צפו: סיפורו של שר האוצר הראשון
(צילום: אבי חי)
את הסיפור ההיסטורי הזה נתחיל דווקא מהסוף. ב-14 ביולי 1952 יצאה "להקת מטוסי קרב" מהארץ אל עבר הים התיכון, כדי ללוות במטס כבוד יוצא דופן מטוס של חברת אל על ובה ארונו של איש מכובד ויקיר הישוב בישראל בשנותיה הראשונות של המדינה.
המטס, כך סיפרה כותרתו הראשית של "ידיעות אחרונות" ב-14 ביולי 1952, באותיות ענק שמנות מאוד ונדירות לימים ההם, יקביל את פני המטוס שיצא מרומא וילווה אותו מהמים הטריטוריאליים של ישראל ועד נחיתתו בלוד. שם "יקבלו את הארון משמרות כבוד של צבא ומשטרה וכן חברי הממשלה, עם ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, בראשם".
מי שזכה לכבוד יוצא הדופן והחד פעמי הזה, לאחר שנפטר באופן פתאומי בחו"ל על סיפונה של אוניה שבה שט לצורך החלמה, היה שר האוצר הראשון של מדינת ישראל, אליעזר קפלן.
ולא רק זאת. יומיים לאחר מכן גדל עוד הכבוד המיוחד שלו זכה איש הכספים האהוב. אליעזר קפלן נקבר בחלקת גדולי האומה בירושלים, אף שלא כיהן מעולם כנשיא המדינה, ראש הממשלה או יושב ראש הכנסת. רק עוד אדם אחד, שלא החזיק בכהונות האלה, זכה לכבוד המיוחד הזה לאחר פטירתו, ראש עיריית ירושלים המיתולוגי, טדי קולק. ויותר מכך: אליעזר קפלן היה ראשון הנקברים בחלקת גדולי האומה. למעשה קבורתו חנכה את החלקה המכובדת. כבוד גדול עוד יותר.
עוד ברומא זכה שר האוצר הישראלי הראשון במותו לכבוד נדיר מסוגו. שתי מחלקות של משטרת חיל האוויר האיטלקי דגלו את נשקן אל מול הארון, עטוף דגל ישראל ועליו זר פרחים ענקי של ראש ממשלת איטליה, דה גספארי. טייס איטלקי תקע בחצוצרה את תרועת האשכבה, אל מול האווירון, כך סיפרה הידיעה שאותה שלח בטלגרף "השליח המיוחד של עיתוני הארץ שנלווה למשלחת אשר יצאה לאיטליה לקבל את הארון" (תארו לכם היום שליח משותף ל"הארץ" ול"מקור ראשון"). בראש המשלחת עמד משה שרת, "עייף ומדוכא", שסקר את משמר הכבוד האיטלקי, "כאשר החל יורד גשם שוטף".
אהוב, ישר וחרוץ
בכך נחתמו ארבע שנות כהונה של שר אוצר, שבניגוד לכל מי שמחזיק ברחבי העולם בתפקיד כפוי הטובה הזה, היה אהוב עד מאוד על תושבי המדינה הצעירה ישראל. האבל על לכתו נמשך ימים רבים ובכל שדרות הציבור וגם בקרב פוליטיקאים מהאופוזיציה למפא"י שיבחו את "השר הישר והחרוץ", שניהל בימים הקשים אי פעם את כלכלת המדינה הצעירה בשנותיה הראשונות.
לא קל היה לשמש כשר אוצר במדינה ענייה, שעסוקה בקליטת מאות אלפי עולים, תוך כדי ימי מלחמה קשים בראשיתה. זאת, כאשר קופתה מדולדלת ורבים מאוד מתושביה החדשים הגיעו חסרי כל, ניצולים מהתופת הנוראה של שנות השואה, כאשר המדינה דלת האמצעים עושה כל שביכולתה לקלוט אותם וגם יהודים עניים שנקבצו אליה מארצות ערב ומדינות רחוקות.
20 צפייה בגלריה
מימין: שר האוצר קפלן, הנשיא חיים וייצמן, רה"מ דוד בן-גוריון, שר הפנים חיים משה שפירא ושר המשפטים דב יוסף
(צילום: דוד רובינגר)
אליעזר קפלן נולד בינואר 1891 במינסק שבבלארוס, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית. היו לו, כמו אז למשפחות אשכנזיות רבות, תשעה אחים ואחיות. אביו, מאיר קפלן, היה בעל בית מסחר סיטונאי גדול לחוטי אריגה. היה זה בית דתי והוריו, פרומה ומאיר, שלחו את אליעזר הקטן ללמוד ב"חדר" ואחר כך לגימנסיה הרוסית בלוביץ', כיום אזור המצוי בתחום פולין. משם המשיך אליעזר קפלן ללימודים בבית הספר היוקרתי הטכני הגבוה במוסקבה וב-1917, בהיותו בן 26, זכה בתעודת מהנדס בניין. אליעזר נישא לרופאת ילדים, ד"ר דבורה לבית קפלן, שם משפחה זהה בשל היותה בת דודו אברהם קפלן.
