חן דרייליך מיכאלוביץ׳, מנהלת "באהבה מהעוטף" - מארזי מתנה ממוצרים תוצרת עוטף עזה.
במקור מנתיב העשרה, כיום בגבעת עדה.
ב-7 לאוקטובר חן עזבה את הבית בנתיב העשרה יחד עם שלושת ילדייה (7,8,9) וכיום הם שוכרים בית בגבעת עדה. "הבנתי שזה יקח זמן עד שנחזור למושב וחיפשתי מקום קבוע שאוכל להיות קרובה למשפחה המורחבת", סיפרה חן. "בעלי אודי, בן המושב וחבר כיתת הכוננות, נשאר בנתיב העשרה. בין כל הזוועות והאסונות - הוא מנסה להציל את העסק שלו כחקלאי שמגדל משק עם זרעי פלפלים, עגבניות ומלונים", הוסיפה.
את העסק היא החליטה להתניע מחדש בבית הזמני, בעקבות פנייה להזמנה משמעותית מחברה גדולה לקראת חג חנוכה. "הם נתנו לי את הפוש הראשון. פניתי לעסקים מהעוטף שאיתם עבדתי לפני המלחמה, כדי לבדוק אם חזרו לעשייה. הם הודו לי. ההזדמנות הזו נתנה להם סיבה לצאת מהמיטה בבוקר, להיות בתנועה ועשייה. נתן להם כוח ומשמעות", סיפרה חן. היא חברה לדנה כהן, תושבת גבעת עדה, ויחד הן איתרו משרד חדש אליו יוכלו לקלוט את הסחורה מ-40 בתי עסק שונים ומרחב עבודה ואריזה ל-8 עובדים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
חן הקימה את העסק לפני כשנתיים מתוך רצון שתושבי הארץ יזכו להכיר את העוטף. "שלא יראו רק את העניינים הביטחוניים בעוטף, שיכירו את השפע והתוצרת של העסקים אצלנו בכל בית בישראל. לכל מארז אופי משלו ויש מגוון תוצרת מדהימה שיכולה להרכיב אותו - דבש, שמן זית, ממרחים, יצירות אומנות, פרחים מיובשים או צמחים חיים, נרות, סבונים, יינות בוטיק, ממש הכל מהכל", סיפרה.
ירדן בן ארי, מנהלת המותג יב"א, תכשיטי בוטיק בעבודת יד עם ערך מוסף.
במקור מבית הלל, כעת ביפו.
מושב בית הלל פונה רשמית ב-22.10, אבל ירדן החליטה לעזוב כבר עם פרוץ המלחמה ולנסוע לבן זוגה לשעבר במנרה. "הרגשנו בטוחים, אוגדה שלמה הייתה איתנו בקיבוץ. אבל אז הלחץ התגבר והחלטתי לעבור משם. נדדתי בארץ במקביל לחיפושים בלתי פוסקים אחרי חברים שהוגדו כנעדרים ממסיבת הנובה. מתוך 10 חברים רק 3 נשארו בחיים", סיפרה ירדן.
באמצע חודש נובמבר היא החליטה להגיע למרכז הארץ והתגוררה זמנית אצל חברים. "היינו בלו"ז לוויות ושבעות. בער בי לחזור ליצור כדי לפרוק את כל המתח שהיה בי. הסכמתי לישון גם באוטו אם יש צורך - רק לקבל שולחן צורפות לעבוד עליו ולהישאר קרובה לספקים וללקוחות במרכז", שיתפה.
היום היא שוכרת דירה ביפו, שהפכה להיות גם הסטודיו הזמני שלה. "הצפון נתן לי המון שקט וביטחון לפתוח את העסק, בזכות הטבע והשלווה שיש בו. אבל עכשיו הבנתי שמלבד תחושת הביטחון שעוד לא חזרה לצפון, ההזדמנויות העסקיות שלי פה גדולות יותר", סיפרה ירדן.
לפני כשנתיים ייסדה את המותג יב"א, בו יוצרת תכשיטי כסף בעבודת יד. "יצרתי קולקציה שמסמלת את השינויים שקורים בחיים, מלאי עליות וירידות. עיצובים שמשקפים זרימה, קבלה של כל מה שקורה - הפינוי מהבית, האסון בשבת השחורה והאובדן של החברים שלי. לחלק מהתכשיטים קראתי על שמם של הקרובים שאיבדתי, או על שם ערכים שהותירו אחריהם כמורשת", הוסיפה.
אתי סולימובסקי ועומרי סעד, בעלי "קפה מהעוטף", עגלת קפה ומאפים.
במקור ברעים, כיום בתל אביב.
לפני שנה וחצי אתי סולימובסקי עברה לגור עם עומרי סעד, בן זוגה מזה 8 שנים, בקיבוץ יתד שבעוטף עזה. במשך 4 השנים האחרונות, השניים מחכים לפסטיבל "דרום אדום", במסגרתו מפעילים את פודטראק "הבסטה" בחניון רעים, אותו המתחם בו התקיים פסטיבל הנובה. בשגרה, הפעילו מזנון בבריכה האזורית במושב אב שלום, והוציאו משלוחים לאזור מבטחים, סופה וניר יצחק.
