בית משפט השלום בראשל"צ קיבל לאחרונה תביעה שהגיש גבר נגד בת זוגו לשעבר, שסירבה להחזיר לו הלוואה שנתן לה בסך 300 אלף שקל בטוענה שמדובר היה במתנה. השופט אבי סתיו חייב אותה להשיב את הסכום, ובמקביל שקיבל באופן חלקי תביעה נגדית שהגישה.
הגבר סיפר ששכר יחידת דיור אצל אחיה של האישה, ובמהלך מגוריו שם הכיר אותה והתפתח ביניהם קשר זוגי. בשלב מסוים הוא נאלץ לעזוב את היחידה, ובת זוגו הציעה לו לעבור לגור יחד איתה בדירה שתשכור. הסכם השכירות נחתם באוקטובר 2013 והוא חתם עליו כערב. לדברי הגבר, הוא גר בדירה לסירוגין עד סוף 2014 עד שזוגתו החליטה להיפרד.
לטענתו, בדצמבר 2013 היא חתמה על הסכם לרכישת דירה בחולון. כארבעה חודשים קודם לכן הוא העביר לה 120 אלף שקל כהלוואה ועל מנת לסייע לה לרכוש את הנכס. לדבריו, ביוני 2015, כחצי שנה אחרי הפרידה, נחתם בין בני הזוג לשעבר "הסכם הלוואה" שבו נכתב כי היא מאשרת שלוותה ממנו 120 אלף שקל עד כה וכי הוא מלווה לה 180 אלף שקל נוספים, ובסך הכל 300 אלף שקל שאותם עליה להחזיר תוך שש שנים.
הוא הוסיף כי היא שילמה לו במשך תקופה מסוימת 500 שקל בחודש אך בשלב מסוים הפסיקה והוא פנה להוצאה לפועל. לאחר שהיא הגישה התנגדות - התיק עבר לבירור בבית המשפט.
עו"ד אלי קדמיהאישה טענה כי הכספים שהועברו בפעימה הראשונה ניתנו במתנה, על מנת לממן את השכירות של הדירה שבה גרו יחד, הוצאות מחיה, בילויים וכדומה. החלק השני הועבר אליה לדבריה כפיצוי, מאחר שהתובע עזב את הדירה בפתאומיות והיא לא הצליחה למצוא שותף אחר. לטענתה, היא נאלצה לחתום על הסכם ההלוואה נוכח המצוקה שבה הייתה שרויה, אולם הניחה שבן זוגה לשעבר לא יתבע אותה שכן מדובר במתנה והחזר הוצאות.
אבל השופט אבי סתיו קבע שלטענותיה בדבר כפייה ועושק לא נמצא בסיס. הוא הבהיר כי על מנת שייקבע שהחוזה נחתם תחת עושק היה עליה להוכיח שלושה תנאים: שתנאי החוזה גרועים מן המקובל; שהוא נחתם מחמת מצוקה, חולשה או חוסר ניסיון שלה, ושבן זוגה ניצל את מצוקתה או חולשתה.
בפסק הדין הובהר כי אמנם היה לה צורך כלכלי, אך קשה לראות בו "מצוקה" של ממש. עוד צוין כי קשה גם לומר שהתובע ניצל מצוקה זו שכן הכספים שימשו לרכישת דירתה. "עצם העובדה שהמתקשר בחוזה זקוק לכסף אינה עולה כדי כפייה", נכתב. בנסיבות אלה קבע השופט כי הסכם ההלוואה תקף. הוא הוסיף כי טענת האישה שלפיה מדובר היה במתנה אינה סבירה, שכן ברור שלא לשווא התעקש התובע על עריכת ההסכם.
במקביל השופט נקבע שעל הגבר להשתתף בשכר דירה עבור התקופה שבה התגורר עם זוגתו (14 חודשים), בסכום כולל של 38,500 שקל. לסיכום חויבה האישה לשלם 261,500 שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד רוני שרעבי
• ב"כ הנתבעת: עו"ד מייקל חנאי
• עו"ד אלי קדמי עוסק בדיני חוזים
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
