אישה שהלכה לעולמה ללא בן זוג וללא ילדים הורישה בצוואתה האחרונה את עיקר רכושה, שכולל דירה במרכז תל אביב, לחבר/מכר שלה. בת דודתה טענה כי היורש העיקרי, שהיה צעיר מהמנוחה, ניצל את מצבה הקוגניטיבי והשפיע עליה בעת כתיבת הצוואה. מומחה שמינה בית המשפט למשפחה קבע באמצעות איכון מכשירו הסלולרי של האיש כי הוא לא שהה ברחוב של המנוחה בתל אביב ביום כתיבת הצוואה, ובית המשפט הורה לדחות את התנגדות בת הדודה לקיום הצוואה ואף הטיל עליה לשלם הוצאות שכר טרחת עורך דינו של היורש בסך 50 אלף שקל.
מפסק הדין עולה כי המנוחה כתבה בחייה שתי צוואות. בראשונה ציוותה את דירתה בת"א לחבר ולבת דודתה בחלקים שווים, ואת דירתה בראשון לציון לקרובה נוספת, שלימים נפטרה. את רכבה ציוותה לחבר ואת יתר רכושה ציוותה לחלק ביניהם ובין נהנים נוספים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
בצוואה השנייה, שנערכה כעבור מספר שנים ולאחר שמכרה את דירתה בראשל"צ, ציוותה המנוחה את דירתה בת"א ואת מכוניתה לחבר. את יתרת רכושה ציוותה לחבר, לבת דודתה ולקרובה הנוספת שנפטרה בחלקים שווים.
בת הדודה של המנוחה התנגדה לקיום הצוואה המאוחרת בטענה שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך אותה בשל מצבה הרפואי, כי נפלו בה פגמים צורניים וכי היורש היה מעורב בעריכת הצוואה ושהה בדירתה של המנוחה במועד עריכת הצוואה. החבר של המנוחה הכחיש באמצעות עו"ד בעז קראוס את הטענות. עוד טען כי המנוחה היא שיזמה וערכה את הצוואה על שינוייה, וכי כלל לא היה מעורב בעריכת צוואותיה של המנוחה. עוד טען כי בינו לבין המנוחה היה קשר ידידות אמיץ במשך עשרות שנים.
מומחה שמינה בית המשפט קבע כי המנוחה הייתה כשירה קוגניטיבית לערוך את הצוואה. בנוסף, בוצע איכון טלפוני על הטלפון של החבר כדי לבדוק אם היה בדירת המנוחה בעת כתיבת הצוואה. באמצעות האיכון נמצא כי האיש לא היה בשעת חתימת הצוואה ברחוב של המנוחה בת"א, אך כן היה ברחובות סמוכים באותו יום. לאור זאת דחה בית המשפט את התנגדות בת הדודה לקיום הצוואה. השופט יהורם שקד קבע בהחלטתו כי "העובדה שהתובע היה באזור מגוריה של המנוחה אין בה לקבוע כי הוא שהה בביתה או בקרבתה של המנוחה בעת עריכת הצוואה. לו היה התובע בכתובתה של המנוחה במועד הרלוונטי היה הדבר בא לידי ביטוי בנתוני האיכון".
עו"ד בעז קראוס, בא כוחו של היורש מסר בתגובה: "המנוחה היתה כשירה מבחינה רפואית וצלולה בדעתה בעת עריכת הצוואה, ולא היתה תחת השפעה כלשהי בעת כתיבתה. לאחר שבית המשפט בחן את הראיות והעובדות הוא פסק בהתאם ודחה את ההתנגדות לקיום צוואתה".