המוכרות מוצרי קוסמטיקה ובשמים בדיוטי פרי בנמל התעופה בן גוריון. הערעור שהגישה עסק בהיבט חיוב השירות שהיא מספקת לחברות הזרות במס ערך מוסף.
החברה דיווחה על עסקאות השירות מול היצרנים הזרים כחייבות בשיעור מע"מ אפס, מכוח סעיף 30(א)(5) לחוק מס ערך מוסף. ואולם, מנהל מע"מ דחה את השומה והוציא לה כאמור שומת מס עסקאות בגובה של מיליוני שקלים.
הסעיף המדובר קובע כי עסקאות שהמס עליהן יהיה בשיעור אפס כוללות מתן שירות לתושב חוץ. בסעיף חריג שקובע כי השירות לא יזכה לפטור אם הוא ניתן לתושב חוץ כשנושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל גם לתושב ישראל בישראל. ואולם, ישנו סייג לחריג שלפיו הפטור כן יחול אם מדובר בשירות שתמורתו מהווה חלק מערך הטובין.
לא הייתה מחלוקת כי השירות ניתן בפועל, נוסף על תושבי החוץ, גם לתושבי ישראל בישראל (למשל לחברת ג'יימס ריצ'רדסון הישראלית או לנוסעים רבים שהם תושבי ישראל). הדיון התמקד בשאלת תחולת הסייג לחריג. לגישת החברה, הסייג חל מפני שתמורת השירות מהווה חלק מערך המוצרים שנמכרים בדיוטי. החברה הדגישה כי היצרנים הזרים שמשלמים לה עבור השירות שהיא מספקת להם, מביאים בחשבון את עלות השירות כשהם מתמחרים את מוצריהם.
עו"ד יהושע (שוקי) ג'אנהמנגד, מנהל מע"מ העלה שני טיעונים שונים. ראשית הוא טען כי לא הוכח שעלות השירות אכן משוקללת במחיר המוצרים המיובאים. שנית, לעמדתו, החריג לסייג יכול לחול אך ורק במקרה בו הוכח ששולם מס ערך מוסף בפועל בהמשך שרשרת אספקת המוצרים, ואילו כאן אין הדבר כך.
אבל השופט הרי קירש דחה את עמדת המנהל. הוא הבהיר כי לפי לשון החוק אין כל דרישה, ולו ברמז, כי קיום החריג לסייג מותנה בכך ששולם מס ערך מוסף בפועל על יבואה או מכירתה של הסחורה לגביה ניתן השירות לתושב החוץ.
בפסק הדין צוין כי גם אם לשון החוק הייתה פותחת פתח לפרשנות המוצעת על ידי מנהל המע"מ, אין הכרח להסיק כי תכלית החריג לסייג היא דווקא מניעת כפל תשלום מס (כעמדת המנהל) וניתן לסבור שהתכלית כללית יותר. משנקבע כי שוויו של שירות שניתן לתושב חוץ נטמע בערך הטובין שתושב החוץ מייצא לישראל, וכי הייבוא והמכירה של הטובין ממילא נתונים למיסוי עקיף בישראל, אין מקום למיסוי נפרד ונוסף של השירות האמור.
השופט הוסיף כי החברה הציגה עשרות מכתבים מהחברות הבינלאומיות שהיא מספקת להם שירותי דיול, לפיהם עלות השירות שניתן להם על ידי החברה כלולה בערך הטובין שהיצרנים מוכרים לריצ'רדסון. בסיכומו של דבר קיבל השופט את הערעור וקבע שעל מנהל המיסוי לערוך שומות מתוקנות בהתאם. המנהל חויב בהוצאות בסך 36 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד שלומי ואקנין ועו"ד ראקל שיינוולד
• ב"כ המשיב: עו"ד יונתן בן דוד ועו"ד נגה דגן מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
• עו"ד יהושע (שוקי) ג'אנה עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
