בית המשפט למשפחה בראשון לציון דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה כשני עשורים אחרי גירושיה, בדרישה להעביר אליה את מלוא הזכויות בדירתם, שעברו אחרי מות בעלה לאחותו. השופטת מירה רום פלאי הבהירה שאין ביכולתה לתקוף החלטות שיפוטיות שכבר עיגנו את זכויות הגיסה בנכס.
ביולי 2001 חתמו התובעת ובעלה על הסכם גירושים שקבע כי דירתם תימכר למרבה במחיר ותמורתה תחולק ביניהם שווה בשווה. במסגרת ההסכם ניתנה לאישה זכות ראשונים לרכוש את חלקו של בעלה אם תחפוץ בכך. אלא שבפועל, במהלך השנים לא נעשה דבר והדירה נותרה על שם שניהם.
באוקטובר 2007 ערך הגרוש – על רקע ניתוק קשר מילדיו ששינו את שם משפחתם – צוואה שבה ציווה את כל רכושו, נכסיו, זכויותיו וכספו לאחותו. כשנתיים לאחר מכן הוא הלך לעולמו. בעקבות מותו הגישה האחות בקשה לקיום הצוואה, שאליה צורפה התנגדות הגרושה וילדיה. בסופו של דבר ההתנגדות נדחתה והצוואה קוימה. בהמשך זכתה האחות בתביעה שהגישה נגד הגרושה וילדיה לקבלת דמי שימוש עבור החלק שלה בדירה (50%).
אלא שהגרושה המנוח לא הרפתה והגישה באוקטובר 2020 תביעה נוספת, שבה טענה כי היא ובעלה הסכימו לפני מותו שהדירה תועבר אליה במלואה, ובתמורה היא תוותר על דרישות כספיות ממנו. בנסיבות אלה, טענה, הדירה אינה חלק מהעיזבון והצוואה לא חלה עליה. אחות המנוח ביקשה מנגד לכבד את ההכרעות השיפוטיות שהתקבלו ביחס לזכויותיה בדירה.
ואכן, השופטת רום פלאי קבעה שעל תביעת הגרושה חל השתק שיפוטי המונע ממנה לטעון לבעלות על מלוא הדירה. היא הסבירה שמאז 2011 מנסה התובעת להתנגד לבעלות אחות המנוח על חצי מהדירה, אך נכשלה שוב ושוב. כך קרה בהתנגדותה לצוואה שנדחתה, וכך גם היה בתביעה שהתקבלה נגדה בגין דמי השימוש.
עו"ד אלינור ליבוביץ'ביחס לתביעת דמי השימוש הבהירה השופטת שבפסק הדין נקבע מפורשות שאחות המנוח היא בעלים של מחצית מהדירה, כך שאין יסוד לטענת הגרושה שהדבר פתוח לפרשנות, ויש לדחות את ניסיונה למחזר כעת את טענותיה בעניין.
השופטת הדגישה שבאותו פסק דין נדחתה גרסת התובעת בדבר ההסכמה עם המנוח להעברת חלקו בדירה אליה ונכתב כי "דווקא משום שהנתבעים ידעו על תוכן הסכם הגירושים, אם היתה הסכמה בעל פה אחרת, כפי טענתם, חזקה עליהם שהיו פועלים ללא לאות להעביר את זכויות המנוח על שם הנתבעת. משנמנעו מלפעול להעברת הזכויות, הדבר מדבר בעד עצמו".
עוד נכתב כי התובעת ובעלה לא רק שלא פעלו להעברת הזכויות, אלא פשוט "שקטו על שמריהם" ולא עשו דבר. לדברי השופטת, קביעות אלו מהוות מעשה בית דין סופי ומוחלט, ומונעות מהתובעת לשוב ולהעלות טענות ממוחזרות בנוגע לזכויות בדירה.
"לא היה כל מקום להגשת הליך זה וטוב תעשה התובעת אם תחדל מהגשת הליכים משפטיים ותשקיע מרצה בשיקום אישי ומשפחתי", סיכמה, וחייבה את הגרושה לשלם לאחות המנוח הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אחיקם גריידי
• ב"כ הנתבעת: עו"ד צבי שטיין
• עו"ד אלינור ליבוביץ' עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
