אופציות שקיבל הבעל בהייטק יחולקו עם בת זוגו לשעבר. בכך התקבל ערעורה של האישה על ידי בית דין רבני גדול בירושלים שנתן החלטתו לאחרונה. החלטת ביה"ד הגדול הפכה למעשה את קביעת בית הדין הרבני האיזורי, שקבע כי האופציות לא יחולקו בין בני הזוג לשעבר ולמעשה כי לאישה אין זכויות באופציות שקיבל בן זוגה לשעבר.
בית הדין האיזורי קבע כי יש להחריג מאיזון משאבים את האופציות שקיבל הבעל, אם לא נכנסו לחשבון המשותף, אולם, כאמור, בית הדין הרבני הגדול קבע בדעת רוב כי האישה כן תקבל את החלק לו היא זכאית באופציות.
בחברות הייטק רבות, ובחברות סטארטאפ בפרט, מקובל להעניק לעובדים תמריץ בדמות "אופציות" לרכישת מניות. אופציות אלו הן למעשה ניירות ערך, שמאפשרים לעובד לרכוש מניות של החברה במחיר קבוע מראש. ערכן של האופציות משתנה בהתאם להצלחת החברה, ושוויין ייקבע לפי ערך המניות בשוק ביום המימוש. מועד מימוש האופציות נקבע בדרך כלל בחוזה העובד ובמדיניות החברה שבה הוא עובד. הענקת אופציות לעובד הינה מעין תוכנית הטבת שכר הניתנת לו ע"י המעביד. האופציות ניתנות למימוש לאחר תקופה מסוימת (תקופת הבשלה), ובסיומה הוא זכאי לממש את האופציות, ולקבל תמורתם את מניות החברה.
במקרה הנוכחי לבני הזוג הפרודים מספר ילדים והם נפרדו בשנת 2020. בית הדין האיזורי קבע בנימוקי החלטתו כי "אופציה" דינה כמתנה שניתנה לעובד, ועל כן האופציה מוחרגת מאיזון משאבים.
האישה סירבה לקבל את קביעת ביה"ד האיזורי וטענה כי טעה בקבעו שאופציות דינן כמתנה, ולכן אין לאזנן. לטענת האישה, האופציות הינן חלק משכר העבודה, ניתנו במסגרת הסכם שכר המסדיר את יחסי העובד עם המעביד, וממילא יש לאזנם.
מנגד, הבעל טען כי הצדדים לא קיימו יחסי אישות שנים וחיים בחדרים נפרדים, ולמעשה רק חיו כ"יחידה הורית כלכלית". לטענתו, האופציות והמניות שצבר במקומות העבודה, הינן הטבה אישית המבוססת על הון אנושי הטמון בכישרונו וביכולותיו האישיות, והמקור (ההון האנושי והכישורים) בטרם הנישואין, ומשכך אין לאזנם. ואף אם היה מקום לאזנם, נוכח אורח החיים החריג של הצדדים, אין לאזנם. לטענתו, מכיוון שלא חיו חיי אישות מדובר בשותפות מוחלשת.
בית הדין הרבני הגדול קבע כי האישה זכאית לאיזון האופציות שניתנו לגבר, לפני מועד הקרע, כאשר אם תקופת ההבשלה הינה לאחר מועד הקרע, היא זכאית לאיזון בחלק היחסי של המניות.
עוד נקבע כי אופציה הניתנת לעובד, אינה כמתנה הניתנת לבן זוג. כמו כן, נקבע כי הטענות בעניין יחסי אישות וכו' אינן משפיעות על החלוקה השווה באיזון המשאבים. לפיכך נקבע כי ביה"ד מקבל את הערעור, וקובע כי האישה זכאית לאיזון באופציות ובמניות שקיבל הבעל ממקום עבודתו.
הדיינים בתיק היו הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז-אילוז (בדעת מיעוט) והרב צבי בן יעקב. האישה שערעורה התקבל יוצגה על ידי טו"ר (טוען רבני) צבי גלר וטו"ר נדב טייכמן.
עו"ד דניאל פרידנברג ממשרד הופמן & פרידנברג, שמתמחה בענייני ירושה ומשפחה, ולא ייצג בתיק, מסביר כי "בית הדין הגדול הפך את פסק דינו של בית הדין האיזורי בשם עקרון השוויון, וקובע כי שני בני הזוג זכאים ליהנות ממה שנצבר במהלך חיי הנישואין. עם זאת, הוא מדגיש שהקביעה מבוססת לא רק על עקרונות משפטיים, אלא גם על בדיקה יסודית ("בירור ומיצוי") שערכו הדיינים באמצעות התייעצות עם גורמים חיצוניים שבקיאים בענייני הענקת אופציות. עוד מציין פסק הדין, כי גם אם מערכת היחסים הזוגית לא הייתה בשיאה לאורך כל שנות הנישואין בעקביות, אין בכך כדי לפגוע בזכויות הרכושיות הנובעות מהחוק ומהמאמץ המשותף בניהול משק הבית"
עו"ד ד"ר שרון פרילינג, שייצגה את הגבר מסרה: "פסק הדין מבטא את מורכבות הסוגייה הנוגעת לאיזון מניות ואופציות, ובכלל זאת שאלת המועד לפיו תקבע שווי של הזכות לצרכי האיזון. האם שווי במועד הקרע בו תמו יחסי השיתוף בין בני הזוג, או שווי במועד המימוש, שלעתים חל שנים לאחר מועד הקרע עצמו? בפסק הדין נחלקו עמדות הדיינים, כאשר בפסה"ד האיזורי סברו כל הדיינים כעמדת המיעוט. מחלוקות אלו משקפות את הצורך בהמשך העמקה בסוגיות אלו, שהינן מורכבות, ודומה שעדיין לא הגיעו למיצוין המשפטי".
