שופטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, מיכל אגמון-גונן, התירה לאחרונה לאזרחית אוקראינה להישאר בשלב זה בארץ, אחרי שסעדה כאן את בנה שהלך לעולמו אחרי התמודדות עם מחלה קשה.
העותרת הגיעה לארץ ב-2017 וקיבלה אשרה מכוח "נוהל הורה קשיש" (המאפשר לזרים שאין להם ילדים או קרובים בארץ אחרת, להצטרף לילדם בישראל). לאחר כארבע שנים של ייסורים קשים, הלך בנה לעולמו בגיל 44. הוא הותיר אחריו אישה וילדה. אחרי מותו חלה הרעה במצבה הנפשי והרפואי של האם והיא אושפזה למשך שלושה שבועות בבית חולים כתוצאה מזיהום חמור.
לקראת פקיעת הוויזה שלה היא הגישה בקשה להארכת תוקף האשרה, ובקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. כעבור יותר משנה, בספטמבר 2022, החליטה רשות האוכלוסין על דחיית בקשת הארכה ועל ביטול האשרה. בקשתה לשהייה מטעמים הומניטריים כלל לא זכתה להתייחסות.
בעקבות זאת פנתה הקשישה במרץ האחרון לבית המשפט וסיפרה שהיא מעוניינת להישאר בארץ לצד נכדתה היחידה ועל מנת שתוכל לעלות לקברו של בנה. לטענתה, אחרי האירועים שעברה, ובהיותה אזרחית אוקראינה שממילא לא ננקטת כלפי תושביה מדיניות גירוש לנוכח המלחמה, היא זכאית להישאר בישראל מטעמים הומניטריים.
בתגובה לעתירה שינתה רשות האוכלוסין את עמדתה, והבהירה שהיא מוכנה להאריך את רישיון האישה עד להחלטת ראש הדסק במטה מינהל האוכלוסין בבקשתה. בנסיבות אלה טענה הרשות כי התייתר הצורך לדון בעתירה ויש למחוק אותה.
עו"ד יגאל מוראביגיל פפרנו באךאבל השופטת אגמון-גונן לא מיהרה למחוק את העתירה. לדבריה, שינוי החלטה מנהלית יכול להיעשות על בסיס טעמים כבדי משקל, כגון בעקבות גילוי עובדות חדשות, אך לא באופן שרירותי. בהקשר לכך היא ציטטה מפסיקה שאומרת כי "ריבוי החלטות באותו עניין עלול לשמש כאינדיקציה לאי תקינות מנהלית". מכאן, הבהירה השופטת, שקבלת החלטה חדשה בעניין שכבר ניתנה בו החלטה קודמת היא החריג השמור למקרים של טעות או שינוי נסיבות, ואינה דרך המלך.
ואולם היא קבעה שהתנהלות הרשות בעניינה של האישה לא הייתה תקינה: במקום להודיע לבית המשפט שנפלה טעות בהחלטה המקורית, היא רק הודיעה שתבחן מחדש את עניין הארכת האשרה תוך שהמשיכה להתעלם מהבקשה המהותית יותר – המשך שהייה מטעמים הומניטריים.
השופטת ציינה שהרשות הפרה את נהליה שלה, כשהמתינה עם מתן החלטה לקשישה במשך למעלה משנה ממועד הגשת הבקשה, אף שהנוהל הרלוונטי מגביל את הזמן למתן החלטה לארבעה שבועות, לכל היותר. בהתאם לאותו נוהל, ובהתחשב בכך שהאישה החזיקה כבר ויזה, היה על הרשות להאריך את שהייתה מעת לעת עד לקבלת החלטה סופית בעניינה, ולא להעמידה בפני שוקת שבורה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהוויזה הארעית של האישה תוארך באופן שיאפשר לה לערער על החלטת דחייה מצד הרשות, ככל שתהיה כזו, מבלי להיזקק לסעדים זמניים דחופים. רשות האוכלוסין חויבה לשאת בהוצאות ושכר טרחת עו"ד העותרת בסך 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הקשישה: עו"ד אילנה אונגר
• ב"כ הרשות: עו"ד שירה נגר (פמת"א)
• עו"ד יגאל מור עוסק בחוקתי ומנהלי
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
