מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים ‏במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת ‏מרחיב מחולון.‏
1 צפייה בגלריה
עדי וסועד מרחיב, חולון
עדי וסועד מרחיב, חולון
משפחת מרחיב
(צילום: אסי חיים)
בצילום: סועד (53), עדי (70)‏.
הבית? בית קרקע. עדי: "אנחנו גרים פה מ-1952. הרסתי את הבית הישן בתחילת שנות ה-80 כי הוא היה ‏כבר מסוכן למגורים, ובנינו בית חדש. בקומה למטה גר אחי, ולמעלה הכנתי דירה בעליית הגג לבן שלי ‏ולאשתו. עלות בית כזה כיום כ-6 מיליון שקל, אבל יהודים לא קונים פה. זה רק שומרונים".‏
שומרונים? עדי: "כל השכונה פה זה שתי משפחות, מרחיב וצדקה. אצל השומרונים כולם קרובים אחד לשני ‏בעקיפין או בישירות. יש פה בסביבות 500-400 נפש. אנחנו מרגישים ויודעים שאנחנו עדה שהיא חלק מעם ‏ישראל. אתם באתם משבט יהודה ואנחנו משבט יוסף. שנינו לפי התורה עבריים. אבא שלי ואמא שלי נולדו ‏בשכם, שבה יש קהילה גדולה של שומרונים. ב-48' הם ברחו משם והגיעו לחולון. אני נולדתי פה". ‏
מה ההבדלים? עדי: "אין לנו פורים, חנוכה, ט"ו בשבט, תשעה באב. לנו יש רק את החגים שכתובים בתורה. ‏פסח, ראש השנה, כיפור, סוכות ושבועות. בפסח אנחנו עושים מצות ולא אוכלים חמץ ואנחנו עושים חגיגה ‏גדולה בהר גריזים ליד שכם כל העדה". ‏
הר גריזים? עדי: "זה החג הגדול של העדה. כולם מגיעים לשם פעם בשנה לכמה ימים, ובערב פסח לובשים ‏לבן ועולים להר, שם המזבח הגדול. זה היום הכי יפה ומרגש בשנה, כל העדה מתאספת מסביב למזבח ‏ומביאים כבשים עד שהכהן נותן את ההוראה והפסוק לשחוט אותם. השוחטים עושים את זה, מנקים את ‏הכבש, וזה הקורבן שאלוהים ציווה להעלות. אחרי שמנקים וממליחים את הכבשים מכניסים אותם לתנורים ‏גדולים, שם הם מתבשלים שעתיים שלוש ואז כולם יושבים לארוחה גדולה. זו חגיגת פסח אמיתית. גם ‏סוכות זה חג מאוד מיוחד. אצלנו הסוכות הן בתוך הבית. מקשטים את כל הבית, והמון אנשים מגיעים לפה ‏לשכונה ומסתובבים ורוצים לראות. משגעים אותנו". ‏
סועד? עדי: "סועד היום כמעט עיוורת לגמרי, חירשת ואילמת. יש לה תסמונת אשר, והיא רואה כמו דרך ‏חור פצפון, אבל כשהכרתי אותה זה לא היה ככה. היא הייתה יפהפייה ותוססת. אמנם היא לא שמעה, אבל ‏הצלחנו לתקשר כי היא ראתה. אבל הכל השתנה כשנולד הבן הבכור שלנו". ‏
איך הכרתם? עדי: "הייתה לי אהבה נכזבת ולקחתי את זה מאוד קשה. אחרי כמה שנים לבד הגיעה ‏דודה של סועד והציעה לי לקחת אותה לאישה. אמרתי לה, 'היא יפה וחכמה, אבל אני לא יודע שפת סימנים ‏ומה אני אעשה איתה?', וסירבתי. אבל תראה מה זה נפלאות השם. שנה אחרי זה האמא החורגת שלי, ‏שהיא אחות של אמא של סועד, קיבלה אירוע לבבי. סועד הייתה בת 18 והגיעה לעזור. היא התיישבה ליד ‏האמא החורגת שלי, ליטפה אותה, טיפלה בה במסירות ואני עזבתי את כל האורחים ורק הסתכלתי עליה, ‏ולא האמנתי שזו הבחורה שסירבתי להינשא לה. פתאום ראיתי שהיא נורמלית לכל דבר. היא רואה ולא ‏שומעת, אבל היא יכולה לעשות הכל ואפשר לתקשר, והחלטתי לבקש מאבא שלה להתחתן איתה". ‏
תסמונת אשר? עדי: "אהבתי אותה בצורה שאי אפשר לתאר. היא קראה שפתיים ותקשרנו קצת בשפת ‏הסימנים. כשהיא נכנסה להיריון הראשון היא אמרה לי שמשהו בעיניים לא בסדר, אבל אמרו לי שאלה תופעות ‏לוואי של ההיריון. החלטנו ללכת לבדיקות, וכשהגענו לפרופסור מומחה, הוא אמר: 'יש לי בשורה קשה, ‏לאשתך יש תסמונת אשר, שזה שילוב של ליקוי שמיעה עם מחלת עיניים שהולכת ומידרדרת עד לעיוורון'. ‏נעלמו לי המילים. הסתכלתי עליו ובכיתי". ‏
איך היא מתפקדת? עדי: "היום היא כבר כמעט ולא עושה כלום. יש לה מטפלת שעוזרת לה. היום אני צריך ‏לתפוס לה את הידיים ולעזור לה. היא מתלבשת הפוך. אם פעם היא הייתה מבשלת, היום היא לא יכולה ‏להכין אפילו ביצה. הייתי בא מהעבודה ורואה אותה יושבת בבית וישנה, לא עושה כלום. זה כמו כלוב שחור ‏שהיא נמצאת בו. ואז פניתי למשקם, שזה מפעל לנכים פה בחולון, והם הסכימו לתת לה עבודה בכל מיני ‏אריזות והדבקות שהיא עושה בעזרת מישוש. היא הולכת כל יום לכמה שעות, וזה פשוט הצלה בשבילה. ‏משלמים לה 1,000 שקל בחודש, אבל גם היא רק תשב ביניהם זה ברכה. היא שם כבר 11 שנה, אבל אני ‏נלחם איתה כל יום כדי שתלך. היא לא רוצה. קשה לה מאוד כי היא לא רואה, אבל אני לא רוצה שתישאר ‏רק בבית. הם היו יכולים להגיד לי שהיא לא עושה כלום ואין טעם שתבוא, אבל גם הם לא מוותרים, ואני ‏מודה להם". ‏
מה אתה עושה? עדי: "עבדתי הרבה שנים כנהג במוסך, והיום אני משנע רכבים בפריסבי. אני עובד חצי יום ‏כדי להיות איתה. שלא תישאר לבד". ‏
מה אתם עושים? עדי: "בבוקר אני מעיר אותה ב-5:45 ומכין לה סנדוויץ' ועוזר לה עם מה שצריך עד שהיא ‏נוסעת במונית לעבודה. כשאני חוזר, אני מכין לה כוס קפה עם פרוסה. היא יושבת ואני לידה. זה לא קל, ‏אבל אלה החיים". ‏
מצב כלכלי? עדי: "אנחנו שורדים, כל עוד אני עובד. אם אני אפסיק לעבוד המצב יהיה קשה, כי רק למטפלת ‏אנחנו משלמים כ-10,000 שקל בחודש. עכשיו רוצים להקפיא לה את הקצבה, אני לא מבין אותם בממשלה. ‏איך אפשר?"‏.