בית משפט השלום בהרצליה חייב לאחרונה את היזמית "שרבט 38 יזום ובנייה" לפצות ב-452 אלף שקל בת 90 ובתה שקיבלו ממנה באיחור של שנתיים שתי דירות שרכשו ממנה בבניין שעבר פרויקט תמ"א 38 בעיר. השופט גלעד הס דחה את הניסיון של היזמית להאשים בעיכוב את הקורונה, את דיירי הבניין ואת תאגיד המים העירוני.
שתי הדירות, בנות שלושה חדרים, נרכשו תמורת 1.79 מיליון כל אחת. בהסכמי המכר התחייבה היזמית למסור אותן בסוף דצמבר 2018 אבל הרוכשות קיבלו אותן לבסוף רק בפברואר 2021.
בתביעה שהגישו הן דרשו בין היתר פיצויים עבור 25 חודשי איחור בתוספת פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה להן. הן ציינו כי האם הקשישה נאלצה להמשיך לגור בדיור מוגן ובשלב מסוים הן לא יכלו לעמוד בעלויות השכירות הגבוהות ולכן בתה נאלצה לעבור לגור איתה שם.
היזמית הודתה באיחור אבל טענה שהוא לא היה באשמתה וביקשה שלא לחייב אותה בפיצויים, או לפחות לקצר משמעותית את תקופת האיחור. בין היתר היא האשימה את תאגיד המים "מי הרצליה" בעיכוב בחיבור הבניין למים, את הדיירים האחרים בבניין שלטענתה ביצעו בדירות שיפוצים שגרמו לבעיות ואת משבר הקורונה. היא הוסיפה שלפי הסכם המכר עמדה לה תקופת חסד של 60 ימים שלא אמורה להיספר.
עו"ד ארז הימןצילום: פז ברהשופט גלעד הס דחה את כל טענותיה לגבי תקופת האיחור. נקבע שהיא לא הוכיחה שהתנהלות הדיירים גרמה לעיכובים בפרויקט משום שלא הציגה חוות דעת מומחה או נתונים שמעידים על לוח הזמנים ועל תקופת העיכוב שמיוחסת לכל דייר ודייר. "מלבד 'טענות אווירה' נגד הדיירים, אין כל ראיה ספציפית לעיכוב", כתב.
באשר למשבר הקורונה הוא הבהיר כי מדובר בטענה תמוהה לנוכח העובדה שהדירות היו אמורות להימסר בדצמבר 2018 ואילו הקורונה פרצה בישראל רק בפברואר 2020. "המילים 'משבר הקורונה' אינן מילות קסם שהאומר אותן זכאי להארכה אוטומטית, אלא יש להראות את הקשר הסיבתי בין משבר הקורונה לבין העיכוב", הוסיף. גם בעניין זה לא הוצגו חוות דעת מקצועית או נתונים שיכולים להוכיח שהמשבר גרם לעיכוב כלשהו בעבודות.
השופט דחה את הטענות נגד תאגיד המים, לאחר שקבע כי הוכח שהבניין לא חובר למים בזמן משום שהיזמית לא הכינה את קווי המים בהתאם לתוכנית. הוא הוסיף כי בכל מקרה יזמי בנייה אמורים לצפות מראש עיכובים בהתנהלות הרשויות ולקחת זאת בחשבון בלוח הזמנים.
נפסק כי תקופת החסד בהסכם לא מפחיתה מתקופת הפיצוי מאחר שחוק המכר קובע שמוכר מחויב בפיצוי מהיום הראשון אם האיחור הוא ביותר מ-60 יום.
לפיכך נקבע כי מחדלי היזמית הם שגרמו לעיכוב הפרויקט ועל כן עליה לפצות את התובעות על 25 חודשי איחור ב-375 אלף שקל. כמו כן נפסקו פיצויים של 15 אלף שקל על עוגמת הנפש שנגרמה לרוכשות ו-62 אלף שקל עבור שכר טרחת עו"ד והוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעות: עו"ד שגיא כהן
• ב"כ הנתבעת: עו"ד נאור יאיר ממן
• עו"ד ארז הימן עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
