לאחר 16 שנה של שלטון רצוף, גרמניה הלכה בשבוע שעבר לבחירות שלאחריהן תפרוש הקנצלרית אנגלה מרקל מתפקידה. על אף שעוד לא ידוע בוודאות מי יכנס לנעלי "האישה החזקה באירופה", כעת נראה כי החלופה הסבירה ביותר היא ממשלת "רמזור", כפי שמכנים אותה בגרמניה. ממשלה כזו צפויה לכלול את המפלגה הסוציאל דמוקרטית (SPD) - אותה מוביל הקנצלר המיועד אולף שולץ, את המפלגה הדמוקרטית החופשית (FDP) ואת מפלגת הירוקים.
אחת השאלות המרכזיות שעולה כעת היא האם השלטון החדש, בראשותו של מועמד ממפלגת מרכז-שמאל, ישנה או ירחיב את מדיניות הרווחה המפורסמת של גרמניה - אשר עלתה שוב לכותרות בתקופה האחרונה, עם פרוץ משבר הקורונה.
על מנת לנסות ולענות על שאלה זו, ynet שוחח עם מספר מומחים עולמיים לכלכלת גרמניה וניסה להבין כיצד ומתי הפכה גרמניה לסמל סטטוס של מדינת רווחה, כיצד זה בא לידי ביטוי עבור האזרח הגרמני ומה ישראל יכולה ללמוד ממנה בכל הקשור לניהול משברים כלכליים?
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
פרופ' מרטין סילייב-קייזר הוא מומחה למדינת הרווחה הגרמנית מאוניברסיטת טיבינגן שבגרמניה ולשעבר ראש המחלקה למדיניות ציבורית באוניברסיטת אוקספורד. לדבריו, מדינת הרווחה הגרמנית הולכת שנים רבות אחורה - עוד לתקופת שלטונו של הקנצלר הראשון של גרמניה המאוחדת, אוטו פון ביסמרק, בסוף המאה ה-19.
פרופ' קייזר מסביר כי ביסמרק היה זה שהציג לראשונה את הרעיון של מדינת הרווחה עם דגש על פנסיות, ביטוח תאונות אישיות וביטוח רפואי. בשנות ה-30 של המאה ה-20, בתקופת השפל הגדול, מדיניות הרווחה קוצצה מאוד והיו הרבה מובטלים שלא זכו לתמיכה מהמדינה, דבר שהוביל לתסכול רב וגרם בין היתר להצלחתו של היטלר לעלות לשלטון.
"אחרי מלחמת העולם השנייה, הייתה הבנה שיש להציב גבולות כלשהם לקפיטליזם, אשר נתפס כאחד מהגורמים לעליית הפשיסטים לשלטון", הוא מסביר. "לכן, מדיניות הרווחה נכללה בחוקה של גרמניה המערבית ב-1949 וכבר אז נקבע כי גרמניה היא מדינה חברתית".
בתוך כך, פרופ' קייזר מדגיש כי גם אז, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית של גרמניה - כלומר השמרנים, היו מאוד שונים מהשמרנים הליברלים שבארה"ב או בבריטניה. "עקרונות הנצרות הקתולית היו מושרשים במדיניות הרווחה שלהם ולכן הם לא היו מה שמכונה 'ליברלים טהורים', אלא דגלו ב'כלכלת השוק החברתי' - מה שהפך למדיניות הדגל בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. כלומר, הם היו הרבה יותר שמאלה על המפה הפוליטית".
פרופ' אחים קמרלינג, מומחה למדיניות ציבורית: "מלחמה ומשברים כלכליים לרוב מצדיקים סולידריות וחלוקה מחדש של משאבים"
פרופסור אחים קמרלינגצילום: Luicy Pedrozaפרופ' אחים קמרלינג, ראש בית הספר למדיניות ציבורית של אוניברסיטת ארפורט שבגרמניה, נותן הסבר נוסף לאפקט של מלחמת העולם השנייה על מדיניות הרווחה של גרמניה. "הספרות האקדמית מוכיחה שמלחמה לרוב מצדיקה סולידריות וחלוקה מחדש של משאבים בין משלמי המיסים.
