לפני יותר מ-30 שנה גיורא נוה היה חייל משוחרר, וכדי להרוויח כסף לטיול אחרי הצבא עבד כמי שמחנה כלי רכב במחסן לאחסון סחורות לפני שהן מגיעות למכס. שם עלה לו לראשונה הרעיון, שהפך לימים ל-Parkomat, חברה העוסקת בתחום הפיתוח, הבנייה וההפעלה של מתקני חניה אוטומטיים, שהוא המייסד, המנכ"ל והיו"ר שלה.
"תפקידי במחסן היה לקבל את המשאיות שפורקות מכוניות. נהגתי מכונית-מכונית למחסן, כמו ואלה (Valet Parking), כל יום עשרות מכוניות. הייתי אז צעיר ורענן, אבל חשבתי שאם הייתה לי מערכת טכנולוגית שתחסוך ממני את כל העבודה הקשה, זה היה משנה את חוקי המשחק", הוא מספר.
1 צפייה בגלריה
החניון הרובוטי. "יש כמה מערכות גיבוי והסבירות לעצירת הפעילות היא אפסית כמעט"
(צילום: דנה קופל)
שנים מאוחר יותר הרעיון התחיל להבשיל. "לפני 16 שנה אספתי חברים שהיו איתי בחיל האוויר - שלושה מהם היום שותפים שלי - ופגשנו את יצחק גבעתי, שהייתה לו חברה מצליחה של מנופים בשם פרקומט. נציג מטעמו ביקש שנקדם עבורו חניון רובוטי שהוא פיתח. בתמימותנו חשבנו שיש למוצר פוטנציאל גדול והסכמנו. הוא ביקש שנהיה זכיינים שלו.
"אחרי שנתיים של מאמצים הבנו שהמוצר לא מתאים לשוק בארץ, ואז הקמנו יחד איתו את פרקומט אינטרנשיונל. בשלב מסוים הוא פרש, כבר היה מבוגר, ומכר לנו את החברה. היו לנו עוד שנתיים של עבודה עד הפרויקט הראשון, שהוביל לשני וכך הלאה. לצערי, הוא נפטר לפני כמה שנים ולא זכה לראות את ההצלחה שלנו".
לחנך את הלקוחות
פרקומט מכרה כבר מאות מתקני חניה אוטומטיים לפרויקטים של מגורים, משרדים ובתי מלון. לפני שנה וחצי היא אף הונפקה בבורסה בתל אביב ונסחרת לפי שווי של כ-80 מיליון שקל. יש לה הכנסות של עשרות מיליוני שקלים בשנה והיא צומחת בקצב מהיר. בסוף אוגוסט עמד צבר ההזמנות שלה על כ-206 מיליון שקל.
עכשיו היא עושה קפיצת דרך: חניון עירוני ציבורי רובוטי ראשון, שיפעל בטכנולוגיה של החברה, יושק בחודשים הקרובים ברחוב בוגרשוב במרכז תל אביב. מדובר בחניון של חברת "אחוזות החוף" של העירייה, הכולל 224 מקומות חניה. כרגע טרם נקבעו מחירי החניון.
אנחנו פוגשים את נוה (54) בכניסה לחניון. כיוון שכרגע החניון עדיין לא פתוח לציבור, נוה לוקח אותנו לראות חניון שפועל באופן דומה בבניין מגורים פרטי בדרום העיר. איך זה עובד? די מרשים. הנהג מגיע עם הרכב לשער כסוף בכניסה לחניון, שלצידו רמזור. בלחיצת כפתור בסמוך לשער הנהג מזמין את המעלית, וכשיש לו אור ירוק הוא מכניס את הרכב לתוך המעלית, יוצא מהרכב, נועל, לוקח את המפתחות, יוצא מהמעלית והיא נסגרת. בזה הוא סיים את חלקו. מכאן המעלית לוקחת את הרכב למעין לשונית ברזל אדומה, שגוררת את הרכב לאחת מהחניות בחניון התת-קרקעי.
בחזור לוחצים שוב על כפתור המעלית, וכל התהליך קורה בצורה הפוכה עד שהרכב מגיע לשער החניון. בחניון הציבורי הנהג ישלם על החניה ביציאה. התהליך לוקח דקות, ובחניון ציבורי הוא יחסוך לנהגים את ההסתובבות לחיפוש חניה, ויחסוך הרבה מקום כי החניון תת קרקעי ובנוי בקומות.
"זה הפרויקט הכספי הכי גדול שעשינו", מתגאה נוה. "אם בשנה שעברה החברה עשתה פרויקטים ב-60 מיליון שקל, הפרויקט של בוגרשוב לבדו עלה 27 מיליון שקל. זכינו במכרז של העירייה. לפני שש שנים יצא מכרז ולא התמודדנו, הרגשנו שאנחנו עדיין לא מוכנים. זכה ספק קטן שנתן מחיר יחסית נמוך, ולפני שנתיים פשט את הרגל. אחוזות החוף בנו מרתף על פי המפרט שלו ונתקעו, ועשו מכרז חדש. שאלו מי יכול לתת על המרתף הזה הצעה? שתי חברות נתנו, אחת מהן היא אנחנו, ואחוזות החוף בחרו בנו למרות שהיינו יותר יקרים".
תאר מה הולך להיות בחניון בבוגרשוב?
"לחניון יהיו ארבע כניסות ויציאות, שבעה שתלים (מעליות) שעובדים במקביל. אחוזות החוף ינהלו את החניונים, יהיו להם אנשים בשטח, ואנחנו נתמוך בהם. בחניון כזה יש כמה מערכות גיבוי, והסבירות לעצירת הפעילות היא אפסית כמעט. אם תקרה תקלה לחניה אחת, רכבים אחרים יוכלו עדיין לצאת.
