השבוע פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את מדד מחירי הדיור לחודשים פברואר-מרץ, ולפיו מחירי הדירות נותרו ללא שינוי, לאחר שבמדד הקודם נרשמה ירידה, לראשונה מאז פרוץ מגפת הקורונה. הסיבה נעוצה בהאטה העמוקה בענף הנדל"ן, המשתקפת בנתוני הלמ"ס ואגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר שפורסמו בשבועיים האחרונים, והציגו צלילה בהיקף העסקאות למכירת דירות, על רקע יוקר הדיור והעלאות הריבית, שייקרו את המשכנתאות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"אין משבר דיור — יש משבר חזירות", אומר דוד עציוני, שסיים בתחילת החודש את תפקידו כמשנה למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון. "המדינה היא זאת שהחליטה שמחירי הנדל"ן יהיו גבוהים, היא עושה הכי הרבה כסף מנדל"ן, היא קובעת את גובה מחיר הקרקע, והיא יכולה לקבוע שמחיר הקרקע הוא אפס". עציוני (40) היה יד ימינו של המנכ"ל הפורש, אביעד פרידמן, ומהבכירים הבודדים במשרד שנותרו בתפקידם לאחר שהממשלה התחלפה, כך שהספיק להמשיך לעבוד גם תחת המנכ"ל הנוכחי, יהודה מורגנשטרן. "נכנסתי לתפקיד כשמחירי הדירות היו בעלייה ועזבתי כשהם בירידה. זה קרה בזכות עבודה טובה במשרד, אבל אי-אפשר שלא לציין את עליית הריבית שתרמה לזה. האם יכול להיות שחלק מהמלחמה בבעיות הכלכליות, בוודאי הנדל"ניות, היא באמצעות שיח עם בנק ישראל? שאלה טובה. בסופו של דבר, ברגע שהכסף הפסיק להיות חינם, והתחילה מגמה שבה כסף עולה כסף, השוק הלך אחורה וראינו ירידות מחירים. התרגלנו לריבית אפס 15 שנה, אבל לפני כן זה לא היה קיים, ואני מקווה שאת הכלי של בנק ישראל ייקחו בחשבון גם בהמשך, כמדיניות ממשלתית. בשורה התחתונה, כל עוד הריבית תמשיך לעלות המחירים ימשיכו לרדת", אומר עציוני.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לפני שנכנס לתפקידו במשרד השיכון, שימש עציוני במגוון תפקידים, בין היתר כיועץ בכיר לשר האוצר לשעבר, משה כחלון, והיה אמון על הקשר בין האוצר לרמ"י (רשות מקרקעי ישראל). למרות עבודתו הצמודה עם פקידי הממשל שאחראים על הנדל"ן בישראל, הוא לא חושש לומר באופן נחרץ כי "האוצר ורמ"י מספסרים בקרקעות. הם הגורם המשפיע יותר מכל על מחירי הדיור. למעשה, מחירי הנדל"ן הם תוצאה ישירה של מדיניות אוצרית. האוצר החליט שזה מקור הגבייה הגדול ביותר והמקור ליצירת רווח, ולכן המחירים נראים כמו שהם נראים. לא צריך להיות במשרד השיכון כדי להבין את זה. זאת השיטה הנהוגה כאן שנים. אם יבוא שר אוצר שירצה להוזיל את הדירות הוא יכול — השאלה אם הוא ירצה".