"זה נכון לא רק במלחמה - גם המשבר הכלכלי של 2008 גרם לאנשים להבין את חשיבות הממשלה בוויסות השווקים והיו מוכנים לשלם לה יותר כסף. כמובן שבזמן שגרה זה משתנה ובעלי הון רוצים שיתערבו להם פחות בהכנסות. הקורונה היא סיטואציה קצת שונה, אבל כן יש סממנים לכך שזה הפך להיות יותר מקובל לאמץ מדיניות רווחה יותר נרחבת".
העובדים חזקים וכל אזרח זכאי לסיוע
היבט נוסף שמאפיין מאוד את המערכת הכלכלית-פוליטית בגרמניה, הוא עומק המעורבות של איגודי העובדים בתהליך קבלת ההחלטות. "בחברות גרמניות גדולות, 50% ממועצת המנהלים הם נציגי העובדים ו-50% נוספים הם בעלי ההון, כאשר לבעלי ההון יש גם את הקול המכריע. בחברות אחרות, כמו פולקסווגן למשל, יש גם נציגות ממשלתית. כלומר, אם המדינה והעובדים מגיעים להסכמות, יש להם רוב", מסביר פרופ' קייזר.
פה מגיע שוני מרכזי נוסף בין מדינת הרווחה הגרמנית למדינות סוציאל-דמוקרטיות כמו דנמרק, נורווגיה ושוודיה. לפי פרופ' קייזר, מודל הרווחה הגרמני מתבסס על הפרשות של המעסיקים ושל העובדים לקרנות, אותן הם מנהלים בעצמם. כלומר, המדינה לא מנהלת את כספי הביטוח הלאומי, אלא לרוב רק מבססת את גבולותיו. בשל כך, גם אדם שאינו אזרח גרמני, אך עובד בגרמניה כחוק ומפריש את מה שנדרש ממנו, זכאי לזכויות סוציאליות זהות. זאת, בניגוד למדינות סקנדינביה, שם האזרחות היא קריטית.
במקביל, בגרמניה יש גם תוכנית סיוע כלכלית המבוססת על עקרונות הסוציאליזם ו"הכבוד האנושי" שנקבעו בחוקה שלה משנת 1949, והיא כן ממומנת מכספי מיסים. לכן, לפי פרופ' קייזר, גם מחפשי מקלט זכאים בגרמניה לאותן זכויות סוציאליות כמו האזרחים הגרמנים ולסיוע כלכלי מינימלי.
פרופ' רגינה ריפהן, מומחית לשוק העבודה הגרמני: "ביהמ"ש קבע שלא משנה מה אתה עושה, אתה לא יכול לאבד את כל הקצבה שלך, אלא רק חלק ממנה"
פרופ' רגינה ריפהן, מומחית למדיניות ציבורית ולשוק העבודה הגרמני מאוניברסיטת פרידריך-אלכסנדר שבגרמניה (FAU), אשר בעבר אף ייעצה לממשלת גרמניה, מסבירה: "העניים ביותר מקבלים קצבת הבטחת הכנסה, משהו כמו 400 אירו לחודש בנוסף לשכר הדירה שלהם.
פרופסור רגינה ריפהןצילום: Markus Scholz for Leopoldina"הרעיון הוא שכולם יוכלו לחיות מזה. אבל, אם אתה בריא ואין לך סיבה מוכחת לכך שאתה לא יכול לעבוד, דורשים זאת ממך. יש כאלה שלא מנסים למצוא עבודה או שנכשלים בלקבל אותה, אבל אז הממשלה מפעילה עליהם סנקציות. יחד עם זאת, בית המשפט הגרמני קבע כי גם אם אתה לא עושה כלום, אתה לא יכול לאבד את כל הקצבה שלך, אלא רק חלק ממנה. זה חלק מהביטחון הסוציאלי שכלול במסגרת החוקה".
לדברי פרופ' קייזר, אחת הסיבות לאותה מדיניות רווחה נרחבת היא ש"הכלכלה של גרמניה מבוססת במידה רבה על יצוא של מוצרים איכותיים ולכן היא נסמכת על עובדים בעלי הכשרה גבוהה. על מנת שאותם עובדים אכן ירצו להשקיע בללמוד ולהתמקצע, הם צריכים להיות בטוחים שההשקעה הזאת אכן תשתלם להם. לכן, המערכת החברתית בנויה כך שהיא תשמור על הזכויות ורמת השכר של העובדים בכל הקשור לפנסיות ולתקופות של אבטלה למשל".
"העובד הממוצע ישלם כ-50% מהמשכורת שלו"
אם כן, מדינת הרווחה הגרמנית מכסה כמעט את כל תחומי החיים. החל מביטחון תעסוקתי ושכר מינימום, דרך דאגה כלכלית למבוגרים, לנכים ולקבוצות מוחלשות אחרות, ועד לביטוח בריאות מורחב ולדיור - הן בהיבטי סיוע והן בהיבטי הגבלות על גובה השכירות ושמירה על זכויות השוכרים.
ואז עולה השאלה: איך גרמניה משלמת על כל זה? לדברי פרופ' ריפהן, "יש שתי מערכות מיסוי - הראשונה היא מס הכנסה והשנייה היא ביטוח לאומי. מס ההכנסה משתנה בהתאם לנסיבות, אבל רווקים יכולים לשלם כ-30% מההכנסה שלהם במיסים. בנוסף, יש רכיב של ביטוח לאומי שעומד על כ-20% נוספים. כלומר, העובד הממוצע ישלם כ-50% מהמשכורת שלו".
לדבריה, גרמניה מוציאה כיום כמעט 30% מהתמ"ג על הוצאות חברתיות, אולם בכל הנוגע לביטוח תעסוקתי, המדינה כאמור כמעט לא מתערבת. "חלק מרכזי ברעיון המקורי של הביטוח הלאומי הגרמני הוא שקיימת חלוקה בין המעסיק לעובד. באותה תקופה, הייתה הבנה שהמצב של העובדים לא טוב ושחייבים לעשות משהו. היו גם הרבה יוזמות של בעלי מפעלים ושל עסקים שרצו שהעובדים שלהם יהיו בריאים, אז הם נתנו להם ביטוחים. עם הזמן, ההטבות הללו התרחבו".
כמו בישראל, גם בגרמניה קיימת בעיה משמעותית בכל הנוגע לביטחון התעסוקתי של עובדים עצמאיים. "עובדים מאוגדים, כמו עורכי דין למשל, כן מפרישים כספים והם מוגנים. הבעיה היא בכל הנוגע לעסקים הקטנים כמו בעלי חנויות או קוסמטיקאיות למשל", מסבירה פרופ' ריפהן. "הם לא יכלו להמשיך לעבוד ולא היה להם איגוד מסודר שאחראי על הבטחת ההכנסה. לכן, הרחיבו עבורם את הזכאות להטבה הכללית של סיוע כלכלי מינימלי.
"זה נושא שעלה מאוד לכותרות גם בגרמניה, אבל אין לו פיתרון כל כך פשוט. בשביל שעצמאי יהיה זכאי להבטחת הכנסה הוא צריך להפריש גם את ה-20% שלו וגם את ה-20% של המעסיק שלו. רובם לא יכולים לעמוד בזה", היא אומרת.
"המודל הגרמני" - רעיון ישן ומוכח
במהלך משבר הקורונה, התנהל במקומות רבים בעולם ובישראל בפרט ויכוח ער סביב השאלה כיצד יש להתמודד עם העלייה החדה בשיעורי האבטלה. אחד מהפיתרונות המרכזיים שהוצעו היה "המודל הגרמני".
