בפסק דין שהותר לאחרונה לפרסום קיבל בית המשפט למשפחה בראשל"צ תביעה שהגישה אישה נגד בעלה בנפרד, וקבע שהיא הבעלים של חצי מביתם המשותף, שאותו ירש מאימו. השופטת מיכל סער קבעה שאחרי יותר מ-30 שנות נישואים, מתוכן 18 שנה בבית, הוכחה כוונת שיתוף בנכס.
בני הזוג נישאו ב-1987 בחו"ל ועלו לישראל ב-1991, כאן למד הבעל משפטים. ב-2005 רכשה אימו בית שהזכויות בו נרשמו על שמה. בהליך הרכישה ייצג הבעל את אימו כעורך דין וערך את הסכם המכירה. לאחר שהבית שופץ הוא עבר עם אשתו לגור בו. במהלך 2011 בוצע שיפוץ נוסף בנכס. האם נפטרה ב-2014 והותירה צוואה שבה הורישה את הבית לבנה. ב-2017 נרשמו הזכויות בבית על שמו.
1 צפייה בגלריה
זוג שלא מדבר זה עם זה
זוג שלא מדבר זה עם זה
אילוסטרציה
(צילום: Shutterstock)
ב-2020 הגישה האישה תביעה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף שבמסגרתה נטען שחצי מהזכויות בבית שייכות לה. היא טענה שהבעל מנסה לנשל אותה מזכויותיה והדגישה שהוא ניהל את ענייניהם הרכושיים והמשפטיים והיא סמכה עליו בעיניים עצומות.
לדבריה, בפועל הבית נרכש על ידי בעלה ונרשם על שם האם רק משיקולי מס, שכן באותו זמן הייתה לבני הזוג דירה אחרת שהייתה רשומה על שמם. לדבריה הוא הבטיח לה שאין לה סיבה לדאגה, שכן הוא יוודא שאימו תערוך צוואה ותעביר את הנכס על שם שניהם.
היא הדגישה שלאם המנוחה לא היו מקורות כספיים לרכישת הבית, והוא נרכש מכספיהם המשותפים שלה ושל בעלה. היא הוסיפה שהאם מעולם לא גרה בבית אלא בדירה שרכשה יחד עם בן אחר שלה. עוד לדבריה, הבית שופץ כמה פעמים ובני הזוג אף בנו בו קומה נוספת מכספים משותפים.
מנגד טען הבעל שאימו רכשה את הבית כדי לסייע לו ולאשתו, שכן באותה תקופה לא היו להם אמצעים כספיים לקנות אותו. הוא שגם לא היה להם כסף לערוך שיפוץ רציני בנכס ומדובר רק באבזור הבית, סגירת גג רעפים וענייני קוסמטיקה כמו צביעה. לדבריו, מאחר שמדובר בנכס שניתן לו בירושה, יש להחריגו ממסת הנכסים ברי האיזון.
השופטת מיכל סער קבעה שהאישה לא הוכיחה שהבית לא היה בבעלות חמותה המנוחה. הנכס נרשם על שמה בסמוך לאחר רכישתו, ונקודת המוצא היא שהרישום משקף את מצב הדברים. כמו כן, לא הוכח שלאם לא הייתה אפשרות לקנות את הנכס ושהוא נרכש מכספים משותפים של בנה ואשתו.
אך למרות זאת נקבע שמדובר בנכס משותף. בפסק הדין צוין שבני הזוג חיו בבית במשך כ-18 שנה ובו גידלו את ילדיהם. כמו כן, מהעדויות עלה שהאישה תרמה להכנסות התא המשפחתי ועבדה במשק בית בשנים שבהם הבעל למד.
השופטת גם קיבלה את גרסת האישה שלפיה בעלה אמר לה שאם יירש את הבית הרי שמדובר בנכס משפחתי משותף לשניהם, מצג שווא שעליו הסתמכה. היא סיכמה שהבית הוא נכס משותף לשני הצדדים באופן שווה ויש למכור אותו ולחלק את התמורה ביניהם. הבעל חויב בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין • עו"ד אבי לוי עוסק בירושות וצוואות • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין