"אני זוכר את הפעם הראשונה שצללתי וכריש התקרב אליי. הוא נעצר במרחק של שני מטרים ממני ופשוט הביט בי. ממש יצרנו קשר עין. לא הרגשתי מאוים, אבל זו ללא ספק הייתה חוויה מסעירה. זה שילוב של חשש עם התרגשות וסקרנות – אין הרבה חוויות שגורמות לך להרגיש כל כך הרבה רגשות במקביל", כך מסכם גוני ברגמן את החוויה הראשונה שלו עם הטורף הימי הגדול.
ברמן הוא סטודנט לתואר שני בחוג לביולוגיה ימית בבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה. במסגרת לימודיו, ברמן זוכה לעשות מה שמעט מאוד סטודנטים או סטודנטיות בארץ זוכים לו: לחקור כרישים במרחב המחיה הטבעי שלהם, כלומר במעמקי הים.
את המחקר גוני מבצע ביחד עם חבריו לספסל הלימודים, סטודנטים וסטודנטיות לתואר שני, אבל בניגוד לסטודנטים בחוגים האחרים, הלימודים שלהם מתבצעים בתחנת המחקר החופית של אוניברסיטת חיפה, בתחנת מוריס קאהן לחקר הים.
התחנה היא ביתה של המעבדה לחקר טורפי־על בראשותו של ד"ר אביעד שיינין.
ד"ר שיינין, מדוע יש צורך במחקר על כרישים?
חקר טורף העל - הכרישים במקרה שלנו, הוא חשוב כדי להבין את מארג החיים במערכת האקולוגית. אם אנחנו רוצים לשמור על המערכת האקולוגית, לשמור על הים ועל הדגה – אנחנו חייבים לחקור את הכרישים, שהם ביו־אינדיקטור חשוב לבריאות המערכת הימית. והאמת היא שעד לפני כמה שנים כמעט לא חקרנו אותם כאן בארץ".
מדוע בעצם?
"משום שעד לפני מספר שנים המחשבה הייתה שאין כמעט כרישים מול חופי ישראל, כמו בכל אגן הים התיכון המזרחי ואז, לפני כעשר שנים, החלו החוקרים – והצוללים המקומיים – לחזות בתופעה חדשה: עשרות כרישים התקבצו בחודשי החורף מול תחנות הכוח של חדרה, אשדוד ואשקלון. תופעה שמאז חוזרת על עצמה מדי שנה".
משיכה הריונית לתחנת הכוח
אותו מפגש ראשון של הסטודנט גוני ברגמן עם הכריש היה בערך באותה תקופה. "ראיתי שהכריש סקרן מאוד לגביי. הוא הגיע עד למרחק של כשני מטרים ממני ופשוט הביט בי. משהו הפחיד אותו כנראה והוא התרחק, ואז שוב חזר. פתאום קלטתי שהוא כנראה מרגיש את אותן התחושות שאני מרגיש, ושהוא בסך הכול מסוקרן כמוני לגבי היצור המוזר הזה, שהוא כנראה רואה כעת בפעם הראשונה".
המחשבה הראשונה הייתה שהכרישים נמשכים למים החמים, שיוצאים מתחנות הכוח. אולם לדבריו של ד"ר שיינין, ההסבר הזה אינו מספק, מכיוון שיש עוד מקומות רבים בעולם – ובים התיכון – שיש מוצאים של מים חמים מתחנות כוח, אולם שם אין ריכוז כזה של כרישים.
אז מה באמת הסיבה שהם מתקבצים להם שם?
"האמת שגם כיום, כשבע שנים מתחילת המחקר של המעבדה לטורפי־על, אין לחוקרים שלנו תשובה ברורה לתעלומה הזו. מה שברור הוא, שריכוזי הכרישים מול חופי ישראל הם תופעה נדירה, כמעט ייחודית בעולם".