ב-1920 עלה אליעזר קפלן לארץ ישראל, בימי העלייה השלישית. תפקידו הציבורי הראשון החל מיד לאחר מכן, כאשר נשלח לגרמניה והקים בה את הסניף המקומי של התאחדות הפועל הצעיר וכיהן כמזכירו.
שלוש שנים לאחר מכן חזר קפלן, הצעיר המצליח מאוד, לארץ ישראל ומיד החל לכהן כחבר הנהלה במשרד לעבודות ציבוריות ובניין וכמנהל המחלקה הטכנית של עיריית תל אביב, ובין השנים 1925 ל-1933 אף כיהן כחבר מועצת עיריית תל אביב.
במהרה התקדם עוד, היה לאחד מבכירי ההסתדרות ומונה למזכיר הוועד הפועל בשנים 1929 עד 1933. מאז ועד להקמת המדינה ב-1948 היה קפלן חבר הנהלת הסוכנות היהודית וכבר אז גילה מומחיות מיוחדת בכל התחום הפיננסי ומונה למנהל מחלקת הכספים בסוכנות היהודית.
"כל המכתבים מסתיימים בקריאת 'הצילו'"
האזכור הראשון של קפלן בתקשורת בנושא הכספים שבו התמחה היה ב-4 במאי 1942. באותן שנים ציין כי הסוכנות טרם מילאה את מלוא חובתה בגיוס כספים למאמץ המלחמתי. בישראל, מודגש בידיעה, היו באותה שנה 90-95 אלף יהודים בגיל הצבא מ-18 עד 55, אולם עד אז הצטרפו למאמץ המלחמתי "במדים ובלי מדים" ולנוטרות רק כ-20 אלף איש, "שהם חצי ממה שהארץ צריכה לתת למאמץ המלחמתי להגנתה, לביטחונה ולמען קיום עתידה. אין צורך ואין גם תועלת בהצלפה עצמית אולם צריך להיות ברור שהישוב עוד לא מילא את חובתו", הסביר מפקד ארגון ההגנה, אליהו גולומב, לפני שאיש הכספים אליעזר קפלן סקר את מצב האספקה בארץ ישראל.
הייתה זאת תקופת השואה והידיעות על רצח יהודי אירופה החלו להגיע לארץ ישראל. ב-6 במאי 1943 מפרסמת ידיעה כי באספת סוחרי חיפה "למגבית ההתגייסות" נשמעה קריאה "לגאולת ניצולי הגולה" ואליעזר קפלן "סקר את פעולות הסוכנות היהודית בשטח זה" ו"הקריא מכתב שנשלח לספרד מארץ האויב ומאשר את הבשורות הרעות שפורסמו כבר בעיתונות. כל המכתבים מסתיימים בקריאה 'הצילו'", אמר קפלן בכנס העצוב.
20 צפייה בגלריה
כמנהל מחלקת הכספים בסוכנות היהודית, ציין קפלן כי הסוכנות טרם מילאה חובתה בגיוס כספים למאמץ המלחמתי
(צילום: דוד רובינגר)
אינפלציה ומחסור בידיים עובדות
מתברר שעוד לפני קום המדינה עסק השלטון בארץ ישראל בנושאים שמעסיקים אותנו גם היום - משרות פנויות במשק וחשש מאינפלציה.
ב-11 בפברואר 1943 מתפרסמת ידיעה ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת: "האביב בא - ויחסרו פועלים. בכינוס הקיבוץ המאוחד ובמושבות השרון הבעיה העיקרית הייתה - המחסור בידיים עובדות". הידיעה מספרת כי "הכפר העברי זועק לידיים עובדות ועמדות עבודה רבות, ביחוד בחקלאות, נעזבות. המצב חמור כבר עתה, בעונת הגשמים, אך באביב עונת העבודה הבוערת בחקלאות, יורגש ביותר מחסור זה". ומה הסיבה בעצם לאי גיוס עוד עובדים? הידיעה מספרת כי "אליעזר קפלן גילה כי הקיבוצים מסלקים כעת את חובותיהם לקרן היסוד בפירעון של 10 שנים בבת אחת, ויש כאלה הפורעים גם תשלומים של 40 שנה בבת אחת".