"יהיה אדם של אחוזות החוף 24/7 שיסייע טכנית במה שהוא יכול, ויש מוקד של אחוזות החוף שמגיעים אליו בלחיצה על כפתור אינטרקום, והוא יכול לעשות חלק מהדברים - נניח אם המחסום נתקע. אם המכונה נתקעה, לא בטוח שהוא יכול לעזור, ואז קוראים לאנשי התחזוקה שלנו.
"זה דבר חדש שמצריך חינוך של הלקוחות, וזה אתגר, אין פה שאלה, אבל זה גם מרתק. אני משקיע המון שעות בפרויקט הזה, ואני בטוח שנצליח בו".
בזכות תמ"א 38
שלושת השותפים של נוה בפרקומט, מאז שנוסדה, הם אורן בטאט, שהוא מנהל הכספים והחוזים, אייל חפץ, סמנכ"ל תפעול והנדסה, וגיל הינדי, מנהל מערכות המידע - "גיל הוא המטריקס, ואנחנו משלימים אחד את השני. לקח הרבה שנים עד שהבנו איפה כל אחד מתחבר. לא נולדנו חכמים, כל מה שאנחנו יודעים זה מעשייה ומטעויות ששילמנו עליהן מחירים", אומר נוה.
ההתחלה הייתה מגומגמת. בשלוש השנים הראשונות אחרי הקמת החברה הם הלכו במדבר, בלי כיוון, אבל עם הרבה כוח רצון והתעקשות. "אנחנו אנשים טכנולוגיים, עם תארים בתחום ההנדסה והטכנולוגיה, אבל לא הבנו לאן הדברים הולכים. ניסינו לדבר עם רכבת ישראל וכאלה, לסגור ישר פרויקטים גדולים עם טכנולוגיות שהבאנו מחו"ל, אבל זה היה גדול מדי בשבילנו".
היו לכם מתחרים בתחילת הדרך?
"כשנכנסו לשוק היו שתי חברות שהביאו מגרמניה מתקני חניה לבנייני מגורים. מין מעלית פשוטה. אנחנו רצינו להיכנס לעולם החניה הרובוטית. בהתחלה זה נראה פשוט, עולם שקיים שנים מסביב לגלובוס. אמרנו שניקח מוצרים מקוריאה, סין, גרמניה, נביא לפה, ונרכיב. אבל זה לא פשוט, כי השוק בישראל הוא לא השוק באירופה, שבו יש מתקנים של 300-400 מקומות חניה בבניין אחד, מתקנים שעובדים כבר 50 שנה. יש מתקן במילאנו שעובד מ-1967, עם 600 מקומות חניה, של חברת Sotefin משוויץ. מאז הם הקימו מאות חניונים. היום אנחנו עובדים איתם בארץ".
גיורא נוה. הפרויקט הכי גדול עד כה צילום: דנה קופלהזינוק במגמת ההתחדשות העירונית נתן להם דחיפה רצינית: "היזמים של הפרויקטים האלה חייבים פתרון חניה. בהתחלה עשינו פרויקט אחד או שניים בשנה. זה עזר כי התהליכים מאוד מורכבים, ודורשים תיאום קפדני בין המון גורמים - עירייה, כיבוי אש, חשמל, אינסטלציה, אדריכלות ושימור, שכל אחד מושך לכיוון שלו ועושים אופטימיזציה".
מה הפרויקט הרובוטי הראשון שעשיתם?
"חניון לבניין מגורים ברחוב ארלוזרוב ברמת גן, עם 40 מקומות חניה. חניון קשה מאוד. הבאנו את המתקן מחברת Sotefin ועשינו המון התאמות לישראל".
כמה פרויקטים יש לכם היום?
"יש לנו 40-50 פרויקטים במקביל באזור גוש דן, כפר סבא ועד רחובות, נס ציונה, ירושלים. גוש דן הכי תוסס. היום אני יכול להגיד שאני אולי הכי יקר בשוק, אבל היוקר נובע מהמערך העסקי הגדול שלי. כמעט 70 עובדים יש בחברה. אנחנו יושבים בנס ציונה, יש לנו שם מרלו"ג, ויש לי כ-20 איש שמחזיקים מערכת ייחודית לתקלות. אנחנו צריכים להגיב בזמן אמת לאירועים שקורים. דמייני שמתקן נעצר בבוקר ולא מוציא רכב מהחנייה, ואת לא מגיבה בדקות? זה עד לרמה שאתה משלם על מוניות לאנשים שהרכב שלהם נתקע בחניון".
לפני שנה וחצי הנפקתם את החברה.
"כלכלית לא היינו צריכים את ההון, לא היו לחברה הלוואות, בנינו את עצמנו לאט-לאט. אנשים שמרנים. אבל הבנו שחייבים להיות ציבוריים כי בעוד ארבע שנים התחום יהיה משוכלל, ורק חברות גדולות יוכלו לתת מענה".
מי המשקיעים?
"גופים מוסדיים: ישראל קנדה, אאורה ועוד. בשיחות איתם אנחנו נראים חברה קטנה במושגים בורסאיים, אבל קדימה בזמן יש לנו פוטנציאל גדול. אז שמו עלינו את המשקל. עכשיו החברה עוברת עוד פאזה. אם לפני שנתיים היינו צריכים להתבסס, עכשיו אנחנו צומחים. והדוגמה הכי חזקה זה פרויקט בוגרשוב".
