בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד אחותה ובעלה, במסגרתה ביקשה להצהיר שהיא זכאית לרשת שליש מהזכויות במשק במירון שהיה שייך בעבר לדוד שלהן ועבר בירושה לאמן. השופט יונתן אברהם פסק שהדוד היה במעמד של מתיישב המחזיק ב-"משק עזר", ושזכויותיו במשק ובבית יעברו ליורשיו.
דודן של התובעת ואחיותיה גר בנכס במירון במשך שנים וגידל במקום תרנגולות ואגסים. ב-1994, כשנתיים לפני מותו, הוא ערך צוואה שבה ציווה את הנכס לאחותו, אימן של התובעת והנתבעת. האם, שנפטרה ב-2006, הותירה צוואה שבה ציוותה את כל עיזבונה בחלקים שווים לבנותיה.
בסמוך לאחר מות האם, ועל רקע גירעון של האגודה השיתופית, רכש בעלה של אחת האחיות את הזכויות בבית שהיה שייך לדוד. עורך הדין שלו הודיע לנאמנים שמונו לאגודה השיתופית כי הוא מייצג את יורשי המנוחה בכל הקשור לרכישת הזכויות בנכס.
ב-2016 הגישה אחת האחיות תביעה נגד אחותה ובעלה. היא טענה שהבית והמשק הם חלק מירושת אמה המנוחה. לטענתה, הדוד המנוח התקבל לאגודה כמועמד להתיישבות חקלאית כבר ב-1962 ובמסגרת זו קיבל זכויות של בר רשות שכללו בית ומשק חקלאי.
לטענתה, לאורך השנים התנהלו המנוח והמושב כאילו המנוח הוא חבר מהמניין באגודה. מאחר שלדבריה הוא היה חבר אגודה, הרי שהיא זכאית כיורשת המנוחה לרשת את זכויות המנוח בנכס. מטעמי זהירות טענה התובעת כי היא זכאית לרשת את זכויות המנוח בנכס אף מכוח מעמדו כמתיישב. התובעת הדגישה כי גיסה פנה לנאמנים בשם משפחת המנוח ללא הסכמתה, בעוד שאחותה התחזתה ליורשת היחידה של האם.
עו"ד רן שדה אלבום פרטיהנתבעים טענו כי התביעה התיישנה. לגופו של עניין הם טענו כי הנכס מעולם לא היה נחלה חקלאית אלא "בית מקצועי" השייך לאגודה. לדבריהם, ההרשאה שהעניקה האגודה למנוח בבית המקצועי פקעה עם מותו ולכן הנכס הוא לא חלק מעיזבונו ולא מעיזבון אחותו המנוחה. לשיטתם, עם מותו של המנוח חזר הנכס לידי האגודה והיא מכרה אותו כדין ובתמורה מלאה לנתבע.
השופט יונתן אברהם קבע כי הפירוט של הקרקע והציוד שנמסרו לדוד המנוח בהסכם מול הסוכנות עונים להגדרה של "משק עזר". זאת בין היתר לאור העובדה שהמנוח עסק בחקלאות בתקופת התיישבותו במירון. עוד קבע השופט שמחומר הראיות עולה שהדוד המנוח לא התקבל כחבר אגודה.
בנסיבות אלה קבע השופט שמעמדו של המנוח היה של "מתיישב" ביישוב שאינו חבר אגודה, שקיבל רישיון להחזיק במגרש כולל זכויות לעיבוד חקלאי בחלקה כמשק עזר. השופט הוסיף שלפי ההסכם שחל על המושב, במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב יועברו זכויותיו במשק העזר ליורשיו.
הוא הבהיר כי הזכות בה מדובר היא זכות קניין שהיא רחבה יותר מאשר הזכות לגור בבית ולהחזיק בו, כך שתקופת ההתיישנות עומדת על 25 שנה וטרם חלפה. לפיכך קיבל השופט את התביעה וקבע שהתובעת זכאית לקבל שליש מהזכויות שהיו לדוד המנוח במגרש. עוד נקבע כי ההסכם בין בעלה של האחות לאגודה השיתופית ביחס למגרש בטל. הנתבעים חויבו לשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד תמיר בר זאב
• ב"כ הנתבעים: עו"ד יואל הלל
• עו"ד רן שדה עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