הממשל הבריטי היה מודאג מאינפלציה, ואיתו גם ראשי המחלקות הכלכליות בסוכנות היהודית. כפי שמספרת ידיעה מה-3 באוגוסט 1943, ראש מחלקת הכספים, אליעזר קפלן, ועמיתיו בסוכנות "רואים שחורות ותובעים מאת ההסתדרות להסכים אפילו להורדה מסוימת ברמת החיים של הפועלים ובלבד שהאינדקס יובא לידי ייצוב ותיפסק האינפלציה". ומה השיטות שהוצעו חמש שנים לפני הקמת המדינה? "מתן מספוא, אספקה וחלקי מכונות למשקים המייצרים מצרכי מזון, מתן סיוע ליצרני המצרכים החיוניים, כדי שיוכלו למכור את תוצרתם במחירים הרשמיים והגדלת האימפורט (היבוא) של מצרכים חיוניים".
ב-14 בפברואר 1944 מדווחת ידיעה כי כארבע שנים לפני מלחמת השחרור ו-33 שנים לפני ביקור הנשיא סאדאת בירושלים, קיימו בכירי הישוב היהודי בארץ ישראל "שיחות עם מצרים". הידיעה מספרת כי "אחרי כל הדחיות הרבות נקבע מועד לשיחות המסחריות בין ארץ ישראל ומצרים ליום ה' השבוע, סוף-כל-סוף. המשלחת המצרית תהיה בעלת משקל רב וישתתפו בה לפחות שלושה מיניסטרים, שר האוצר, מיניסטר המסחר ומיניסטר החקלאות, וכמה ראשי מחלקות. בין המשתתפים הרשמיים במשא-ומתן נמצאים, פרט לפקידי הממשלה, רק שני באי כוח הציבור, כאשר הנציג היהודי הוא מר אליעזר קפלן, שר האוצר של הסוכנות, שייצג את כל התעשייה בארץ, את מרבית המסחר וחלק ניכר של התוצרת החקלאית, המיועדת לסחר-חליפין".
ב-21 במאי 1944 מביע אליעזר קפלן חשש, בידיעה תחת הכותרת "לאחר המלחמה" (הכוונה באירופה), כי "אין תוכנית נבונה וערוכה מראש למשק של ארץ ישראל - לא לעתיד הקרוב ואפילו לא להווה". לפי קפלן, "מתוך 70 אלף פועלים, שיחזרו בקרוב ממפעלי מלחמה, רק 15 אלף ישובו לעבודתם הרגילה מלפני המלחמה. בשביל השאר יהיה צורך להקים מפעלים חדשים שיתחרו במפעלים הפרטיים. אותה שעה, במקום לשלוח לנו מזון לרפת, שולחים הנה אבקת חלב וזרעים של תפוחי אדמה נמכרים כאן בחמישי לירות א"י הטונה, יותר יקר מאנגליה. אם יחס כזה יישאר לארץ גם להבא - סוף המלחמה יביא במקום ראשון משבר רציני".
ב-28 בדצמבר 1944 מדווח אליעזר קפלן כי "תקציב קרן היסוד יהיה ארבעה מיליון לירות". המדובר בתקציב ענק, בהשוואה לתקציבי השלטון הבריטי בארץ ישראל, שניסה לחסוך כל לירה של השקעה בארץ באותם ימי מלחמת העולם השנייה.
ב-18 בנובמבר 1946 הופיע איש הכספים של טרום המדינה, אליעזר קפלן, במועצת ההסתדרות. בידיעה פיקנטית בעיתון התייחסו "לאופן דיבורו בעברית המיוחדת שלו", שכן היה לקפלן מבטא מעט מוזר. הידיעה מספרת שהוא אמר לחברי ההסתדרות כי "מוטב שאעשה שגיאות בעברית מאשר אטעה במספרים ובעובדות".
ב-18 בדצמבר 1946 נכתב בעיתון כי בנאומו על הצעת התקציב הציוני אמר קפלן ש"הוקמה חברה לבניין בתים בא"י בהון של 2.5 מיליון. 1.5 מיליון לשיקום חיילים משוחררים". מומחה הכספים של העם היהודי בימים ההם דיווח לוועדה הכספית של הקונגרס הציוני בבאזל, שווייץ, כי הוגשה "הצעת תקציב בסך 15 מיליון לי"ש לצרכי הסוכנות היהודית לא"י". בנוסף, ציין כי "המציאות הוכיחה ואישרה במידה מסוימת את החששות למשבר כללי בארץ עקב המעבר מימי מלחמה לתקופת שלום, ואני מזהיר שבמוקדם או במאוחר תעמוד הכלכלה בא"י בפני הבעיה של יכולת התחרות בתוצרת של ארצות אחרות". מזכיר לא מעט את החשש של החקלאים כיום מהרפורמה של שר האוצר ליברמן לפתיחת היבוא החקלאי והתחרות אל מול התוצרת הישראלית.