עיקר המחקר נעשה בעזרת תיוג: תיוג אקוסטי ותיוג לווייני, וזה נעשה במספר שלבים. כדי לאסוף את המידע האקוסטי על הכרישים, הסטודנטים מתקינים מקלטים עמוק בתוך המים, כדי שיוכלו לקלוט את האותות של התגים. מה שדורש מהם שילוב של ידע הנדסי וגם אקוסטי.
חלק אחר מהמחקר מחייב מגע עדין עם הכרישים. תלמיד המחקר ברגמן, למשל, מסביר כי הוא השתמש במטושים מיוחדים על מנת לדגום חיידקים שחיים בסימביוזה עם הכרישים.
עוד חלק בלתי נפרד מ"צוות" החוקרים הם רחפנים, שמסייעים לחוקרים לזהות את דפוסי ההתנהגות והתנועה של הכרישים במים.
החוקרים מעריכים כי ייתכן שאחת הסיבות לכך שהכרישים מגיעים אלינו, היא היריון. עד עכשיו דיברנו על כרישים זכרים, אבל לפחות חלק מהמבקרים הן מבקרות. כלומר: כרישות.
מספר שנים לתוך המחקר הבינו החוקרים, כי לאזור שלנו מגיעים שני מינים של כרישים: כרישות עפרוריות - ששוחות בקרבה לתחנת הכוח, וכרישים סנפירתנים – ששוחים במרחק רחוק יותר מהתחנות.
הכריש העפרורי נחשב לזן נדיר בים התיכון. הוא נפוץ בכל האוקיינוסים, אבל בעיקר באזורים פוריים בתוך האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי, אך גם בימים הטרופיים. אורכו מגיע ל־4.2 מטרים, והוא שוקל 347 ק"ג. העפרורי ניזון מדגים, נבלות וגם משפכים תעשייתיים.
לעומתו, הכריש הסנפירתן קטן יותר: אורכו הממוצע הוא 2.5 מטרים, ומשקלו הממוצע 50 ק"ג. מקורו בים התיכון, משם הגיע דרך תעלת סואץ גם לאילת, והוא אינו מוכר כמסוכן לאדם.
בשנתיים האחרונות הבחינו החוקרים, כי חלק מהכרישות העפרוריות גדולות, וייתכן שהן בהיריון. מי שחוקרת את הנושא היא ד"ר לי ליבנה, שעושה את הפוסט־דוקטורט שלה במעבדה לטורפי־על, אחרי שהייתה תלמידת מחקר לדוקטורט בתחנת מוריס קאהן לחקר הים. ד"ר ליבנה חקרה כרישים גם במקומות אחרים בעולם, והיא אומרת שגם אחרי כל כך הרבה פעמים במים עם הכרישים, כל מפגש כזה עדיין מרגש אותה. "זו אומנם מילה שחוקה, אבל כל מפגש איתם הוא מדהים. להיות בקרבת החיה העוצמתית הזו, להיות מסוגלת לאסוף ממנה מידע, שבסופו של דבר יסייע לנו לשמור ולהגן עליה – זה פשוט מדהים".
ד"ר ליבנה מנסה, בעזרת בדיקות דם ובדיקות אולטרסאונד, להבין האם יש אכן אחוז גבוה של כרישות בהיריון ואם כן, באיזה שלב של ההיריון הן נמצאות. לדבריה, "אם אכן נמצא שלהיריון יש חלק בסיבה לכך שהן באות לכאן, זה יהיה מידע חשוב מאוד כדי להבין את התופעה", היא אומרת.
עד שזה יקרה, מסתבר שיש גם תרומה כלכלית לתופעת הכרישים מול תחנת הכוח. במחקר שנערך באוניברסיטת חיפה התברר, כי "תיירות הכרישים" שהתפתחה סביבם בחודשים נובמבר־מאי, נאמדת בשווי של כ־4.5 מיליון שקלים לשנה. רק ב־2018 למשל, באו לצפות בכרישים כ־60 אלף בני אדם. המסקנה מכך, לדברי ד"ר זיו צמח שמיר, מעורכי המחקר, היא כי "הגברה לא מפוקחת של התיירות פוגעת בכרישים, ולכן יש לשלב כראוי בין פיתוח המשאב התיירותי ושמירה על המערכת האקולוגית של הכרישים".
כריש על שם סטודנט
לחגי נתיב, תלמיד המחקר ממעגן מיכאל, יש תפקיד חשוב במיוחד במחקר הכרישים של תחנת מוריס קאהן לחקר הים של אוניברסיטת חיפה. מלבד היותו סטודנט, חגי הוא גם צלם ידוע, שמתמחה בצילומים תת־מימיים, והוא מצטרף לשלל הצלילות והפעילויות התת־ימיות, כמי שנחשב המתעד הרשמי של המחקר. לחגי יש משהו נוסף, שמעט אנשים בארץ יכולים לומר שיש להם – כריש שנקרא על שמו. כן, קראתם נכון! הוא זכה לכבוד הזה כהוקרה על כך שבדיוק סיים את עבודת המאסטר שלו.
בחודש מאי 2021 תייגו החוקרים את הכריש, שכאמור קיבל את השם "חגי". כעבור מספר חודשים גילה להם התג הלווייני, כי הכריש "חגי" נמצא בסיציליה – מרחק שיא לנדידה של מי מהכרישים שתויגו עד כה. "המשמעות של המרחק הגדול שעשה 'חגי' היא, שכעת אנחנו מבינים שכדי לשמור על הכרישים, אנחנו צריכים שמאמצי השימור שלנו יחייבו התייחסות לנושאי חקיקה ואכיפה במספר רחב יותר של ארצות", אומר ד"ר שיינין.
לדברי חגי, "היכולת לצלול עם הכרישים, לצלם אותם ולהיות כל כך קרובים אליהם - נחשבת מבחינתי, כמו לעבוד במסגרת משלחת של נשיונל ג'יאוגרפיק. זוהי הזדמנות חד־פעמית, שאני מודה בכל יום מחדש שאני חלק ממנה".
לשאלה האם הוא לא מפחד שהכרישים יטרפו אותו, חגי משיב: "האמת היא, כשזה מגיע ליחס כוחות האדם־הכריש, הכרישים הם הקורבן האמיתי. מאות מיליוני כרישים נהרגים בעולם, אם זה לטובת מרק הסנפיר המפורסם שמסמל סטטוס עשירים, או דיג מסיבי ברחבי העולם. אז לא, אני לא מפחד. בני האדם הם לא האוכל של הכרישים".
איך הלימודים והמחקר תורמים לך?
"אין לי ספק שהלימודים והמחקר בתחנה עולים על כל מה שיכולתי לחשוב. אלה בהחלט לא לימודים סטנדרטיים. כל יום אני יכול להיחשף למשהו חדש שעוד לא ראיתי, אבל מעבר להתרגשות ולחוויה, מה שחשוב לי ולכולנו כאן יותר מכול, זאת העובדה שאנחנו יכולים לסייע להגן ולשמור על הכרישים. זה הדבר הכי חשוב והכי משמעותי".
לשאלה, מה אנחנו יודעים היום על הכרישים שלא ידענו לפני שבע שנים, מסכם ד"ר שיינין: "אנחנו יודעים מהם שני המינים העיקריים שמגיעים אלינו. אנחנו יודעים שכרישים מעטים חוזרים בכל שנה לתחנת הכוח בחדרה, אבל אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק לאן הם נודדים. התחלנו להבין את מדדי הדם שלהם, חברת החיידקים שלהם ואפילו מידע על ה־DNA שלהם. הכול כדי שנדע כיצד לסייע ולשמור על החיה המרשימה הזאת".
