ועדת ערר בראשות השופטת אורית וינשטיין דחתה לאחרונה צעירה שרכשה נכס ועתרה נגד החלטת מנהל מיסוי מקרקעין חיפה לחייב אותה במס רכישה על בית מגורים דו-משפחתי, ולא על דירת מגורים יחידה כבקשתה. הוועדה קיבלה את עמדת מנהל המיסוי שטען כי היא לא מתכוונת לגור בנכס, לנוכח בקשתה להרוס אותו ולבנות בית אחר תחתיו.
לפני כארבע שנים חתמה הצעירה על הסכם מכר שבו רכשה בית מגורים דו-משפחתי בחיפה תמורת 2.25 מיליון שקל. היא הצהירה בדיווח למנהל מיסוי מקרקעין כי הדירה שרכשה תשמש למגורים וכי היא מתחייבת למכור את דירתה הנוספת בפרק הזמן הקבוע בחוק. היא ביקשה לשלם מס רכישה על דירת מגורים יחידה והגישה שומה עצמית על סך 22,925 שקל, ובהמשך אכן מכרה את דירתה הנוספת.
מנהל המיסוי הוציא לה שומת מס רכישה שבה צוין כי על פי הנתונים שבידיו הדירה לא תשמש למגורים שכן הרוכשת הגישה בקשה להרוס אותו בתוך שלושה חודשים. לכן, היא לא זכאית למס רכישה מופחת החל על דירת מגורים יחידה. הוא קבע שיש לחייב אותה במס רכישה לפי שיעור המס על קרקע, בסך 135 אלף שקל.
בערר שהגישה טענה הצעירה כי ביקשה לקנות את הבית, לשפץ אותו ולהרחיבו כדי לגור בסמוך להוריה. היא הסבירה כי היא לקוית ראיה וזקוקה לעזרתם ותמיכתם של ההורים. לדבריה, השינוי התכנוני לגבי שיפוץ הדירה התרחש רק לאחר מועד הרכישה, כשאדריכל מסר לה ולאביה שעדיף מבחינה כלכלית ותכנונית להרוס את המבנה שנרכש ולא לשפצו.
מנהל המיסוי טען מנגד כי כוונתה הסובייקטיבית הייתה לקנות את הנכס כדי להרוס אותו ולבנות מחדש. הוא ציין בין היתר כי מחומר הראיות עלה שהיא לא ביקרה בבית לפני הרכישה ולא ביררה דבר לגבי עלויות השיפוץ. כמו כן, מחיר העסקה נמוך ומשקף את עלות הקרקע בלבד.
עו"ד מאורי עמפלי איל יזהרואכן, ועדת הערר בראשות השופטת אורית וינשטיין דחתה את הערר. היא ציינה כי כדי לעמוד במבחן הסובייקטיבי ולהראות כי הייתה כוונה לרכוש את הנכס למטרת מגורים, על הרוכשת לשכנע כי היא התכוונה לגור בדירה. נקבע כי מדובר בנכס שלא שימש למגורים במשך כמה שנים, והרוכשת הצהירה בהסכם כי ידוע לה שמדובר בדירה ישנה במצב תחזוקתי בעייתי.
הוועדה ציינה שהצעירה לא הצליחה להוכיח כי כוונתה הסובייקטיבית הייתה לרכוש את בית המגורים הספציפי שהיה על המקרקעין למטרת מגורים בו. גם כיום, ארבע שנים לאחר החתימה על הסכם הרכישה, הנכס לא שופץ, לא בוצעה הרחבה והוא לא משמש למגורים. הרוכשת לא גרה בו מעולם והוא לא הושכר. עם זאת, קיימת בקשה לתוכנית הריסה עבורו.
זאת ועוד, מעדות הצעירה עלה כי היא כלל לא ביקרה בנכס טרם רכישתו, על אף טענתה כי רצתה לגור בו. לכך מתווספת עדות אביה של הצעירה שלפיה ביקש לקדם את רכישת הנכס בשל מיקומו, בסמיכות לבית ההורים.
בסיכומו של דבר נקבע שהיא לא הוכיחה שהתכוונה לרכוש את הנכס למטרת מגורים, ולכן יש לקבוע כי היא רכשה קרקע ולחייבה במס רכישה בהתאם לשווי העסקה. הצעירה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הצעירה (העוררת): עו"ד פז בית-הלחמי ואח'
• ב"כ מנהל המיסוי (המשיב): עו"ד רונית ליפשיץ מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
• עו"ד (רו"ח) מאורי עמפלי עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