ב-9 ביולי 1947 העידו בכירי הכלכלה בארץ ישראל, במה שכונה בשעתו "ועדת חקירה של הסוכנות היהודית", שדנה בין השאר בשיטת המיסים הנהוגה בארץ. לדברי בכירי הסוכנות בהולנד, יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה, שיטת גביית המיסים בארץ אינה צודקת, שכן "היהודים העשירים צרכים לשלם יותר כדי להעלות את דרגת החיים של הערבים העניים". קפלן הסביר שהוא מצדד בגביית מיסים לפי היכולת, "אולם הערבים העשירים מסרבים לשלם וסרבו גם בירושלים לתרום למס החינוך שלהם והתנגדו למס הירושה אף בשעת המלחמה".
"מומחה לניהול ולגיוס כספים"
עם הקמת המדינה לא היה כלל ספק מי יתמנה לשר האוצר הראשון שלה. אליעזר קפלן, שגם חתום על מגילת העצמאות, מונה לתפקיד על ידי ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, שאמר עליו כי הוא "מומחה גדול לניהול כספים, ובעיקר כאשר צריך לגייס קודם את הכספים - כדי שיהיה מה לנהל".
ואכן, אליעזר קפלן גיבש "תוכנית הכנסות" מהיום הראשון במשרד האוצר הצנוע, שמנה רק כמה עשרות עובדים בראשית דרכו (כיום מועסקים באוצר 7,000 עובדים, כולל ברשות המיסים). ההכנסות שתכנן היו משלושה מקורות: גיוס כספים ממקורות שונים בחו"ל, מלוות מדינה וכמובן, איך לא, מיסים, שבאמצעותם התקיימו גם האימפריות לפני 2,000 שנה.
ההלוואות הראשונות שמדינת ישראל קיבלה ותרומות מיהודים טובים ברחבי העולם סייעו בהקמת התשתית הראשונית במדינה והצלת המשק הצנוע בהיקפו מקריסה אל מול הדרישות הרבות שהיו למדינה ולמאות אלפי אזרחיה הראשונים, רק כ-600 אלף עם הקמתה.
חמישה ימים לפני הקמת המדינה עודדו הבטחות של אליעזר קפלן את דוד בן-גוריון להכריז על הקמתה, למרות שלפי פרסומים שונים קפלן לא היה בטוח שה-15 במאי הוא מועד נכון להכרזה.
קפלן הבטיח בכינוס של המלווה הלאומי ב-10 במאי 1948 כי "האמברגו הכספי האמריקני לא ישפיע על מהלך המלחמה ועל ביצור המדינה. התרומות מחו"ל יוקדשו להתיישבות, המיסים והמלווה – להקמת המדינה". ועוד הוסיף קפלן: "כאשר וושינגטון תיווכח כי גם איום זה לא ירתיע אותנו מללכת בדרכנו עד הסוף, היא תחשוב עוד פעמיים ושלוש, עד אשר תחליט להוציא את האיום לפועל כי למדינה היהודית לא תהיה ברירה אלא לפנות אל המחצית השנייה של כדור-הארץ".
ב-11 באוגוסט 1948 הבטיח שר האוצר הראשון של ישראל, אליעזר קפלן "במסיבה נאה על שפת הים מטעם לשכת המסחר, לכבוד העסקנים שפעלו בקרב הסוחרים הגדולים בעניין המלווה, כי נייר המלווה הלאומי, שיופיע באחד הימים בבורסה, יהיה נייר ערך טוב". מתברר כי 12 אלף איש מסקטור הסוחרים גם חשבו כך וחתמו כבר על המלווה החדש של המדינה והסוחרים בכל הארץ קנו עד עתה מלוות במיליון לירות ארץ-ישראליות.
ב-27 באוגוסט 1948 מתפרסם כי "בא אליעזר קפלן והגיש לוועד הפועל הציוני תקציב של 180 מיליונים דולרים, שהם 50 מיליונים לירות". והידיעה מנתחת כי "אם תשוו את התקציב המסחרר הזה של הציונות, שהוצע לה על ידי שר האוצר הממלכתי שלנו לתקציב הציוני הקודם, בן 6 המיליון, תראו באיזו מידה עלה מעמדה של הציונות".
"תחת האיזמל של שר האוצר"
בינתיים קפלן מחפש כסף לקופת המדינה, אך לא בכל מחיר. הכותרת ב-13 בפברואר 1949 היא: "שר האוצר דחה מיסים אישיים. תוספת של 20 אחוז למיסים קיימים במקום מס מדורג מבוסס על הכנסה".
ב-17 בפברואר מדווח העיתון, כי "חלק הארי של 35 מיליון הדולר שתלווה אמריקה לישראל לצרכי החקלאות יוקדש לתוכניות השקאה. הפקידים בוושינגטון אמרו כי המשא ומתן שלהם עם שר האוצר הישראלי קפלן קרוב לסיום".
ב-8 ביוני מדווח הכתב הפרלמנטרי כי קפלן יגבה לקופת המדינה 45 מיליון ל"י במיסים מתושבי המדינה בשנת התקציב הראשונה של ישראל. ב-15 ביוני 1949 הכותרת בעיתון היא: "משקנו תחת האיזמל של שר האוצר. שיאו של אליעזר קפלן: מתקציב של 200,000 עד לתקציב של מאה מיליון ומעלה! מיליונים, ועשרות מיליונים, ועוד ידו נטויה".