4 צפייה בגלריה
''נכנסתי לתפקיד כשמחירי הדירות היו בעלייה ועזבתי כשהם בירידה''. דוד עציוני
(צילום: אלעד גרשגורן)
השבוע עלתה לכותרות סערת הקמת קרן הארנונה במסגרת חוק ההסדרים, שספגה התנגדויות מקיר לקיר מצד השלטון המקומי. עציוני, שצפוי להתמודד על ראשות עיריית חיפה, אומר שמדובר במאבק על כוח ושליטה. "המדינה צריכה להבין שלא צריך להילחם עם השלטון המקומי. הוא מכיר הרבה יותר טוב את התושבים שלו מאשר פקידים שיושבים בירושלים, גם אם זה הפקיד הוותיק או החכם ביותר", הוא אומר. "צריך לתת כמה שיותר כוח לשלטון המקומי, כי הוא חי את התושבים, את האתגרים ואת הבעיות. במשרדים בירושלים קשה לראות את האמא שאין לה ספסל או את העסקים הקטנים שנסגרים. משם רואים הכול רק במספרים, וזה רחוק מאוד מהמציאות בשטח. השלטון המקומי הוא הגורם שמשפיע הרבה יותר על חיי התושב וגם מבין הרבה יותר את הצרכים שלו. העברת כספים מעיר אחת לאחרת במסגרת קרן הארנונה, המשמעות של זה היא פגיעה בתושבים. המדינה היא זאת שצריכה להכניס את היד לכיס ולעזור לתושבי טבריה, דימונה או שפרעם. המחשבה של לקדם אחד על חשבון האחר זאת פשוט מחשבה עקומה. המדינה יכולה לסייע בכל מקום שהיא רוצה, היא מאוד עשירה".
עציוני הוא יליד חיפה ותושב העיר, שבילה שש שעות ביום בכבישים כדי לעלות למשרד הממשלתי בירושלים. את הקריירה שלו התחיל לפני קרוב ל-20 שנה כבעלים של משרד יחסי ציבור, לאחר מכן המשיך את דרכו של אביו וסבו ועסק בעריכת דין, ובהמשך שימש סגן יו"ר קק"ל ויו"ר מינהל פיתוח הקרקע של קק"ל. לפני כעשור התמודד על ראשות עיריית חיפה ושימש כסגן ראש העיר, כיו"ר החברה הכלכלית וכיו"ר איגוד ערים ביוב. "ניהלתי מיליארדי שקלים ומאות עובדים. אני מסתדר עם אנשים, וכשאני נכנס למקום חדש אני בא כדי להכיר חברים — לא לצבור אויבים, אני בא לעשות למען הציבור. אני בין העובדים היחידים שעבר שני שרים בממשלה ונשאר. הרצון לעזוב את התפקיד במשרד השיכון הגיע ממני, כדי להתמודד על ראשות העיר חיפה", הוא אומר.
על הבוסים האחרונים שלו הוא מספר: "אביעד (פרידמן) היה המנכ"ל הטוב ביותר שעבדתי איתו, איש חרוץ מאוד, נחמד מאוד, יודע לתת לאחרים. הוא לא בא בשביל הג'וב אלא בשביל העשייה. גם אלקין (שר השיכון לשעבר, זאב אלקין — ה"צ) הוא שר מאוד מקצועי שיורד לפרטים הקטנים, לא נתקלתי בשר מקצועי כמוהו, לא לפניו ולא אחריו. היינו שלישייה מנצחת, גם בזכות היכרות מוקדמת וגם בזכות עבודת צוות מצוינת. אפשר לראות את זה גם בתוצאות — בסוף השנה שעברה הגענו לשיא כל הזמנים בשיווק קרקעות. גם יהודה מורגנשטרן הוא מנכ"ל מאוד מקצועי. עם השר יצחק גולדקנופף היו לי פחות ממשקים, אבל אני בטוח שהוא בא לתרום למדינה".
במשרד השיכון היה עציוני אחראי, בין היתר, על אגף המיעוטים, בדגש על הבנייה בחברה הערבית. "ההחלטה הראשונה שלי לגבי העבודה מול ראשי הרשויות הערביות, בתור מי שהגיע מרקע מוניציפלי, הייתה להכיר את כולם. הייתי אצל כל ראש עיר, הגעתי אליהם באופן אישי, וחלק חשוב היה להעלים את הפחדים, להסיר את המחסומים הפסיכולוגיים, שיבינו שהמטרה שלנו משותפת", הוא מספר.