בשבת השחורה השניים נפשו בסיני, והתמלאו דאגה לשלומם של המשפחה שהייתה מנותקת קשר. בבוקר ראשון ה-8.10 הם נסעו למושב לאסוף את הוריו של עומרי ולנסוע לאילת, יחד עם כל הקהילה שפונתה. "אחרי חודש במלון, הרגשנו שאנחנו מאבדים את זה ועזבנו. מצאנו דירה להתמקם בה בפלורנטין ובכל פעם שיצאנו לטיול עם הכלב שלנו קספר - עברנו בדרך לפארק ליד חנות שמוצעת להשכרה", סיפרה אתי.
בעלי המקום, שבמשך 30 שנה נמכרו בו נעליים, הסכים לארח את הזוג לפופ-אפ שנפתח מידי סוף שבוע. "החלפנו את השם ל-"קפה העוטף", בהשראת "קפה לוינסקי", ומידי שישי אנחנו מוכרים שם את מנות הדגל שלנו - מלאווח וחומוס בעבודת יד, קובנות אישיות, בריוש תימני מחלת חלב וכמובן ה-ג׳חנון המפורסם שלנו", סיפר עומרי.
לירון בירנצוויג, הבעלים של מלביהו, מלבי גלילי בעבודת יד.
במקור מקיבוץ דפנה, כיום בתל אביב.
לירון אמנם נולד בת"א, אבל לפני 8 שנים החליט לעבור לקיבוץ דפנה, שם הקים את "מלביהו", חנות המוכרת מלבי, סחלב וכנפה ומפעילה 2 פודטראקים המגיעים לאירועים ופסטיבלים.
"ב-7.10 החלטתי לעזוב על דעת עצמי, למרות שהקיבוץ פונה רק מאוחר יותר באותו החודש. אחרי שבועיים של נדודים התמקמתי בת"א והשכרתי מטבח ברמת החייל בו חזרתי להכין מלבי ולהוציא משלוחים. במקביל חזרנו להפעיל פודטראקים - הפעם בחוצות שפיים ופרדס חנה", סיפר לירון.
לירון משתף שרבים מתושבי ת"א שבעבר הגיעו לחנות הצפונית במסגרת טיול, מתרגשים שעכשיו המלבי ממש ליד הבית שלהם, ושחלק מתושבי קיבוץ דפנה שפונו- מגיעים גם הם למלבי שמזכיר את הבית. "ההיענות של הלקוחות מדהימה, אנשים מתלהבים ומפרגנים, מפיצים את הבשורה", סיפר.
יחד עם נועם ברוך, איתי בן יצחק ויונתן שובל הם מחכים לחזור לצפון אבל מבטיחים לא לשכוח את הלקוחות החדשים במרכז. "אין לנו מושג מתי נחזור הביתה, נראה ומרגיש רחוק. אנחנו מתכננים להפעיל את החנות מחדש בהקדם, ברגע שהמצב הביטחוני יאפשר. בכל מקרה, החלטנו שגם כשהחנות המקורית תחזור לעבוד - אנחנו נמשיך להכין מלבי לתושבי ת"א והסביבה", הוסיף.
יקי שגיא, מנהל "ללוש", מאפייה וקונדיטוריה.
במקור מבארי, כיום בתל אביב.
בשבת השחורה יקי היה עם אשתו הדס ושלושת ילדיהם, הגר נבו וגבע, אצל בני משפחה בקריית מוצקין. "למזלנו לא היינו בבית. זו החלטה שבעצם שינתה את חיינו, השכנים שלנו כבר אינם", סיפר יקי. יחד עם יתר חברי הקהילה, הם פונו לים המלח, אבל יקי חיפש אחרי הזדמנות לחזור ליצור. "שבוע אחרי פרוץ המלחמה - הבנתי שאם לא אחזור לאפייה תתחיל אצלי הדרדרות רגשית. החלטתי שאני חוזר לגעת ליצור, שזו ההחלמה הטובה ביותר בשבילי", שיתף.
הוא פנה לקולגה בתחום אורי שף, המנהלים והבעלים של "לחמים" וביקש ממנו דבר אחר - שולחן לעבוד עליו. "הוא אימץ אותי אליו, הקצה לי עמדת עבודה בסניף בת"א שברחוב החשמונאים, ויחד עם הצוות שלי שכולל 5 עובדים - חזרנו לאפות את מה שאנחנו כל כך אוהבים", הוסיף.
את מאפיית "ללוש" הוא הקים בשנת 2008, במתחם חדר האוכל של קיבוץ בארי, אחרי שהסתובב בארץ ובעולם. בין מנות הדגל שלו אפשר למצוא פרסבורגר פרג, בהכלאה של בצק עלים ושמרים, בריוש שוקולד "שהוא מוקד עלייה לרגל מכל הארץ"; שבלול פילו ממולא תרד וגבינות המיוצרות במחלבה בה עבד החטוף דרור אור; טארט לימון מלימוני הפרדס בבארי. "לקוחות מהקיבוץ באים לסניף בו אנחנו עובדים היום ומחבקים אותנו. העם שלנו, בעיתות מלחמה, הוא הכי טוב שיש. תומך ומפרגן בלי סוף", סיכם.
