בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגיש אדם שהועסק במשך כשבע שנים בחברת בנייה וטען שבעלה לא עמד בהבטחתו להפריש עבורו כספים לפנסיה באמצעות מכירת מגרש. השופטת יפית מזרחי-לוי קבעה שלעובד לא שולמו זכויות המגיעות לו על פי חוק וכי המנהל חייב לשלם לו באופן אישי כ-200 אלף שקל.
התובע הועסק בחברת הבנייה בשנים 2018-2011 כיד ימינו של מנהל החברה (ובעליה היחיד), ובין היתר לסייע לו מבחינת קשיי שפה. הוא דרש מהמנהל לשלם לו פנסיה, אך עקב קושי כלכלי של החברה לעשות כן המנהל התחייב בפניו כי יעשה זאת מתוך כספים שיקבל ממכירת מגרש בכפר קאסם שיש לו בו זכויות. התובע ציין כי המנהל אף לקח אותו כדי לשמש עד לעסקת המכירה, ואולם בסופו של דבר לא עמד במילתו ולא הפריש עבורו את הכספים.
העובד לשעבר הוסיף כי הנתבע הוא מנהל ובעלים יחיד שעשה שימוש במסך ההתאגדות כדי לחמוק מתשלום ולקפח את שכרו. הוא ציין כי לחברה נושים רבים ויש חשש שהיא לא תוכל לפרוע את חובותיה. התובע הדגיש כי מעבר לכספי הפנסיה על הנתבעים לפצות אותו בגין פיצויי פיטורים, ימי חופשה, דמי הבראה ועוד.
המנהל הכחיש את טענות התובע בטענה שהעובד קיבל את כל זכויותיו ויש לדחות את התביעה האישית כלפיו בהיעדר עילה. הוא הוסיף כי כמעט ולא שהה במשרדי החברה בתקופה הרלוונטית, הוא לא יודע קרוא וכתוב, לא מבין את ההתנהלות הכספית של החברה ולא היה מודע לנושא הפנסיה עד הליך זה.
עו"ד ורד שדות | צילום: אלדד רפאליהשופטת יפית מזרחי-לוי הבהירה שהחברה היא בעלת אישיות משפטית עצמאית ונפרדת ורק במקרים חריגים תיוחסנה חובות החברה לבעליה. היא ציינה שהרמת מסך נעשית בבתי הדין לעבודה תוך תשומת לב למאפיינים המיוחדים של יחסי העבודה – יחסי האמון בין הצדדים אל מול חוסר האיזון ביניהם; יתרון המעסיק ושליטתו, ככלל, על תנאי ההעסקה; קיומה של חובת אחריות מוגברת של המעסיק; מעמדם המיוחד של עובדים כנושים ועוד.
בפסק הדין נקבע שיש הצדקה בנסיבות המקרה להרמת מסך, משום שהמנהל עירב בין כספו הפרטי לבין כספי החברה. זאת ועוד, החברה התנהלה ומתנהלת במימון דק, ללא אפשרות לשלם את מלוא הזכויות לעובדיה. כמו כן, לתובע ולעובדים נוספים לא שולמה פנסיה, מעשה העולה כדי עבירה פלילית.
עוד ציינה השופטת כי לא התרשמה שהמנהל הוא בור שאינו מבין דבר. "יש הבדל גדול בין אדם שלא יודע לבין אדם שאינו רוצה לדעת", כתבה והדגישה כי כבעלי החברה והמנכ"ל היחיד שלה, הוא היה חייב לדעת אם עובדיו מקבלים זכויות כדין, אך הוא בחר לעצום עיניו.
עבור אי מתן הודעה על תנאי עבודה, תשלום פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים ואי ביצוע הפרשות לפנסיה חויבו המנהל והחברה בסכום של 212,598 שקל. בנוסף הם חויבו בהוצאות בסך 1,500 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד שי שלום
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אדם סלומון
• עו"ד ורד שדות עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