הכתבה עצמה מספרת כי "יום אתמול בכנסת היה יומו הגדול של אליעזר קפלן, שר האוצר של מדינת ישראל, אשר זכה להגיש לפרלמנט העברי את התקציב השנתי החוקי הראשון. וזה התקציב הגדול, שאיש מתוכנו לא היה מעז לפני שנה אפילו לנבא לו".
נאום התקציב של קפלן, לפי הידיעה, השתרע על פני 110 עמודים. ואלה פרטיו: "התקציב השוטף מגיע לכדי 57 מיליון ותקציב המפעלים עולה 4.7 מיליון ל"י, תקציב הביטחון אינו ניתן לפרסום מטעמים מובנים לכל. ואם נצרף לכך גם את תקציב ההשקעות והפיתוח בסך של 62 מיליון ל"י נקבל את התמונה המקיפה של פעולות שר האוצר". הידיעה מספרת בהרחבה גם על שלל המיסים שיוטלו עם העם: מס ירושה, מס עליית ערך המקרקעין (מס שבח של היום), מס קליטה וגם הכפלת מספר משלמי מס ההכנסה.
ב-26 ביולי הסביר קפלן, כאשר נשאל מדוע אינו מפרסם את הנתון של ההכנסות הצפויות ממס הירושה, כי לצערו "אין לנו ידיעות על תוכניותיו של מלאך המוות כדי לדעת מה ייתן המס הזה". לפי אחת הידיעות קפלן הסביר, שמלאך המוות מסרב למסור לו את הנתון, וכל הכנסת פרצה בצחוק רועם.
מס הירושה יצא אל הפועל בסוף 1949, רטרואקטיבית מאפריל 1949, ובוטל באפריל של שנת 1981. בשנה האחרונה גברו הקולות בקרב גורמים ממשלתיים בכירים להטיל שוב מס ירושה בארץ, כדי לכסות חלק מהגירעון העצום שנוצר בקופת המדינה בגין משבר הקורונה. בינתיים האוצר נמנע מלהציע לחדש את המס הזה, שרבים רואים בו מס לא מוצדק על כספים שכבר נגבה עליהם מס בעבר, כאשר המוריש היה בחיים.
ב-25 ביולי הכותרת היא: "שר האוצר יסיים היום את הוויכוח על התקציב. ועדת הכספים יושבת פעמיים ביום כדי לגמור את דיוניה עד 1 באוגוסט". בהחלט מזכיר במשהו את המתרחש ממש בימים אלה בכנסת.
מתברר שכבר באותם הימים בנו בארץ על ההכנסות מתיירות (שכל כך חסרות בישראל בימים אלה). הכותרת ב-7 באוגוסט 1949 היא: "התיירות תכניס למדינתנו 30 מיליון דולר בשנה". הכתב הכלכלי ש. סביסלוצקי מספר בפתיח הידיעה: "תכנית הצנע לא הצליחה להרוס את ענף בתי המלון, בתי ההבראה והפנסיונים. כולם עד האחרון בהם – מקטון עד גדול – מלאים עד אפס מקום והטלפונים מצלצלים ללא הרף, מבקשים חדר, והתשובה היא 'אין".
"מיליונים שם, מיליונים פה - והדלות הולכת וגדלה"
ב-25 בנובמבר 1949 מדווח על רקע המצב הכלכלי הקשה במדינה: "כבר עברנו את המיליון הראשון של היהודים בישראל. אליעזר קפלן אינו זז בלי מיליונים. תקציב שנתי של 34 מיליון, תכנית פיתוח כ-55 מיליון. הבנייה והביטחון - גם כן מיליונים. שטרי מקרקעין – כבר 25 מיליון. אבל דווקא משום כך אין שמחים בארץ". מוסיף הפרשן הכלכלי: "ביבוא הגענו ל-55 מיליון, וטרם חלפה שנה. בקשר לכך בוודאי אין מה לשמוח, בייחוד כשהתרנגולות אוכלות מספוא ואילו אנחנו איננו אוכלים תרנגולות. מיליונים שם, מיליונים פה – והדלות הולכת וגדלה".
במקביל לכהונתו כשר האוצר, שימש אליעזר קפלן גם כשר המסחר והתעשייה בשנים 1949-1950 והיה למעשה לשר-על-כלכלי רב כוח, ששלט בכל לירה שנכנסה או יצאה מקופת המדינה. כאשר ערך "ידיעות אחרונות" משאל רחוב, התברר שדווקא השרים הכלכליים צועדים בראש השיח של האזרחים - לא ביטחון, לא חינוך ולא בריאות. הכותרת ב-14 באפריל 1950 הייתה נכונה יותר לימים ההם מאשר לימינו אלה: "90 אחוז מתושבי הארץ אינם מתעניינים בפוליטיקה. ראשון בתור: דב יוסף, אחריו: אליעזר קפלן. במחנות העולים משוחחים על שיכון ועבודה – ובאוטובוס על מנות המזון".
