ארצות הברית צפויה לאפשר לעיריית ניו יורק להטיל אגרת גודש על כלי רכב שייסעו בדרום מנהטן, לאחר שתקופת הניסיון שתסתיים מחר (יום ב') נחלה הצלחה. מדובר באגרה שתוטל על מכוניות שייסעו באזור במתחת לרחוב 60 במנהטן, והיא ככל הנראה תנוע בין 9 ל-23 דולר בשעות השיא. הכוונה היא שהאגרה תיכנס לתוקף כבר באביב הבא.
התוכנית להטיל אגרת גודש באזורים פקוקים בניו יורק מתעכבת כבר שנים, אך היא התקדמה משמעותית לאחר שמינהל הכבישים הפדרלי בארה"ב (MTA) פרסם בחודש שעבר את ההערכות הסביבתיות החיוביות בנוגע אליה. הדוח פתוח להערות הציבור האמריקני עד מחר, והממשלה צפויה לאשר אותו זמן קצר לאחר מכן. לאחר האישור, רשות התחבורה המטרופולינית של ניו יורק תוכל לקבוע את תעריפי האגרה, כמו גם הנחות ופטורים לנהגים מסויימים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש" ב-ynet radio
ניו יורק עדיין מתאוששת מההשפעות ההרסניות של מגיפת הקורונה, ותומכי אגרת הגודש טוענים שהיא תהיה חלק מכריע בהתאוששות העיר ותסייע להתאים את ניו יורק לאתגרים בעתיד. "מדובר בתוכנית קריטית להצלחתה ארוכת הטווח של ניו יורק", אמרה מושלת ניו יורק, קתי הוצ'ול, בחודש שעבר.
אם התוכנית תעבור כפי שנראה כעת, היא תשים סוף למאמצים ליישם תמחור גודש שכזה בניו יורק שנמשכים יותר מחצי מאה. למרות תמיכה של חלק מראשי העיר של ניו יורק במשך השנים וכן של מושלי מדינות, בעלי המכוניות וחברות המשאיות וכדומה הפילו הצעות דומות שעלו בעבר.
בשנת 2007 כינה ראש העיר מייקל בלומברג את הפקקים בניו יורק בתור "הפיל שבחדר" כשהציע תוכנית להטלת אגרת גודש, שאותה הפילו המחוקקים במדינה. עשור לאחר מכן, המושל אנדרו קואומו, שהתנגד זמן רב להטלת אגרות גודש, טען כי מדובר ברעיון ש"הגיע זמנו" ויש ליישם. שנתיים לאחר מכן, המדינה נתנה למינהל הכבישים הפדרלי אישור לתכנן תוכנית אגרות גודש לעיר.
700 אלף מכוניות ביום במהירות ממוצעת של 7 קמ"ש
מדי יום זורמים 700 אלף כלי רכב בדרום מנהטן, אחד האזורים העמוסים ביותר בעולם. כיום המהירות הממוצעת באזור היא כ-7 קמ"ש בלבד, והיא במגמת ירידה. גם מהירויות האוטובוסים הציבוריים ירדו בכמעט 30% מאז 2010. תושבי ניו יורק מפסידים 117 שעות בממוצע מדי שנה בעמידה בפקקים, מה שעולה להם כמעט 2,000 דולר בשנה באובדן פרודוקטיביות ועלויות אחרות, כך על פי ההערכות.
מעבר לכך, הפקקים גם גורמים ליותר תאונות, פליטת פחמן וזיהום, תפיסת מקום שניתן היה לייעל להולכי רגל או לשטחים מסחריים, ועוד. האגרה נועדה להפחית את מספר כלי הרכב הנכנסים לאזור הגודש ב-10% לפחות מדי יום, ולקצץ ב-5% את מספר הקילומטרים של מכוניות הנוסעות בתוך האזור.
התומכים גם מציינים שזה ישפר את התחבורה הציבורית בניו יורק, כאשר כ-75% מהנסיעות במרכז העיר הן באמצעות תחבורה ציבורית. זאת, על רקע העובדה שמספר הנוסעים בתחבורה הציבורית נמוך כיום ב-35% עד 45% בהשוואה לרמות שלפני המגפה. ה-MTA טוען כי אגרת הגודש תיצור מקור הכנסה קריטי למימון 15 מיליארד דולר בהשקעות עתידיות למודרניזציה של מערכת התחבורה הציבורית של העיר, שחוגגת כבר 100 שנים.
בשעה שבאף עיר אחרת בארה"ב עדיין לא יושמו אגרות גודש, בלא מעט ערים, ביניהן שטוקהולם, לונדון וסינגפור, התמחור הזה קיים כבר שנים. אותן ערים דיווחו על ירידה בזיהום הפחמן הדו-חמצני, ועל הפחתת העומס ומהירויות ממוצעות גבוהות יותר. שנה אחת בלבד אחרי שלונדון התחילה להטיל אגרות גודש באזורים עמוסים, עומסי התנועה בעיר צנחו ב-30% והמהירות הממוצעת עלתה באותו אחוז.
עם זאת, לא מעט קבוצות עדיין מתנגדות בתוקף לאגרות גודש בניו יורק. נהגי מוניות והסעות, רובם ככולם בעלי הכנסה נמוכה יחסית, וכן מהגרים, חוששים שזה יפגע בנהגים שכבר עכשיו נאבקים להסתדר. ה-MTA אמר שאגרות גודש יכולים להפחית את הביקוש למוניות בעד 17% באזור.
בנוסף, נוסעים ומחוקקים מהרובעים החיצוניים של ניו יורק ומניו ג'רזי אומרים שהתוכנית תפגע בנהגים שאין להם דרך הגיונית להגיע למרכז מנהטן בלבד במכונית, וכי הדבר ישפיע באופן לא פרופורציונלי על נהגים בעלי הכנסה נמוכה. מבקרים אחרים של התוכנית טוענים שזה יכול להסיט את התנועה והזיהום ממשאיות לאזורים שבהם גרים בעלי הכנסה נמוכה יותר.
ההימור של ניו יורק בהטלת אגרת גודש הוא גבוה, וראשי ערים ומנהיגים אחרים בארה"ב עוקבים מקרוב אחר התוצאות. אם התוכנית תצא לדרך, אגרות גודש יכולות להיכנס לשימוש יותר בערים אחרות בארה"ב, שמנסות רובן ככולן להתאושש מהשפעות הקורונה ולהתמודד עם אתגרים דומים של שינויי אקלים ותשתיות ציבוריות ישנות.