פרופ' קייזר מסביר כיצד המנגנון עובד: "הרעיון הוא שעסקים שלא יכולים לשלם לעובדים שלהם בגלל ירידה זמנית במחזור העסקים יבקשו סיוע מהממשלה ובמשך אותה תקופה העובדים יקבלו משכורת בגובה דמי האבטלה שלהם, שלרוב עומדת על 67% מהמשכורת האחרונה, אבל הם נשארים עובדים של החברה ולא מפוטרים".
פרופ' קייזר: "במשבר של 2008 המודל הגרמני עבד ונראה שכך היה גם בקורונה, אבל אי-אפשר לדעת בוודאות כי לא עבר מספיק זמן"
לדבריו, בגרמניה כלל לא היה ויכוח סביב סוגיה זו, מכיוון שמדובר היה במודל שקיים והופעל מזה עשרות שנים במהלך משברים כלכליים גדולים. "במשבר של 2008 המודל הגרמני עבד ונראה שכך היה גם בקורונה, אבל אי-אפשר לדעת בוודאות כי לא עבר מספיק זמן".
פרופ' ריפהן הוסיפה כי "במשברים קודמים, כמו ב-2008, היה הסכם בין הממשלה לבין העסקים במסגרתו העסקים הציעו לעובדים שלהם קורסים והכשרות על חשבונם, אותם הם היו חייבים לקחת כדי להמשיך לקבל את השכר שלהם. זאת, מתוך תפיסה שגם בעלי העסקים ירוויחו עובדים משכילים ומנוסים יותר. יחד עם זאת, בקורונה לא הייתה חובה כזו בגרמניה".
באותו הקשר, פרופ' ריפהן מספרת כי "אחת הבעיות המרכזיות בגרמניה הייתה שבמשך שנים שיעור האבטלה עלה במהלך תקופות של מיתון ולא ירד בסופן. לכן, בתחילת שנות ה-2000 הממשלה הציגה רפורמה חדשה שקיצרה את תקופת האבטלה המותרת והעלתה את הרף לקבלת הקצבאות.
"עד הרפורמה, יכולת לקבל דמי אבטלה במשך כמעט שלוש שנים, תלוי בגיל שלך, ולא היית חייב לקבל עבודה בעיסוק שונה מעיסוקך הקודם או במשכורת יותר נמוכה מזו שקיבלת. אחרי הרפורמה התקופה הזו קוצרה לשנה, שאחריה אתה חייב לקחת עבודה כלשהי. זה גרם לשיעור גדול באוכלוסייה של אנשים בעלי שכר נמוך והוביל לוויכוח חברתי סוער ולביקורת רבה. אבל, בשורה התחתונה - שיעור האבטלה ירד".
שכר המינימום יעלה? "בעוד 5 שנים יגמר הכסף"
שלושת המומחים שדיברנו איתם מסבירים כי לא היו רפורמות חברתיות משמעותיות בתקופת שלטונה הארוכה של אנגלה מרקל, בין היתר בגלל שבתחילת דרכה ניסתה הקנצלרית לקדם רפורמות ליברליות ומהר מאוד הבינה את ההשפעה השלילית החמורה על תמונת התומכים שלה.
5 צפייה בגלריה
"כבוד עבורך". הקמפיין של אולף שולץ ומפלגת ה-SPD שמבטיח בין היתר העלאה בשכר המינימום
(צילום: AP)
לדברי פרופ' ריפהן, מרקל עסקה בעיקר בסוגיית חופשת הלידה של הורים. "במקור, אימהות בגרמניה יכלו לשמור על המשרה שלהם עד שלוש שנים אחרי הלידה, אולם הן לא קיבלו שכר. זה גרם לכך שנשים לרוב לא חזרו לשוק העבודה כי אחרי שלוש שנים הם כבר ילדו עוד ילדים.
"כעת, במסגרת המערכת החדשה, אחד ההורים - לא בהכרח האם, מקבל 67% מהמשכורת האחרונה שלו (עד לגובה של 1,800 אירו) במשך 12 חודשים וההורה הנוסף מקבל עוד חודשיים נוספים. כלומר, יש להם 14 חודשים שלאחריהם הם חייבים לחזור לשוק העבודה. זה גרם לכך שלאחר 12 חודשים הייתה עלייה גדולה בשיעור האימהות שחזרו לעבוד".
ומה יהיה כעת? אחת הרפורמות המרכזיות שמתוכננות כעת היא זו שדוחף שר האוצר לשעבר והמועמד המרכזי לתפקיד הקנצלר, שולץ, אשר כוללת העלאה של שכר המינימום ל-12 אירו לשעה, לעומת 9.19 אירו לשעה כיום.
פרופ' ריפהן: "אף אחת מהמערכות כיום לא יכולה להחזיק לאורך זמן, בצל הזדקנות האוכלוסייה. אף אחד לא יודע איך לממן את זה"
מדובר בהעלאה משמעותית מאוד של כ-30%, אולם לדברי פרופ' ריפהן, לא ברור כיצד ניתן לעשות זאת במצבה הכלכלי הנוכחי של המדינה. "אף אחת מהמערכות כיום לא יכולה להחזיק לאורך זמן, בצל הזדקנות האוכלוסייה. כיום, כל שלושה אנשים באוכלוסייה מממנים אדם זקן אחד וב-2050 כל 1.5 אנשים יממן אדם מבוגר. זה משפיע על פנסיות, על ביטוחי בריאות ועל היבטים נוספים. אז כרגע הכל נחמד, אבל אף אחד לא יודע איך לממן את זה כבר בעוד חמש שנים כי הכספים נגמרים".
פרופסור מרטין סילייב-קייזרצילום: אוניברסיטת טיבינגןפרופ' קייזר מתייחס גם הוא למדיניות הרווחה הגרמנית לאור החוב הגדול של המדינה, אולם הוא סבור כי לגרמנים לא צפויים קיצוצים בתקופה הקרובה. "מדיניות סוציאליסטית נחשבת פעמים רבות לפעילות נגד השוק. אולם, משבר הקורונה הראה שמדיניות כזו יכולה להיות טובה לשוק - היא מייצבת אותו ומאפשרת לקפיטליזם הגרמני לשרוד את המשבר.
"לכן, השאלה המרכזית כעת היא האם הממשלה החדשה תקצץ במדיניות החברתית על מנת לאזן את החוב הגרמני, או שהיא תנסה להגדיל את הצמיחה של המדינה ובכך להימנע מקיצוצים, כפי שיותר סביר ש'קואליציית הרמזור' תעשה".
גם לדעת פרופ' קמרלינג, אם "ממשלת הרמזור" אכן תצא לפועל, אין הרבה סבירות לשינוי משמעותי במדיניות הרווחה הגרמנית בטווח הזמן הקרוב. "שולץ כיהן כשר האוצר בממשלה היוצאת של מרקל והוא במידה רבה 'הגרסה המרקלית' של מפלגתו. לכן, הוא ככל הנראה ימשיך בדרכה של מרקל וזה כנראה גם מה שהגרמנים רוצים, מכיוון שהם עם די שמרן.
"גם מבחינת שתי המפלגות הנוספות, המפלגה הדמוקרטית החופשית והירוקים, הן כמעט סותרות זו את זו לחלוטין כך שעל אף שיתכנו הסכמות כלשהן, הסבירות להסכמה ביניהן לקידום שינוי משמעותי היא קטנה.
"יחד עם זאת, שינוי לטובת שינוי הוא לא תמיד דבר טוב. לכן צריך איזון נכון בין שמירה על יציבות המערכת לבין היכולת לבצע רפורמות, ולשנות בהתאם לדברים כמו שינויי אקלים ושינויים דמוגרפיים", מסכם פרופ' קמרלינג.
פורסם לראשונה: 08:15, 08.10.21