ב-12 בפברואר 1950 מסופר כי ראש הממשלה דוד בן-גוריון ייצא, אחרי שנתיים, לחופשתו הממושכת הראשונה מאז שנכנס לתפקידו במדינת ישראל העצמאית. ומי ימלא את מקומו? השר הבכיר מכולם, אליעזר קפלן, "לפי הנוהג האנגלי ששר האוצר ממלא את מקום ראש הממשלה".
ב-12 באפריל 1950 מתפרסם כי שר האוצר קפלן יגיש לאישור הכנסת תקציב מדינה חדש. המצב הכלכלי מטריד, בעיקר בתחום המזון העומד לרשות האוכלוסייה בימים של קיצוב ותלושים שחולקו למשפחות. כבר בימים ההם דנו בקיצוצים בתקציב, שזה עתה נכנס לתוקף. ב-4 ביוני הכותרת היא: "לא יהיו קיצוצים נוספים במזון. האוצר שואף לכך שהייצור המקומי ישיג את קצב העלייה".
הנושא שמעסיק מאוד את המדינה בחיתוליה הוא העלייה לארץ. עוד דווח בעיתון כי "קפלן מגיש תכנית 4 השנים. 800 מיליון לירות יידרשו לקליטת 800 אלף עולים. יתכן שיהיה צורך להוריד את רמת החיים במדינה". אגב, שני הדברים קרו: 800 אלף עולים הגיעו ורמת החיים בארץ, שעלתה מעט עם הקמת המדינה ועזיבת הבריטים, קפאה.
השוטרים, המורים והפועלים דורשים העלאות שכר
ב-9 באוגוסט 1950 מבשרת כותרת (ממש כמו לאחרונה בארץ): "תועלה משכורת השוטרים". על פי הידיעה "כתוצאה ממשא ומתן ממושך שהתנהל באחרונה בין שר האוצר קפלן לבין שר המשטרה והמפקח הכללי של משטרת ישראל, תועלה בקרוב משכורת השוטרים בשלוש או ארבע לירות בחודש. יש לקוות שעם העלאת המשכורת ייפסק גל ההתפטרויות בקרב השוטרים". לפי ההצעה "יוקמו בבתים משותפים אלף יחידות דיור לשוטרים בירושלים, תל אביב וחיפה".
ב-21 באוגוסט מתפרסם שכר השוטרים החדש: שוטר רגיל יקבל מעתה 21 ל"י במקום 18, שוטר נשוי יקבל עוד 6 לירות "תוספת משפחה", סמל ב' יקבל 27 ל"י, במקום 21, סמל א' – 30 ל"י במקום 24, מפקח שני – 39 במקום 33, מפקח א' – 44 במקום 38 ל"י. הוויכוח על העלאת השכר לדרגות הגבוהות יותר עוד נמשך.
וכמו בימינו אלה, גם בימי ראשית המדינה, לא היה ברור ב-30 באוגוסט אם שנת הלימודים תיפתח ב-1 בספטמבר, ל-220 אלף התלמידים של 1950. הסיבה, כמו תמיד, גם אז, תביעות השכר של המורים. והביקורת בכותרת העיתון: "מחר – הקץ לחופש הגדול, אך עוד לא התחלת הלימודים. כבימי הסוכנות והוועד הלאומי אין מר קפלן מסוגל להידבר עם מר אביעזר ילין בעתו". ראש ארגון המורים ואליעזר קפלן, התברר, היו מסוכסכים כבר שנים רבות ולא בדיוק הסתדרו ביניהם. שנת הלימודים בסוף החלה בעיתה.
אגב כך דנו ב-31 בדצמבר אותה שנה במרכז מפא"י בהעלאת שכר הפועלים. אחת ההצעות: יועלה שכר פועלי נמל חיפה ב-520 פרוטות ליום. אולם, ותק העובדים יחושב משנת 1946 ולא מ-1936. ב-7 בדצמבר דנה "הוועדה לבירור תביעות המנגנון" בתביעות עובדי המדינה, ניחשתם נכון - "בהעלאת שכרם והכנסת שיפורים סוציאליים שונים בתנאי עבודתם".
"לקראת כישלון מתוכנן"
ב-1 בספטמבר 1950 נושא יוצא דופן. הממשלה מתנערת מסיוע לקיום המכביה, שאליה יגיעו 500 ספורטאים מכל העולם. הכותרת בעיתון היא: "המכביה לקראת כישלון מתוכנן. ההכנות נסתיימו, הספורטאים יצאו לדרך, הושקעו 100 אלף ל"י" והממשלה אינה מראה נכונות לעזור".
