בשיתוף "המקצוענים"
ויתור על הפוגות אמנם יגרום לריצוף הבית שלכם להיראות הרבה יותר מעוצב, אך זו ללא ספק אחת הטעויות הנפוצות של ישראלים. מדוע? משום שלא סתם נקבע בתקן על חובת שמירה על מרחק מינימלי בין אריחי הריצוף. הטעות הזו, אגב, יכולה לעלות לכם ביוקר ולגרור שיפוץ מיותר אצלכם, ואף בדירת השכנים שמתחת, אם אתם גרים בבית משותף.
מדוע ישראלים מתעקשים לוותר על הפוגות בניגוד לתקן?
אחת הסיבות הנפוצות היא הרצון לשוות למראה הריצוף תחושה יוקרתית יותר, של משטח חלק ואחיד המזכיר משטח שיש. ללא ספק, מדובר במראה מעודן יותר, מאשר מראה של מחברת חשבון משובצת, שבה הפסים בולטים לעין, בייחוד כאשר האריחים בהירים והרובה מתלכלכת ומקבלת גוון כהה יותר.
ואולם, ניתן להתגבר על העניין האסתטי, תוך בחירה בגוון רובה התואם את הריצוף. ולהיפך, ישנם מקרים שדווקא בחירה ברובה מודגשת, היא שהופכת את הריצוף להרבה יותר מעוצב. כשמדובר באריחים המדמים חומר טבעי (פרקט, למשל), הרי שבחירה ברובה כהה, גורמת לאריחים להיראות כמו פרקט אמיתי, מאשר אם מנסים לטשטש אותם עם רובה בגוון הזה לגוון האריח.
התעקשתם על התקנה בניגוד לתקן? האחריות שלכם
לא סתם נקבע בתקן הישראלי הרוחב שבין האריחים המיועדים להתקנה על משטח הרצפה יהיה 2-3 מ"מ. הדבר נועד לא משיקולי אסתטיקה, אלא בעיקר למנוע נזקים לטווח ארוך.
מכון התקנים קובע הנחיות ברורות לא רק לגבי טיב האריח, אלא גם לגבי האופן הנכון שיש ליישם אותם. אחד הכללים, מתייחס למרווח בין האריחים. כאמור, המרווח צריך להיות 2-3 מ"מ, לגבי כלל האריחים, כשאם מדובר באריחי טרצו, המרווח יכול להיות גם של מילימטר אחד.
על המרווחים להיות ישרים, וברוחב אחיד. לצורך שמירה על מרווחים משתמשים במרווחנחים (ספייסרים), אותם מכניסים בין האריחים, בכדי להבטיח שהרוחב האחיד יישמר. רק בסיום, ממלאים את המרווחים האלה ברובה – אקרילית או אפוקסית, בהתאם למידת הרטיבות שבאותו החדר שמרצפים).
מהו הנזק שיכול להיגרם בהיעדר שמירה על פוגות?
התרוממות אריחים: אריחי הריצוף מותקנים אמנם על מצע כלשהו (חול, סומסום או מדה קלה), אך מתחת ישנו משטח בטון, שהוא חלק מתשתית המבנה, בין אם מדובר בבית קרקע ובין אם זו דירה בבניין.
לאחר הבנייה, הבטון נוטה להתכווץ בכשלושה מ"מ לכל 10 מ"ר. כשיש הפרש טמפרטורה גדול מדי בין משטח הבטון לבין האריחים, זה יכול לגרום לאריחים להתרומם בבת אחת, ואף להגיע לגובה משמעותי של כמה סנטימטרים מעל לקו הריצוף.
אם הייתה שמירה על מרווח תקין בין האריחים, הרי שהרובה שביניהם הייתה מאפשרת את ההתכווצות, שכן היא חומר גמיש יותר מאשר גרניט פורצלן. מדובר בשינוי שאינו נראה לעין, אך משמעותי מאוד לצורך התפשטות והתרחבות של החומר, מבלי שייגרם נזק לריצוף.
התפוררות רובה שגורמת לכשלי איטום: עוד סיבה לחשיבות שמירה על מרווחים בהתאם לתקן, היא שבמרווח שבין האריחים יש צורך ביישום של רובה.
זהו אותו חומר מילוי שמורחים במרווח הפנוי, בסיום הריצוף. ברגע שהמרווחים קטנים מדי, הרובה לא יכולה להיאחז בצורה מספיק טובה, ותוך זמן קצר היא מתפוררת. בהיעדר רובה, מים חודרים אל מתחת לריצוף.
הנזק הוא עליית המים לאורך הזמן בין הפאנלים (מכונה 'רטיבות קפילרית') או גרימת נזקי רטיבות בתקרה של הדירה שמתחת. אם אתם מתגוררים בבית פרטי, הנזק ייגרם לרכוש שלכם.
אם אתם בבית משותף, ופעלתם בניגוד לתקן וגרמתם נזק לשכנים שמתגוררים מתחת, הרי שאתם תצטרכו לשאת בעלויות נזקי הרטיבות שייגרמו להם. מדובר בנזקים שקשה מאוד להיפטר מהם, ואשר יכולים לגרור שיפוץ מיותר שאתם תצטרכו לממן. בנוסף, ייתכן מאוד שתיאלצו להחליף את הריצוף שלכם, מה שיגרור עלויות נוספות גם בשטח הבית שלכם.