לדבריו, "לקדם תוכניות בנייה בחברה הערבית זה לא פשוט, והדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה שכסף שנצבע לטובת פרויקטים שם, חוזר בסופו של דבר לקופת האוצר (כי פרויקטים לא ממומשים והכסף לא מנוצל – ה"צ). זאת הייתה אחת המשימות הכי גדולות שלנו, והצלחנו להתקדם עם זה. לפני עשר שנים אם היית מדברת עם ראש רשות בחברה הערבית על ציפוף או בנייה לגובה, זה היה נשמע בדיוני. היום יש לך פרויקטים של מחיר למשתכן בבנייה רוויה בכפר מנדא ובסכנין, יש חוקי עזר עירוניים שמאפשרים לגבות היטלים (כמו אגרת שילוט), מה שלא היה מקובל, ואפשר להפקיע קרקע לצורכי ציבור — דבר שלא ניתן היה לדבר עליו בכלל בעבר. זה תהליך מבורך".
"הישראלים לא רוצים לעבוד במקצועות האלה. כמו שאין לנו עובדים ישראלים בסיעוד ובחקלאות. זאת תופעה וזה לא בגלל השכר — אפשר להרוויח הרבה יותר מאשר במקצועות אחרים. זה משהו עמוק יותר שקשור בתפיסה של המקצועות האלה ואיזה מקום יש להם בחברה שלנו"
פעילות נוספת שעליה היה אחראי עציוני היא ניהול העובדים הזרים בענף הבנייה, ובכלל זה שילובם של העובדים הפלסטינים באתרי הבנייה. אחת הבעיות המרכזיות בענף היא מחסור בעובדים, שהוביל, בין השאר, לירידה שנצפתה בהתחלות הבנייה של דירות חדשות. "יש כ-80 אלף עובדים פלסטינים שנכנסים לעבוד באתרי בנייה בישראל, והביקוש אפילו גדול יותר. אבל יש החלטות מדיניות, והנושא מאוד רגיש. הרבה פעמים המצב גם משתנה, למשל בזמן לחימה אף אחד לא נכנס", הוא מסביר. "כשהם כן נכנסים, הם נתקעים במחסומים, ועד שהם מגיעים לאתרי הבנייה יש להם פחות שעות עבודה, הם עייפים פיזית ונפשית, ויש לזה השלכות.
4 צפייה בגלריה
''עובד סיני נותן תפוקה של 4-3 עובדים, אבל סין היא שמחליטה כמה עובדים לשלוח"
(צילום: Shutterstock)
"עובדי בניין זרים מהסוג השני מגיעים מחו"ל — בעיקר מסין, מולדובה ואוקראינה, עד לפני המלחמה שלה עם רוסיה", ממשיך עציוני. "לדעתי אין ספק שצריך להגדיל את המכסות, ובעניין הזה אני רואה עין בעין עם הקבלנים. אין מספיק עובדים ישראלים, והעובדים שמגיעים הרבה יותר מקצועיים. הפועלים הזרים הם אלה שמקדמים את הבנייה ומקצרים את משך הבנייה. במדינה שיש בה משבר דיור עמוק וגידול דמוגרפי גבוה יותר מכל מדינה מערבית אחרת, חייבים לפתוח את הענף לעוד עובדים כדי לעמוד בצפי של התחלות הבנייה שגדלות משנה לשנה. אנחנו לא יכולים להביא עובדים ממדינות שאין לנו איתן הסכמים בילטרליים. זה אומר שמשרדי החוץ והפנים צריכים לקדם הסכמים כאלה עם מדינות נוספות, רק שזה לוקח שנים. זה פשוט מגוחך, במשרד החוץ טוענים שאין כוח אדם, אבל אלה תירוצים מפה ועד להודעה חדשה. הודו, למשל, היא מדינה ענקית, למה לא לחתום איתה על הסכם ולהביא עובדים?".
יש טענה שצריך להכשיר יותר עובדים ישראלים.
"אני לא נגד — אנחנו לא צריכים להפוך למדינה של עובדים זרים בכסף קטן, כמו דובאי. אבל במצב הנוכחי, שבו זוגות צעירים לא יכולים להרשות לעצמם לקנות דירה אלא אם יש להם הורים עשירים או שהם זכו בתוכנית כמו דירה בהנחה, זה עובד נגדנו שאין מספיק כוח אדם בבנייה. זה המקדם של מחירי הדיור. אנחנו במשבר הדיור הכי חמור בתולדות המדינה ובין החמורים בעולם, ואנחנו צריכים כל פתרון וכל דרך כדי לקצר הליכים ולהגדיל את התחלות הבנייה.