קברניטי האירוע הספורטיבי הגדול בימיה הראשונים של המדינה טענו אז כי על הממשלה לסייע במימון האירוע, "שכן יהיה בכך כדי להעלות את קרן המדינה כולה בעולם, שזו לה הפעם הראשונה שידברו עליה בניו-יורק וביוהנסבורג לא כעל גוף גווע רחמנא ליצלן, אלא בצבעים מעודדים יותר".
שר האוצר קפלן היה נחוש בדעתו שזה לא תפקידה של הממשלה: "לי לא ידוע מאומה על תמיכת ממשלות אחרות באולימפיאדות. ומה בדבר הכרטיסים שתמכרו?", והכותרת בעיתון הייתה: "תמיכה במכביה - לא, מס שעשועים כן". ומדוע? כיוון שהממשלה תכננה בדיוק בימים ההם להטיל "מס שעשועים" על מופעי בידור וספורט בארץ, כולל על המכביה.
מאבק על סמכויות
גם בימים ההם רבו המשרדים על סמכויות, כמו למשל לאחרונה המריבה על "זרוע התעסוקה" בין משרדי הרווחה והכלכלה. ב-13 בדצמבר 1950 מסופר כי הממשלה, בישיבה בראשות אליעזר קפלן, דנה בעתידו של אגף הפיקוח: "אחרי חיסול משרד האספקה והקיצוב, הממשלה עומדת לקבל החלטה למי מן המשרדים הקיימים להעביר את אגף הפיקוח".
ב-22 בדצמבר מדווח העיתון כי שר האוצר קפלן הבהיר בכנסת כי לממשלה יש גם סודות ולכן היא תשמור בסוד את הדו"חות על אוצרות הנגב "ואין בדעתה למסור לפי שעה זיכיונות כלשהם לפירמות זרות מתוך שאיפה להבטיח את הפיקוח המקסימלי של הממשלה עצמה על האוצרות הטבעיים של המדינה". פרופ' איתן ששינסקי עוד לא היה מוכר אז, וההחלטה ההיא אינה משהו שמשפחות עופר או תשובה היו רוצות שיתרחש בימינו אלה.
ב-28 בינואר 1951 מבשרת ידיעה כי ועדה מיוחדת של חמישה שרים הורכבה על ידי הממשלה כדי להכין את הצעת התקציב לקראת הדיון בו בחודש הבא. האם כיום שר האוצר היה מרשה לעוד ארבעה שרים להשתתף בהכנת התקציב? התשובה ידועה לכל.
ב-21 בפברואר 1951 יצא קפלן למסע של גיוס כספים. ידיעה בעיתון מספרת: "משהגיע קפלן לשדה התעופה של לונדון, נשאל על ידי פקיד מכס אם אין אתו מטבע חוץ שהחוק מחייב להצהיר עליו. שמע זאת אחד הפקידים היהודים בשדה והעיר: "הרי זה שר האוצר הישראלי. אילו היה ברשותו מטבע חוץ, כי אז לא היה בא לכאן כלל"...
התוכנית הכלכלית הראשונה בתולדות המדינה
אם רק לפני שבועות אחדים היו בכנסת ישראל 7,000 הסתייגויות להצעת חוק אחת, הרי שבדיוני התקציב במרץ 1951 מספרת ידיעה כי "המחזה הגדול נמשך אתמול מבוקר עד לילה. ממאה ההסתייגויות בקירוב לא נתקבלה אף אחת. הספר העבה של הסטנוגרמה (הפרוטוקול) נסתיים בעמוד ה-420. ההצבעות נערכו בהרמת ידיים, כבתרגילי התעמלות, הקואליציה אישרה ברוב קולות את שני התקציבים לממשלה. הצעת התקציב האלטרנטיבית של מפ"ם, שחיבר ד"ר משה סנה, נדחתה".
ב-6 בדצמבר 1951, תחת הכותרת "דרכו של קפלן להבראת המשק", מדווח הכתב הכלכלי על סקירת שר האוצר על המצב הכלכלי החמור שנוצר במשק והצגת רעיונות לתוכנית כלכלית חדשה. ומשהו להתקנא בו בימים אלה: אף חבר כנסת לא הפריע לנאום הארוך וגם לא נותר פנאי לחברי הכנסת להגיב לאחריו.
"היה זה יומו של קפלן. כל ישיבת הכנסת הוקדשה אך ורק להרצאתו. הנושא היה "איך לצאת מן המיצר" וקפלן חשף, כלשון הידיעה, "כמה רעיונות מהפכניים, שטרם העזו להשמיע מבמת הכנסת באוזני העם ובשם הממשלה".
