בית המשפט למשפחה בחיפה קיבל לאחרונה בקשה לקיום צוואה בעל פה של מתמודד נפש לטובת שני קרובי משפחה. השופטת שושנה ברגר דחתה את טענת היועמ"שית שלפיה לא הוכח שהמנוח היה כשיר לערוך את הצוואה.
מדובר ברווק ללא ילדים שהתמודד עם סכיזופרניה. הוא גר עם אימו עד שב-2008 אושפז במרכז לבריאות הנפש. קרובת משפחה שלו – שסבתה הייתה אחות סבתו – מונתה עם בעלה כאפוטרופוסים לגופו ורכושו והם שימשו בתפקיד עד מותו ב-2019. בינואר 2021 הם ביקשו בבית המשפט לקיים צוואה בעל פה שלדבריהם מסר להם כשבועיים לפני מותו.
היועמ"שית התנגדה בטענה שלא הוכח שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה. היא הדגישה כי במהלך כל השנים עד מותו בני הזוג לא חשבו לבטל את מינוי האפוטרופסות שלהם והודו כי הוא לא יכול היה לנהל את עצמו באופן עצמאי. לדבריה הם לא עמדו בנטל להוכיח כי מתקיימים התנאים שבחוק לקיום צוואת "שכיב מרע" (צוואה בעל פה).
מנגד טענו בני הזוג כי לפני חתימת הצוואה מצבו של המנוח השתפר והוא היה בעל יכולת להבין את טיבה. לדבריהם, הליך המינוי שלהם כאפוטרופוסים למנוח היה בעצת הצוות המטפל שלו.
השופטת ברגר הבהירה כי אמנם הקרובים מונו כאפוטרופוסים למנוח, אך הוא לא הוכרז כפסול דין. היא הדגישה כי גם אדם שמונה לו אפוטרופוס כשיר לערוך צוואה. מהחומר הרפואי עלה שבשל מחלת הנפש היה המנוח בטיפול תרופתי קבוע במשך שנים רבות, והיה מאוזן. הוא תפקד ואף הצליח לעבוד ולקיים קשרים חברתיים.
עו"ד עוז רדיעבפסק הדין אוזכרה ההלכה שלפיה גם אם אדם סובל מהפרעות נפשיות, אין בכך כדי לשלול את כושרו לבצע פעולות משפטיות ובהן צוואה, כל עוד הוא יודע להבחין בטיבה.
השופטת קבעה שהקרובים הוכיחו כנדרש את כשירות המנוח לערוך צוואה. מסקירה רפואית שהוגשה עלה שהוא שיתף את רופאיו בתחושותיו, תקשר והבין את מצבו. כמו כן, מנהלת בית האבות שבו שהה כחודשיים לפני מותו הצהירה כי התרשמה שהוא היה ערני, צלול והתמצא במידה רבה בנעשה ובסובב אותו. ניכר שהוא אף התעניין בכספים ובמשכורות של העובדים והדבר מעיד על יכולתו השכלית והבנתו בעניינים כספיים בתקופה הרלוונטית.
בנוסף התרשמה השופטת מאמינות בני הזוג בעניין נסיבות עריכת הצוואה וקבעה כי בזמן אמת המנוח הבין מה הוא עושה. היא הוסיפה שהוא היה בדעה צלולה במועד עריכת הצוואה ורצה להוריש את כל רכושו למבקשים, ש"הוכיחו כי בינם לבין המנוח הייתה מערכת יחסים מיוחדת, הם היו קרובים מאד, והמבקשים דאגו וטיפלו במנוח במסירות עד יומו האחרון".
בתוך כך נקבע שהמנוח ראה את עצמו "מול פני המוות" במועד עריכת הצוואה והרגיש שימיו ספורים – תנאי הכרחי לצורך הכרה בצוואה בעל פה. בסיכומו של דבר הורתה השופטת על קיום הצוואה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשים: עו"ד גולדשטיין
• ב"כ המשיב: לא צוין
• עו"ד עוז רדיע עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