"יש עובדים ישראלים, אבל הרבה פחות. הישראלים פשוט לא רוצים לעבוד במקצועות האלה. כמו שאין לנו עובדים ישראלים בסיעוד ובחקלאות, הרי מי שעובד בסיעוד מבוגרים אלה עובדים זרים, במטעים יש עובדים זרים, זאת תופעה וזה לא בגלל השכר — אפשר להרוויח הרבה יותר מאשר במקצועות אחרים. זה משהו עמוק יותר שקשור בתפיסה של המקצועות האלה ואיזה מקום יש להם בחברה שלנו.
"העובדים הסינים ידועים במקצועיות שלהם, הם יותר יעילים מאחרים, ולכן קבלנים מוכנים לשלם יותר כדי להעסיק עובד סיני שנותן תפוקה של 4-3 עובדים. אבל העניין לגבי סין מורכב, כי סין היא זו שמחליטה כמה עובדים היא מוכנה לשלוח לישראל. יש פה גם נושאים מקצועיים וגם מדיניים על השולחן. אני בטוח שבמשרד השיכון ובהתאחדות הקבלנים היו שמחים לשמוע שיש יותר עובדים סינים. אבל הבעיה היא במשרדי החוץ והפנים, שצריכים לקדם את הנושאים האלה".
בשנים האחרונות אנחנו עדים ליותר ויותר תאונות קטלניות בענף הבנייה. עציוני טוען שהפתרון צריך להיות באימוץ של תקנים מחמירים יותר. "האחריות העיקרית היא על משרדי העבודה והכלכלה. גם משרד האוצר צריך להגדיל את התקציב כדי להקצות יותר מפקחי בנייה. במשרד השיכון, למשל, יש רק מפקח אחד מטעמו שבודק את ההתנהלות באתרי הבנייה. אם האוצר לא יתקצב עוד מפקחים, גם אם מחר יסגרו אתר בנייה אחד — יקומו עוד 20 לא חוקיים. פקידי האוצר צריכים להבין שמדובר בחיי אדם".
מה התוכניות שלך לחיפה, אם תיבחר לראשות העיר?
"הגיע הזמן שחיפה תחזור למפה. זאת עיר עם הפוטנציאל הכי גדול במדינת ישראל, כלכלי, תיירותי, עסקי, וצריך לממש אותו. חיפה הפכה להיות החניון הכי גדול במזרח התיכון — יש לנו הכי הרבה סטודנטים, אבל הם חונים פה ארבע שנים ללימודים ואז עוזבים. את הדבר הזה חייבים לקחת ולשנות. גם את בעיית חזירי הבר. אם לא יודעים לפתור דבר כזה פעוט, איך אפשר לפתור את בעיית פינוי המפעלים המזהמים? עבודת הפינוי צריכה להיות מול הממשלה, פינוי המפעלים צריך להגיע מכספים של המדינה, שצריכה לפצות את בעלי המפעלים, את העובדים ואת העירייה על אובדן הארנונה. המדינה גם צריכה לנקות את השטח. זאת עבודה מול כלל משרדי הממשלה — משרד השיכון, משרד ראש הממשלה, משרד הגנת הסביבה, משרד האוצר. זה תהליך שקורה, אבל צריך לדחוף אותו חזק יותר ולהפעיל מנופי לחץ".
כדי לחזור למפה, צריך גם לבנות דירות חדשות.
"כיום אין בכלל בנייה בחיפה, אבל כן יש תוכניות של התחדשות עירונית, למשל בשכונות החוף, שחייבים לקדם. במשרד השיכון שמנו כסף להתחדשות עירונית בעיר, התייחסנו לזה כמו מעין מיני הסכם גג, על מנת לאפשר העברת תקציבים. לא ייתכן שהעיר תישאר עם כל כך הרבה מבנים רעועים וישנים, ואני אפילו לא מדבר על הסכנה שבקרבה היחסית שלה לשבר הסורי-אפריקאי. בסופו של דבר, עיר שלא גדלה — מתה, כמו עסק. חיפה תקועה כבר 20 שנה באזור של 300 אלף תושבים, היא בסטגנציה — ואת זה צריך לשנות, ומהר".
פורסם לראשונה: 07:43, 19.05.23