קפלן חזר כמה פעמים על אמירתו כי "המצב הורע" וציין כי קיים מחסור במטבע חוץ, האינפלציה מתגברת וקיים פיגור בייצור אחרי התצרוכת. נאום שלא היה מעז שר אוצר בימינו להשמיע. הייתה זאת למעשה סקירה עצובה על כמה המצב הכלכלי לא טוב. ומה הציע שר האוצר ב"תוכנית הכלכלית הראשונה בתולדות המדינה", שלוש שנים וחצי לאחר הקמת המדינה?
"תיעצר המכונה בהדפסת שטרי אוצר, תהיה בדיקה קפדנית של מטרות הוצאת הכספים מקופת המדינה, יהיה ניצול התקופה לקבלת עזרה מהחוץ, יצירת עבודות בשביל העולים החדשים, מעבר משכר יומי לשיטת פרסים ופרמיות, קביעת מכסות תפוקה במקצועות השונים, הקמת מרכז ליצוא, חלוקת חומרי גלם ליעילות התצרוכת והתפוקה, מלווה חובה ל-10 שנים בריבית של 3.5% ופיקוח על האשראי". תוכנית כלכלית לא רעה גם לימינו אלה...
והנה עוד כותרת, ב-17 ביוני 1952, שניתן לאמצה היום: "דירות קטנות תשוחררנה ממס רכוש. בדירות גדולות יקחו בחשבון את הצפיפות. תשלום המס יהיה בשיעורים". כך לפי הצעה שהכין שר האוצר קפלן, ממש ימים לפני שחדל לכהן כשר האוצר.
קפלן כבר הודיע על רצונו לפרוש מכהונת שר האוצר, בשל מצבו הבריאותי באותו הזמן, אך ב-2 ביוני 1952 מתפרסמת ידיעה כי "נמשך הלחץ על קפלן לחזור. עם שובו של דוד הורוביץ (לימים נגיד בנק ישראל הראשון) ארצה, צפה שוב האפשרות להשאיר את אליעזר קפלן לתקופה נוספת בתפקידו כשר האוצר ולדחות את הראורגניזציה בממשלה לחודשים מספר". הידיעה מספרת כי "מר קפלן החליט לצאת לתקופה של ששה או שבעה חודשים לשווייץ לשם מנוחה. כפי שנודע הוא כבר עושה את ההכנות הדרושות לצאתו בזמן הקרוב ביותר".
אליעזר קפלן היה בחודשים האחרונים לחייו אדם חולה וביקש לשחררו מתפקידו. הוא אמנם חדל מלשמש כשר האוצר רק שבועיים לפני מותו הפתאומי, אך התמנה במקום זאת לשר ללא תיק ולסגנו הבכיר של ראש הממשלה דוד בן-גוריון.
ב-25 ביוני 1952 מבשרת כותרתו הראשית של "ידיעות אחרונות" כי "בן-גוריון מודיע על השינויים בממשלה". בין השינויים: "ראש הממשלה יודיע כי שר החקלאות והפיתוח מר לוי אשכול יקבל לידיו את תיק האוצר ואף יוסיף לכהן כשר הפיתוח, בעוד ששר האוצר מר קפלן מתמנה כסגן ראש הממשלה".
בוכים על פטירתו
אליעזר קפלן ביקש להתאושש ממחלת הלב ממנה סבל ולכן החליט סופית לצאת לשם כך לחופשת מרפא בשווייץ. בבוקרו של ה-11 ביולי 1952, כאשר היה על סיפון האנייה "נגבה", חש ברע ולקה בהתקף לב קטלני. הוא הובהל במצב קשה לטיפול דחוף בג'נובה שבאיטליה, שם נפטר בעיצומו של הטיפול הרפואי ב-13 ביולי לפנות בוקר.
שלל רחובות ושכונות ברחבי הארץ נקראו על שמו של שר האוצר הראשון. שדרן קול ישראל המנוח מרדכי פרימן נהג בתוכנית הרדיו שלו להגיע לרחוב מסוים ולשאול את דייריו והעוברים בו מי היה האיש שעל שמו קרוי הרחוב. כבר לפני 40 שנה לא ידעו לספר הנשאלים ברחוב מיהו אליעזר קפלן.
מעטים הישראלים שזכו כמו אליעזר קפלן להנצחה כה רבה, שזהה בהיקפה לגדולי האומה תיאודור הרצל, מנחם בגין, דוד בן-גוריון, חיים וייצמן, לוי אשכול ויצחק רבין.
לרוב, שרי אוצר ברחבי העולם ובישראל לא אהובים במיוחד על האזרחים, אשר מאשימים אותם במצבם הכלכלי בגין שלל גזירות ומיסים. שונה היה שר האוצר הראשון של מדינת ישראל. את אליעזר קפלן אהבו תושבי הארץ הראשונים. יעידו על כך האזרחים, שנראו בוכים ברחובות כאשר נודע על פטירתו.
פורסם לראשונה: 07:40, 22.10.21
